שיחה:תפוס לשון ראשון/ארכיון

"תפוס לשון ראשון" זו דעה אחת, דעה נוספת זה שהולכים אחר הלשון האחרון או שלא ניתן להכריע. אין סיבה שהערך יתמקד דווקא בדעה הזו.

לכאורה צריך להעביר לתפוס לשון ראשון או אחרון מכלולאים פעילים‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌ ‌‏דעתכם

באוצה"ח יש עדיפות ברורה לתפוס לשון ראשון, אם כי ייתכן שהצעת טישיו נכונה.

יש גם סוגיה בנדרים כו. ובבבא בתרא קה.

לא הבנתי מה עניין אוצה"ח לכאן.

סתם, חיפשתי איך מגדירים הלומדים את הסוגיה, יש עדיפות ברורה ל"תפוס לשון ראשון". מערכות רבות נכתבו עם הכותרת הזו, למרות שהם היו יכולים לכתוב "תפוס לשון אחרון".

בעקבות מה שכתב ספרא, מתברר כנראה ש"תפוס לשון ראשון" זו ההגדרה המדוייקת ביותר. כמעט ואין דיעה שמעניקה עדיפות ללשון אחרון אלא החולקים על רבי מאיר מעניקים לרוב חשיבות שווה בשווה ללשון ראשון ואחרון, ואם כן נמצא שכל הדיון הוא האם יש רעיון של "תפוס לשון ראשון" או לא ואז חוזרים להיגיון הפשוט שיש להעניק משקל שוה לשני הלשונות, הראשון והאחרון.

מה שמעניין הוא שהיחיד שאומר תפוס לשון אחרון זה רב, שהיה בדור המעבר בין התנאים והאמוראים, וכנראה שגם זה על פי הכלל רב תנא ופליג למרות שהגמרא לא מציינת זאת, לא שואלת על כך ולא קובעת זאת. כנראה שבמקום שברור לגמרא שרב חולק על התנאים, היא אינה רואה צורך להבהיר זאת, ורק במקום שהגמרא מנסה ליישב את דבריו עם דברי התנאים ולא מצליחה, היא כותבת את מסקנת התנא ופליג. אשמח אם מישהו יאיר את עיני אם צדקתי או לא.

איך נפסק להלכה? אם אין הכרעה ברורה - יש לכתוב את שני המושגים בשם הערך.

ככלל יש צורך לקצץ את כל המשא ומתן, ולהניח מבנה של: 1. דין. 2. מקור. 3. הגדרה. 4 מחלוקת ופרטים נוספים, בקדשים, בדיני ממונות, בנדרים, וכו'.

טישיו, אני מוצא לנכון להפנות אותך לפסקה זו:

• הוא שמו – לעתים מתחיל ערך בצורה "מוצאי שבת הוא שמו של הזמן שבין צאת השבת לבין עלות השחר". המילים "שמו של" בהגדרה זו מיותרות, ויש לכתוב "מוצאי שבת הוא הזמן שבין צאת השבת לבין עלות השחר". הסיבה לכך היא שכל ערכי האנציקלופדיה עוסקים בשמות של עצמים – "אמריקה הוא שמה של יבשת גדולה", "יבשת היא מושג המתאר שטח אדמה גדול" – ככה זה כשחומר הגלם הוא מילים.

כך הנוסח אמור להיות תפוס לשון ראשון הוא שם של קביעה השנויה במחלוקת / תפוס לשון ראשון הוא מושג השנוי במחלוקת...

מתוך מכ:ל כמובן.

תודה!!