ה
החוקר ידידיה אלטר דינרי בספרו חכמי אשכנז בשלהי ימי-הביניים : דרכיהם וכתביהם בהלכה עמוד עמוד: 159 כותב:
נשאל על ההבדלים בפירושי הסמ"ג והסמ"ק לסוגיית האיסור שלא להשיא בתו לזקן . בתשובתו מראה ר' יוחנן לשואל דוגמאות נוספות של הבדלים כאלה וכותב : 'וכמה חילוקים יש בהם נפלאים שנויים רבו מספור'
מתוך כך הוא עובר לדון בשאלות עקרוניות של הפרשנות . הוא מספר שבימי חורפו התלבט בשאלת הדיוקים שמדייקים מלשונו של מחבר מסוים, בפרט 'הדיקדוקים יפלפלו חריפים על לשון יתור תנאים גם על מפרשים על פרש''י, כל אחד יפרש לדעתו, מדלא קאמר הכי ומדלא קאמר הכי, שמע מינה דעתו כך. והעליתי על לבי שעל כל פנים אם חשב הכותב בלשונו אם אומר כך יטעו וכך יטעו אבל כך אין לטעות , קודם שחשב כל זה בקל היה מפרש להדיא' - תשובתו היא שהדיוקים מוצדקים ואמיתיים מבלי להתחשב בכוונת המחבר עצמו וזאת מפני ש'המפרש והלמדנים לשם שמים יבא דבריהם ודעתם בפיהם הפסק האמיתי ברוח הקדש , ואחרי שכן , בא להם האמת בדבור היותר שלם בלי חיסרון וכו"6. אשר להבדלים בין המחברים בניסוח ובצורה הוא כותב : 'וכן המחברים ספרים הגדולים אשר נתן השמ בדעתם לחבר ספרים , זה במדינה זו ובדור זה ... לפי צורך השעה והזמן במה שהיה הדור פרוץ , שם השמ בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך , לעשות עיקר מדבר לקבוע בלב שלא יזלזל . ובזה יתישב הרבה מן השינויים ומה שלפעמים אחר יעשה עיקר דבר אחד ואחר יהפוך לפי דורו ומקומו'
בדבריו כתוב להיפך מהמבוא בהמכלול שר יוחנן התנגד לדרך זו:
כבר בשלב זה היו מי שביקרו את דרך הלימוד. כך רבי יוחנן ב"ר מתתיה, שפעל בצרפת 10 שנה לפני הגירוש ב-1394, כותב ש"הגדולים אשר נתן ה' בדעתם לחבר ספרים... שם ה' בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך" לפי צורך השעה והזמן, לכן אין לדקדק בלשונם מדוע כתבו כך ולא כך