שיחה:רצפת בית המקדש/ארכיון

לכבוד טישיו

לשון המכלול כמו כן אם נשפך הדם על הרצפה לפני שהתקבל בכלי שרת, הוא פסול. עד כאן לשונו

פרט זה ודין זה זה לא שייך לערך המדובר הזה רצפת בית המקדש כי לא הרצפה גרמה לדם להפסל אלא משום שהוא לא הגיע לכלי ישירות מן הבהמה.

הגר"ח כותב בפירוש אחרת, ראה מה שהוספתי כעת לערך.

טישיו

אין זה דברי הגר"ח

ובתחילה אצטט את דבריך החדשים בערך

נשפך הדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

אך אין הרצפה כשרה לזריקת הדם, מכיון שזריקת הדם כשרה רק במקום שישנו יסוד, וברצפה אין יסוד. כמו כן אם נשפך הדם על הרצפה לפני שהתקבל בכלי שרת, הוא פסול. בגדר דין זה מבואר בחידושי רבנו חיים הלוי שמלבד דין בעבודת הקבלה, שהדם יתקבל ישירות מצוואר הקרבן הנשחט אל המזרק. ישנו - דין "פסול", שהדם לא יהיה בשום מקום אחר, כמו הרצפה, לפני קבלתו בכלי שרת. הדין השני קיים אף בדין קמיצה של מנחת סולת, ולפיו אם הכהן קמץ את הקמח מהכלי שבו הביאו את הקומץ לבית המקדש, ובמקום להניח אותו אל תוך כלי שרת אחר הוא נשפך על הרצפה, פסול הקמח להקרבה. עד כאן

גם לפי הגר"ח אין דין שרצפה פוסלת אלא כל מקום שאינו כלי שרת פוסל ואין כאן שום דין מיוחד ומכוון ברצפה שהרי גם אם הדם נפל על מטוס או אליקופטר נפסל כך שאין דין זה שייך כלל וכלל לערך של רצפת בית המקדש.

זה אמנם לא דין מיוחד ברצפה, אבל ב'הליקופטר' או בכל דבר שאינו קדוש בקדושת המקדש אין חידוש, אבל על הרצפה שיש בה קדושה, יש חידוש, ולכן המשנה טרחה להדגיש "נִשְׁפַּךְ הַדָּם '''עַל הָרִצְפָּה''' וַאֲסָפוֹ, פָּסוּל".

הגמרא מפורשת שגם דם שעל הסכין פסול וה"ה כלי חול וכדו' אין לכך שום קשר לרצפה ואין מקומו בערך הנוכחי. אשמח גם לחוו"ד של מיכי ושמש מרפא

אציין גם ש"אבנים יקרות" הפירוש אבנים כבדות בלשון המקרא. הקורא עלול לחשוב שרצפו את בית המקדש ביהלומים.

לצערי לא זוכר מהסוגיא, אבל מעיון מקופיא הצדק עם משך חכמה. ביחס לטענה שיש חידוש ברצפה משום קדושתה ולכן ציינה זאת המשנה, אם אין מקור, ההסבר הפשוט שהמשנה דברה בהווה.

בתוספות חיים (שאכנוביץ עמ' צד) ציין שיש כאן חידוש מיוחד שאע"פ שלרצפה יש דין כלי שרת לכמה עניינים כמו לענין אם עלו לא ירדו (זבחים פז( וגם מדמו בגמרא את הרצפה לדין כלי שרת, כל זה רק לגבי יבש, אבל לגבי דם אין לזה דין כלי שרת כלל, כמו שאיתא בגמרא שכלי המיועד ללח אינו מקדש את היבש וכן איפכא. אולי בצורה הזאת זה ראוי לציון?

אז בחצי משפט. כל הקטע "נשפך הדם" שייך לערך נשפך הדם. גם אני הבנתי בפשיטות כמו מיכי.

דומני שכעת זה בסדר.

עדיין לא. חידוש כזה לא צריך לתפוס פסקה שלמה, זה לא מעניין הערך.

לשון המכלול:  מנהג זה נהגו בימות החול בלבד ולא בשבת. מקרה שחרג מכלל זה חל ערב פסח בשבת, שאז שחטו אלפי קרבנות הפסח. לפי רבי אליעזר הסיבה היא מכיון שדמם ושאר הנוזלים מילא את חלל הריצפה באופן שלא היה ניתן להמשיך לבצע את העבודה, ולכן במצב כזה פקקו את האמה גם בשבת למרות איסור השבות הכרוך בכך, ולפי חכמים הטעם הוא "שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם". עד כאן.

כמדומה שנפל כאן בלבול.

יש כאן שני נושאים: א. מדוע פקקו את העזרה מלכתחלה כבר בזמן השחיטה?

על כך נאמרו בגמ' [סה,ב] שתי דעות: לרבי יהודה כדי לזרוק מדם התערובות ולחכמים שבח שילכו עד ארכובותיהן בדם.

ב. האם הותרה הדחת הרצפה [אחר גמר השחיטה] או שיש בה איסור משום משוה גומות?

לדעת המשנה הדחת הרצפה על ידי הכהנים היתה שלא ברצון חכמים.

לדעת רבי אליעזר היה בזה איסור תורה, ובודאי שאינו נדחה, ולדעת חכמים שהוא רק איסור שבות, נחלקו בגמ' [פסחים סה,א] לרב חסדא יש להתיר משום אין שבות במקדש, ולרב אשי לא הותרה שבות שאינה צריכה. הרמב''ם ק''פ פ''א הט''ז פסק כר' חסדא.

הצעתי לתקן: מקרה שחרג מכלל זה חל ערב פסח בשבת שאז מתוך שהדמים מרובים [רש''י סד,א] נהגו הכהנים להדיח את העזרה. לדעת רב חסדא הותר לעשות כן משום אין שבות במקדש וכן פסק הרמב''ם להלכה.

לכבוד הרב טישיו

לשון המכלול: אך אין הרצפה כשרה לזריקת הדם, מכיון שזריקת הדם כשרה רק במקום שישנו יסוד, וברצפה אין יסוד. עד כאן.

מודה רבי יהודה בדמים [זבחים נט,א], מבאר רש''י: דבעינן 'מזבח'.

ו'מזבח' הוא 'מבנה מוגבה', ויש לו כמה תנאים 'קרן' ו'ריבוע' 'כבש' ו'יסוד', וכל אלה חסרים ברצפה [תוס' ס,א ד''ה מודה] ומעכבים [זבחים סב,א].

ורק לענין הקטרה התחדש ששלמה קדש את הרצפה להקטרה.

לא מובן מדוע נבחר להסביר שהרצפה פסולה, רק בשביל שאין לה 'יסוד'. הייתי מציע לתקן: מפני שצריך 'מזבח'.

לכבוד טישיו

לשון המכלול

הרצפה כשרה להקריב עליה קרבנות ולהקטיר עליה קטורת, מכיון שכל חלק ברצפה התקדש לשם אותה מטרה של העבודה שהתבצעה במקום, וכמאמרו של רב גידל בשם רב: "מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו". וזאת לפי דעתו של רבי יהודה שסובר שהמזבח שעשה שלמה המלך היה קטן מזה שעשה משה רבינו, ולכן הוא קידש את כל החצר כדי שיוכלו להקריב קרבנות בכל מקום בעזרה, וכן פוסק הרמב"ם. עד כאן לשון המכלול

זה טעות

כי הרמב"ם פסק כן רק לענין הקטרת קטורת ולא לענין כל הקרבנות.

קודם כל אכן יש מחלוקת בענין הזה, אבל דווקא רוב האחרונים הבינו מדברי הרמב"ם שס"ל לענין כל הקרבנות עיין בערך.

א. לא ידעתי מי הם רוב האחרונים

כי בערך הבאת רק תוספות יום טוב

עיין באוצה"ח ובחיפוש קל תמצא הרבה מהם.