דין הבחנה

דין הבחנה
(מקורות עיקריים)

משנה	משנה, מסכת יבמות, פרק ג', משנה י', משנה, מסכת יבמות, פרק ד', משנה י'
ברייתא	תוספתא, מסכת יבמות, פרק ו', הלכה ז'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד -דף ל"ה , ומדף מ"א עד דף מ"ג
תלמוד ירושלמי	תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ד', הלכה י"א
משנה תורה	הלכות גירושין, פרק י"א, הלכות י"ז–כ"ח
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אבן העזר, סימן י"ג

דין הבחנה הוא דין בהלכות אישות, לפיו אישה שנבעלה צריכה במקרים מסוימים להמתין שלשה חדשים עד שתינשא לאדם אחר, כדי שאפשר יהיה לדעת האם האשה הרתה טרם הנישואין או לאחריהם.

דין זה חל על אשה שהתגרשה או התאלמנה, בכדי לדעת אם הבן נולד מהבעל הראשון או מהשני. הדין חל גם על בעל ואשה שהתגיירו יחד, בכדי לדעת האם העובר נוצר בקדושה או לא. כמו כן יבמה צריכה להמתין שלושה חודשים מפטירת בעלה כדי להבחין אם יש לה עובר ובכך נפטרת מהיבום ואסורה ליבם.

סיבת החיוב

ביבמה

על פי המשנה אישה שמת בעלה ולא השאיר צאצאים זקוקה ליבום, וגזרו חכמים שלא תינשא עד שלשה חדשים מפטירת בעלה שמא יתברר שהיא מעוברת מבעלה הראשון ואסורה על היבם.

בנישואין שניים

גם שאר נשים גרושות ואלמנות אסורות להינשא בשנית עד שיעברו ימי ההבחנה שהם שלשה חדשים, בטעם הדבר נחלקו אמוראים, לדעת שמואל דין זה למדו חכמים מהפסוק: ”וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ” (ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק ז'), מכאן אנו למדים שאין השכינה שורה אלא על מי שיחוסו ברור וידוע, ואם אישה תינשא מיד אחרי שהתאלמנה או שהתגרשה ותתעבר מיד, לא נדע ממי התעברה, אם מבעלה הראשון או מבעלה השני, ואילו לדעת רבא הצורך לברר ממי נולד הבן נובע מכמה חששות באיסורי עריות שעלולים להיות אם באמת הוא בנו של הבעל הראשון והוא יחשוב שהוא נולד מהבעל השני:

• שמא יישא את אחותו מאביו - אם הבן הנולד הוא באמת הוא בנו של הבעל הראשון, והוא סבור שהוא בנו של השני, עלול להינשא לבתו של הבעל הראשון, ולא ידע שהיא אחותו.
• שמא ייבם את אשת אחיו מאמו - אם ימות אחיו שנולד לאמו מהבעל השני, הוא עלול לייבם את אשתו, ושמא היא אינה אשת אחיו מאביו אלא רק מאמו, ואסורה לו משום שאין דין ייבום אלא רק באשת אחיו מאביו.
• שמא יוציא את אמו לשוק - אם ימות הבעל השני בלי שיהיו לו עוד בנים ועלולה אמו להינשא בלי חליצה, ושמא הוא אינו בנו של השני וזקוקה האם לייבום או חליצה.
• שמא יפטור את יבמתו לשוק - אם ימות בנו של הבעל הראשון בלי בנים תינשא אשתו בלי חליצה, משום שהיא סבורה שאין לו אחים, ושמא הוא גם בנו של הראשון וצריך לחלוץ לה.

בעל ואישה שהתגיירו

בעל ואשה גויים שהתגיירו עליהם להינשא כדת משה וישראל, ולאחר מכן צריכים להמתין מהגיור שלשה חדשים לפני שינשאו, גם במקרה זה לפי שמואל הסיבה היא כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, ולדעת רבא יש כאן את החשש שמא ייבם את אשת אחיו מאמו, כלומר שהוא היה עובר לפני הגיור ואינו נחשב בנו של הגר, אלא רק של האם, ואינו יכול לייבם את אחיו.

חשש ממזרים

אשת איש שנבעלה בשוגג לאדם אחר צריכה להמתין שלשה חדשים עד שתחזור לבעלה, כדי שאם תלד מן האדם השני נוכל לדעת שהבן ממזר.

קטנה או מאורסת

נחלקו תנאים מה הדין באשה שאין חשש שהתעברה מהבעל הראשון כגון קטנה שהתגרשה והיא בת שלש שנים בלבד, או אשה שהתגרשה אחרי קידושין ועדיין לא נישאה, לפי רבי מאיר חכמים גזרו בכל אופן שצריכה להמתין כדין הבחנה, כדי שלא יבואו להקל בגדולה ונשואה, ולפי רבי יהודה ורבי יוסי ארוסה שהתגרשה מותרת להינשא מיד, אלא אם כן יש חשש שנבעלה בעודה ארוסה.

מחלוקת נוספת נחלקו התנאים האם אשה שצריכה להמתין מדין הבחנה מותרת להתקדש בזמן ההמתנה, לדעת רבי מאיר גזירת חכמים כוללת גם איסור קידושין, ולדעת רבי יהודה מותר להתקדש בימי ההבחנה, אלא אם יש חשש שיבעל אותה לפני הנישואין.

שמואל פסק כרבי מאיר שקטנה צריכה להמתין שלשה חדשים כדין הבחנה, וכך נפסק להלכה, אולם כל זה רק באופן שהתגרשה או התאלמנה מקידושי אביה, אבל יתומה שנישאה על ידי אימה או אחיה, ומיאנה אינה צריכה להמתין, משום שאין לחשוש שמא יבואו להקל בגדולה, שהרי אין מיאון בגדולה.

חליצה

אלמנה שזקוקה ליבום וצריכה להמתין שלשה חדשים מדין הבחנה, הדין הוא שכמו שאסורה להתייבם מיד כך גם אסורה לחלוץ מיד, דין זה נלמד מהפסוק שנאמר בתורה בדין חליצה: ”וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ” (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק ז'), ודרשו חז"ל שדין חליצה מתקיים רק כאשר אפשר לקיים ייבום, ולכן כאשר אי אפשר לקיים ייבום מפני דין הבחנה אין לקיים דין חליצה.

בזנות ואונס

בברייתא הובאה מחלוקת תנאים לגבי אנוסה ומפותה אם חל עליה דין הבחנה, לדעת רבי יהודה גם אישה שנבעלה שלא במסגרת נישואין, צריכה להמתין שלשה חדשים עד שתינשא, כדי שאם תתעבר יהיה ניתן לדעת אם הבן שנולד הוא בנו של הבעל השני או של הראשון, ולכן אישה שנאנסה או זינתה, וכך גם שבויה שהשתחררה שהיא בחזקת בעולה, אסורות להינשא בתוך שלשה חדשים, גם גיורת ושפחה פנויות הם בחזקת בעולות ואם השתחררו או התגיירו צריכות להמתין שלשה חדשים עד הנישואין, ואילו לדעת רבי יוסי אישה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר, ולכן מותרת להינשא מיד, משום שגם אם תתעבר מיד הדבר ברור שהתעברה מהבעל השני.

בשיטת רבי יוסי נחלקו הראשונים האם גם גיורת ושפחה נשואות מותרות להינשא מיד, לדעת רש"י גם שפחה וגיורת שיודעות שהן עתידות להשתחרר או להתגייר בקרוב שומרות על עצמן כדי לא להתעבר ולכן הן בכלל החזקה שמתהפכות, ולדעת הרמב"ם רק בזנות אמר רבי יוסי שאשה מזנה מתהפכת, אבל בנשואה אפילו גיורת ושפחה חוששים שהתעברה מבעלה ולכן צריכה להמתין שלשה חדשים עד שתתעבר.

לגבי בעילת זנות הרמב"ם והרי"ף פסקו כרבי יוסי, ולכן כתב שכל בעילת זנות אינה מחייבת בימי המתנה, וכך פסק השלחן ערוך, ואילו בעל המאור והרא"ש כתבו שלהלכה אמנם נפסק כרבי יוסי, אלא שיש לגזור על בת ישראל להמתין בכל אופן, שמא יבואו להקל גם בגרושה ואלמנה, ורק בגיורת ושפחה פנויות שהן בחזקת בעולות בזנות יש להקל כרבי יוסי שהרי גם בגיורת שהייתה נשואה יש יסוד להניח שהיא מתהפכת משום שיודעת שבדעתה להתגייר, וכך פסק הרמ"א.

ימי ההבחנה

ימי ההמתנה הם 90 יום שלמים, הסיבה לכך היא שלאחר תשעים יום ניכר בבירור אם האישה מעוברת, ימים אלו אינם כוללים את יום הגירושין או את יום מיתת הבעל, וכן הם אינם כוללים את יום האירוסין.

ונחלקו האמוראים בגרושה ממתי היא מונה 90 יום לפי שמואל היא צריכה למנות מהיום שאחרי כתיבת הגט, ולא מיום שאחרי נתינת הגט, משום שאין לחשוש שנבעלה בינתיים שהרי במצב כזה הגט פסול מדין גט ישן, ולדעת רב ימי ההמתנה מתחילים מהיום שאחרי נתינת הגט, למרות שאין חשש שנבעלה אחרי כתיבת הגט, מפני החשש שיבואו להקל גם באופן שהגט ניתן ביום שנכתב.

להלכה פסק הרמב"ם כשמואל וכך נפסק בשלחן ערוך שיכולה להתחיל למנות משעת הכתיבה, והרא"ש כתב שמנהג אשכנז וצרפת כדעת רב שגרושה מתחילה למנות מיום שאחרי נתינת הגט, וכך פסק הרמ"א.

מעוברת ומינקת חברו

אישה מעוברת לא חל עליה דין הבחנה, שהרי ברור שהתעברה מן הבעל הראשון, אלא שחכמים גזרו שלא יישא אדם את מעוברת ומינקת חברו, שמא תתעבר מהבעל השני בזמן שצריכה להניק את בנה הראשון, והחלב שלה ייעכר, וימות התינוק ברעב, סיבה נוספת כתב הרמב"ם לגבי מעוברת שאסורה להינשא שמא יינזק העובר על ידי התשמיש, זמן ההנקה על פי ההלכה הוא 24 חודשים, ולכן אישה שמניקה צריכה להמתין 24 חודש, ושאינה מניקה צריכה להמתין שלשה חדשים, ואם היא מעוברת צריכה להמתין עד שתלד.