U-480

U-480

צוללת מטיפוס VIIC‏ (U-995)
תיאור כללי
צי
סדרה	הצוללות מטיפוס VII
ציוני דרך עיקריים
מספנה	דויטשה וורקה
הוזמנה	10 באפריל 1941
תחילת הבנייה	8 בדצמבר 1942
הושקה	14 באוגוסט 1943
תקופת הפעילות	6 באוקטובר 1943 – הווה (81 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי מוקשים ימיים
מלחמות וקרבות	המערכה באוקיינוס האטלנטי, מלחמת העולם השנייה
מידות
הֶדְחֶק	769 טון בציפה 871 טון בצלילה
אורך	67.23 מטרים
רוחב	6.20 מטרים כללי 4.70 מטר רוחב גוף הלחץ
שוקע	4.74 מטרים
נתונים טכניים
מהירות	17.7 קשר (כ-33 קמ"ש) בציפה 7.6 קשר (כ-14 קמ"ש) בצלילה
עומק צלילה	כ-220 מטרים
גודל הצוות	4 קצינים, 40 - 56 חוגרים
טווח שיוט	15,700 ק"מ בציפה, במהירות 10 קשר (18.5 קמ"ש) 150 ק"מ בצלילה במהירות 4 קשר (כ-7.5 קמ"ש)
הנעה	2 מנועי דיזל, 2 מנועים חשמליים
צורת הנעה	2 מדחפים
אמצעי לחימה
חימוש	5 צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ) 14 טורפדות או 26 מוקשים תותח סיפון בקוטר 88 מ"מ תותח נ"מ בקוטר 37 מ"מ 2 תותחים נ"מ בקוטר 20 מ"מ

U-480 הייתה צוללת מטיפוס VIIC של הקריגסמרינה, צי המלחמה של גרמניה הנאצית. ייחודה של הצוללת היה בציפוי המיוחד שניתן לה, שאמור היה "לבלוע" את גלי הקול של מכשירי האיתור של אוניות בעלות הברית, הסונאר (ASDIC, בכינויו הבריטי). הציפוי נקרא אלבריך (Alberich , על שם דמות מהמיתולוגיה הנורדית. הציפוי עשה את U-480 לצוללת החמקנית הראשונה בעולם.

הצוללת נבנתה במספנת דויטשה וורקה. הבנייה החלה ב-8 בדצמבר 1942 והצוללת הושקה ב-14 באוגוסט 1943 ונכנסה לשירות ב-6 באוקטובר 1943. מפקד הצוללת הראשון (והיחיד) היה אובר-לויטננט צור זה האנס יואכים פרסטר. בשל ציפוי האולבריך נשלחה הצוללת למשימות מבצעיות בתעלת למאנש המוגנת היטב. הציפוי הוכיח את יעילותו, ו-U-480 לא התגלתה על ידי הסונאר במהלך משימותיה.

שימוש ראשון בציפוי בולע מכ"ם

איור המדגים את הטכנולוגיה של בליעת אותות הסונאר. באיור מודגם חתך של ציפוי הצוללת "אלבריך" שממחיש את תבנית החורים בו.

בעקבות עבודתו של הפיזיקאי הגרמני ארנולד זומרפלד (1868–1951) והערותיו בנושא, פיתחו הגרמנים חומרים בולעי אותות מכ"ם (Radar absorbant material), אשר תפקדו כבולמי זעזועים אלקטרומגנטיים, כלומר חומרים שמטרתם לספוג את הגלים האלקטרומגנטיים ולהמיר את האנרגיה האלקטרומגנטית שאצורה בהם לסוגים אחרים של אנרגיה (תנודות מכניות, חום וכו'). החומרים המרוכבים המיוחדים הללו היו ידועים בגרמניה בכינויים Sumpf ו-Schornsteinfeger, ובהם נעשה שימוש כדי לצפות את הפריסקופים של הצוללות הגרמניות כדי להפחית את הנראות שלהם למכ"ם בתחום אורכי הגל שסביב 20 cm שהיה בשימוש בעלות הברית. לפי לואיס רידנאור (1911–1959), אחד הפיזיקאים האמריקאיים הבולטים בפיתוח המכ"ם,

חומרים בולעי מכ"ם יוצרו לראשונה בגרמניה לצורך ציפוי צוללותיהם בחומר שיהפוך אותם לנראות פחות למכ"ם. המקדם הדיאלקטרי והפרמיביליות הדרושים של החומר הבולע הושגו באמצעות ריכוז גבוה של חלקיקים מתכתיים מסוימים (Crabonyl iron) כדוריים בתוך רובד הציפוי. ריכוז המתכת היה 80% במשקל, וערכי המקדם הדיאלקטרי והפרמיביליות היו $\epsilon =7$ ו-$u=3.5$. חומר בולע מסוג שני גם הוא פותח בגרמניה. הוא הורכב מסדרה של שכבות אשר מוליכותם החשמלית עלתה בהדרגה עם העומק שלהם. השכבות הופרדו בפלסטיק מסוג מסוים שמקדמו הדיאלקטרי היה קרוב ל-1. הבליעה הייתה מצוינת בין אורכי הגל 4 ו-13 ס״מ.

ֿ

הציפוי המיוחד אותו פיתחו הגרמנים היה היה יריעה עבה של גומי סינתטי בעובי 4 מילימטר, ששיככה קול בתחום התדרים 10 עד 18 קילוהרץ ל-15% מעוצמתו הרגילה. תחום התדרים הזה תאם את תחום הפעולה של הסונאר האקטיבי של בעלות הברית, והכיל סדרה של חורים שמיקומם תוכנן היטב שנועדו לספוג את האנרגיה של גלי הקול. הטכנולוגיה החדשה הציפה מספר אתגרים, ובהם שינוי בתפקוד החומר בעומקים שונים כתוצאה מדחיסת החללים על ידי לחץ המים. המבחנים הראשונים בצוללת נערכו ב-1940, אך לא נעשה בה שימוש מבצעי עד 1944. כיום נקרא ציפוי מסוג זה ציפוי אנטי הדי (Unechonic tile), וכמעט כל הצוללות המודרניות מצופות בו במידה זו או אחרת.

שירות מבצעי

בפטרול המבצעי הראשון הותקפה הצוללת על ידי סירה מעופפת מסוג PBY קטלינה של חיל האוויר המלכותי הקנדי מטייסת 162. הצוללת הצליחה לפגוע במטוס ולהטביע אותו.

U-480 יצאה למשימתה השנייה ב-3 באוגוסט 1944 מברסט, בצרפת הכבושה. בפטרול זה הטביעה הצוללת שתי אוניות מלחמה - הקורבטה מסדרת פלאואר אלברני של הצי המלכותי הקנדי ב-21 באוגוסט ושולת המוקשים אה"מ לויאלטי של הצי המלכותי הבריטי למחרת. ב-23 באוגוסט הטביעה הצוללת את אוניית המשא פורט ייל, שהפליגה בשיירה, ויומיים לאחר מכן את אוניית המשא אורמיניסטר. על הצלחתו עוטר פרסטר בצלב האבירים של צלב הברזל ב-18 באוקטובר 1944.

הצוללת יצאה למשימתה השלישית והאחרונה ב-6 בינואר 1945, ממנה לא שבה. ב-1997 מצאו צוללנים במקרה שרידים של צוללת גרמנית מטיפוס VIIC מדרום מערב לאי וייט (תעלת למאנש), ושנה לאחר מכן זוהו השרידים בוודאות כשרידיה של U-480 המצופה באלבריך. המחקר קבע בהמשך כי הצוללת נתקלה בשדה מוקשים ימי, בין 29 בינואר ל-20 בפברואר. מוקש פגע בחלקה האחורי והצוללת טבעה בעומק 55 מטרים. איש מאנשי צוותה לא שרד.

קישורים חיצוניים

• U 480 באתר Uboat.net
• הצוללות מטיפוס VIIC, באתר Uboat.net

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32699794U-480