FMA IA 58 פוקרה
 | |||||||||||||
| מטוס פוקרה וחימושו | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג |
 | ||||||||||||
| ארץ ייצור | ארגנטינה | ||||||||||||
| יצרן | FMA | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 20 באוגוסט 1969 | ||||||||||||
| תקופת שירות | מאי 1975 – הווה (כ־49 שנים) | ||||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 150 - 160 | ||||||||||||
| משתמש ראשי |
חיל האוויר הארגנטינאי | ||||||||||||
| משתמשים משניים |
 חיל האוויר של אורוגוואי חיל האוויר של קולומביה חיל האוויר של סרי לנקה | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
IA 58 פוקרה (IA 58 Pucará, קצ'ואה: מבצר) הוא מטוס תקיפה המיוצר על ידי חברת FMA (Fábrica Militar de Aviones, תעשייה אווירית צבאית) בארגנטינה. המטוס נועד למשימות תקיפה וסיוע, וכן למשימה ייעודית של דיכוי מרידות (Counter-insurgency, בראשי תיבות: COIN). הפוקרה בנוי ממתכת, בעל כנף נמוכה, כן נסע מתכנס, המונע על ידי שני מנועי טורבו-פרופ, בעל צוות של שניים, למטוס יכולת המראה ממסלולי המראה מאולתרים בעת הצורך. הפוקרה נטל חלק מבצעי במלחמת פוקלנד ובמלחמת האזרחים בסרי לנקה.
תכנון
באוגוסט 1966 החלה התעשייה האווירית של ארגנטינה, הדירקטוריון הלאומי למחקר וייצור אווירונאוטי בארגנטינה (Dirección Nacional de Fabricación e Investigación Aeronáutica, DINFIA), בפיתוח מטוס לדיכוי מרידות שזכה לסימול AX-2. זאת, על פי דרישת חיל האוויר הארגנטינאי. התכנון שנבחר היה של מטוס בעל כנף נמוכה, בעל שני מנועי טורבו-פרופ מותקנים בבתי מנוע על הכנפיים, ובעל הגה כיוון בצורת T. כדי לבחון את התכנון נבנה דגם בגודל מלא, ללא מנועים, שהוטס כדאון. הדגם הוטס לראשונה ב-26 בדצמבר 1967. טיסת המבחן של הדאון לא הראתה קשיים מיוחדים, ולכן החלה בניית אב טיפוס בספטמבר 1968. המטוס נקרא בתחילה FMA (שמה של DINFIA הוחלף ל-Fábrica Militar de Aviones, FMA, מוקדם יותר באותה שנה) IA 58 דלפין, אך לאחר מכן הוחלף השם לפוקרה. אב הטיפוס הונע בשני מנועים מתוצרת גארט, מדגם TPE331I/U-303, שסיפקו דחף של 904 כוח סוס כל אחד.
טיסת הבכורה התקיימה ב-20 באוגוסט 1969. אב טיפוס שני, בעל מנועי טורבומקה אסטזו XVUG (בעלי דחף של 978 כוח סוס), המריא ב-6 בספטמבר 1978. גם אב הטיפוס הראשון צויד במנועים אלה, והם נבחרו כמנועי המטוסים. הדגם הסדרתי הראשון המריא ב-8 בנובמבר 1974, ואספקת המטוסים החלה ב-1975.
מאפיינים
הפוקרה הוא מטוס קונבנציונלי, הבנוי ממתכת (בעיקר דוראלומין). הכנפיים ישרות ואינן משוכות לאחור, בעלות דיהדרל של 7 מעלות בחלקן החיצוני ומדפים בשפת הזרימה. מושבי הטייסים מסודרים בטנדם, זה מאחורי זה, על כיסאות מפלט מתוצרת מרטין בייקר, ולכל טייס אפשרות מלאה לניהוג המטוס ממושבו. תא הטייס מוגן על ידי לוחות שריון, כהגנה מפני אש מהקרקע. גם בתי המנועים מוגנים באורח דומה.
זוג מנועי המטוס הם מתוצרת טורבומקה אסטזו. כל אחד מהם מסובב מדחף בעל שלושה להבים, היכולים לשמש גם כמעצור אוויר. המטוס תוכנן כך שתהיה לו יכולת להמריא ממסלולים קצרים ולא סלולים, ולשם כך תוכנן כן נסע מתכנס בעל שלושה גלגלים: כן נע בחרטום ושני כני נסע המתכנסים לתוך בתי המנוע. לחץ האוויר בצמיגים נמוך, כדי להקל תנועה על מסלול לא סלול, וכני הנסע עצמם גבוהים כדי שהחימוש התלוי על כנפי המטוס לא ייפגע. כדי לסייע להמראה קצרה ניתן להתאים למטוס רקטות JATO, המגבירות את דחף המטוס בעת ההמראה. מטען הדלק מאוחסן במטוס בארבעה מיכלים: שניים בגוף, בעלי קיבולת של 800 ליטר ביחד, ושני מכלי דלק נאטמים מעצמם בכנפיים, בעלי קיבולת של 460 ליטר יחד. מערכות הנחיתה, המדפים והבלמים הן הידראוליות, ללא שימוש במערכות פנאומטיות.
לפוקרה שני תותחים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת היספנו סואיזה, המותקנים בגחון המטוס, מתחת לתא הטייס. לכל תותח 270 פגזים. בנוסף מותקנים בצידי הגוף, מעט מאחורי תא הטייס, ארבעה מקלעים מתוצרת בראונינג בקוטר 7.62 מ"מ, עם 900 כדורים לכל אחד. למטוס שלוש נקודות נשיאת חימוש, אחת על גחון המטוס ואחת על כל כנף, שעליהן ניתן לשאת פצצות, רקטות או מכלי דלק. נקודת נשיאת החימוש שעל הגוף יכולה לשאת עד 1,00 ק"ג, וכל אחת מנקודות המטען על הכנפיים עד 500 ק"ג, אם כי המטוס מוגבל לנשיאת חימוש במשקל 1,620 ק"ג לכל היותר. כינון החימוש נעשה על ידי כוונת רפלקטור.
היסטוריה מבצעית
כאמור, המטוסים הראשונים סופקו לחיל האוויר הארגנטינאי במאי 1975. הטייסת הראשונה שהצטיידה במטוסים הייתה טייסת הסיור והתקיפה מס' 2 (2° Escuadron de Exploration y Ataque), השייכת לחטיבה האווירית השלישית (III Brigada Aérea). הטייסת מוצבת בעיר רקונקיסטה בצפון מזרח ארגנטינה. פעילותם המבצעית הראשונה הייתה בסוף 1976, כאשר כמה מטוסי פוקרה יצאו למשימות דיכוי מרידות נגד חמושים מהארגון הקומוניסטי הצבא המהפכני העממי (Ejército Revolucionario del Pueblo, ERP) במחוז טוקומן, כחלק ממבצע רחב היקף נגד הארגון.
מלחמת פוקלנד
באפריל 1982, עם הפלישה הארגנטינאית לאיים, היו ברשות חיל האוויר הארגנטינאי 60 מטוסי פוקרה. מטוסי הקרב של חיל האוויר, A-4 סקייהוק ונשר לא היו יכולים לפעול מהמסלול הקצר בעיירה סטנלי. הפוקרה היה למעשה מטוס הלחימה היחיד שניתן היה להפעיל מן האיים עצמם, ולפיכך הועברו חלקם לאיים לקראת הגעת כוח המשימה הבריטי. מטוסי הפוקרה שנותרו ביבשת הוצבו בבסיסים בפוארטו סנטה קרוז ובקומודורו ריוודויה, בחוף הדרום מזרחי של ארגנטינה הסמוך ביותר לאיים. מבסיסים אלה, כך קיוו הארגנטינאים, ניתן יהיה לתגבר בקלות את האיים אם יהיה צורך, וכן ניתן יהיה לבצע סיורים לאורך החוף.
מטוסי הפוקרה שהשתתפו במלחמה נשאו פצצות רגילות, ללא הנחייה. כמו כן נשאו רקטות בקוטר 2.75 אינץ' ופוד מקלעים בקוטר 7.62 מ"מ. המטוסים הופעלו משדה התעופה בסטנלי, מגוס גרין ומהאי פֶּבֶּל (Pebble Island), בסמוך לחופו הצפוני של האי המערבי. המשימות שביצעו מטוסי הפוקרה היו משימות סיור ותקיפה קלה.
שלושה מטוסי פוקרה הושמדו בתקיפה של מטוסי הרייר ימי על סטנלי, ב-1 במאי. ששה מטוסים נוספים הושמדו בפשיטה של יחידת SAS על האי פבל, ב-15 במאי. ב-21 במאי הופל מטוס פוקרה נוסף על ידי טיל סטינגר שנורה על ידי אנשי SAS (ההפלה הראשונה לטיל זה), ובאותו יום הופל מטוס נוסף על ידי מטוס הרייר ימי, בירי תותחים. למרות האבדות הוכיחו עצמם מטוסי הפוקרה כמטוסים קשוחים ועמידים לנזקים: טייס ההרייר דיווח שהמטוס הארגנטינאי ספג לא פחות מ-20 פגיעות לפני שהחל לצלול לקרקע. המטוס שהופל היה אחד מתוך זוג מטוסים ארגנטינאיים שתקפו עמדת תצפית בריטית. בן זוגו הצליח להימלט ממטוסי הקרב הבריטיים.
שני מטוסי פוקרה הפילו מסוק ווסטלנד סקאוט בריטי ב-28 במאי, בעת שהיה במשימת חילוץ נפגעים לאחר הקרב בגוס גרין. זה היה הניצחון האווירי היחיד של הארגנטינאים במהלך המלחמה. אחד ממטוסי הפוקרה שהשתתף בקרב התרסק בדרכו חזרה לסטנלי. גופת הטייס לא נמצאה עד 1986, ואז נקברה בטקס צבאי מלא בפורט דרווין בנוכחות משפחתו - האזרחים הארגנטינאיים הראשונים שהורשו להגיע לאיים לאחר המלחמה. באותו יום במלחמה, 28 במאי, הפילו חיילי גדוד 2 של הצנחנים מטוס פוקרה באש מנשק קל. המטוס הארגנטינאי תקף את הצנחנים שהיו במהלך קרב גוס גרין ברקטות, והופל על ידם. טייס המטוס צנח ונלכד על ידי הבריטים.
לאחר המלחמה לכדו הבריטים באיים 11 מטוסי פוקרה, ארבעה מהם במצב כשיר לטיסה. ששה מתוכם הועברו לבריטניה, שם הם מוצגים במוזיאונים שונים.
מלחמת האזרחים בסרי לנקה
מטוסי פוקרה הופעלו במשימות מבצעיות במהלך מלחמת האזרחים בסרי לנקה, בין 1993 ל-1999. שלושה מהם הושמדו במהלך הלחימה. ביולי 1995 הופל מטוס פוקרה על ידי מורדים טמילים במהלך קרבות עזים ליד ג'אפנה. הטייס נהרג.
שדרוגים
במאי 1982, במהלך מלחמת פוקלנד, ניסה חיל האוויר הארגנטינאי להתאים את מטוסי הפוקרה לנשיאת טילי טורפדו. הניסוי נעשה בשיתוף הצי הארגנטינאי, ובמהלכו הותאם אבטיפוס שסמלו AX-04, לנשיאת טורפדות. נעשו כמה ניסויי טיסה, אך המלחמה הסתיימה לפני שניתן היה להעריך את ההיתכנות הטכנית של הפרויקט.
ב-2007 הותקן במטוס פוקרה מנוע המונע בדלק ביולוגי המופק מסויה. הפרויקט בוצע במימון המשרד למדע, טכנולוגיה ויזמות יצרנית (Secretaría de Ciencia Tecnología e Innovación Productiva de la Nación) של ממשלת ארגנטינה. בכך הייתה ארגנטינה למדינה השנייה בעולם שהפעילה מטוס בדלק מסוג זה, ומטרתו לצמצם את תלותו של חיל האוויר הארגנטינאי בדלק מאובנים. בינואר 2017 נמסר מטוס ראשון מסדרה חדשה משודרגת בעלת מנוע חדש ומערכות אויוניקה משופרות.
גרסאות
- AX-02 דלפין - אב טיפוס
- AX-04 - אב טיפוס לדגם נושא טורפדו
- IA-58A פוקרה - דגם הייצור העיקרי
- IA-58B פוקרה בראבו - דגם משופר, עם גוף משופר. נושא שני תותחי DEFA 30 מ"מ במקום תותחי 20 מ"מ בדגם A, וכן אוויוניקה משופרת. אב טיפוס ראשון המריא ב-15 במאי 1979.
- IA-58C פוקרה צ'ארלי - דגם חד מושבי, המיישם לקחים שנלמדו במלחמת פוקלנד, עם יכולות משופרות נגד אוניות ונגד מסוקים. תא הטייס הקדמי הוסר, והותקן תותח 30 מ"מ נוסף על החימוש הקיים. נוספה גם יכולת לנשיאת טילי אוויר ים מסוג מרטין פסקדור. מיגון המטוס חוזק, והאוויוניקה שופרה. מטוס אחד הוסב לגרסה זו, וביצע את טיסת הבכורה ב-30 בדצמבר 1985, אך התוכניות להסבת מטוסים נוספים בוטלה ב-1988.
- IA-58D פוקרה דלתה - מודרניזציה של מטוסי IA-8A קיימים, הכוללת שדרוג מערכות האוויוניקה והתקנת מנועים משופרים מתוצרת פראט אנד ויטני מדגם PT6A2, בעלי דחף של 950 כ"ס.
- IA-66 - התאמה נוספת של הדגם הבסיסי, IA-58A, על ידי התאמת שני מנועים מתוצרת גארט (Garrett), מדגם TPE331-11-601W, בעלי דחף של 1,000 כ"ס. אב טיפוס יחיד שהוסב מהדגם הבסיסי המריא לטיסת בכורה ב-1980.
מפעילים
