מכל דלק נאטם מעצמו
מיכל דלק נאטם מעצמו הוא סוג של מכל דלק, המותקן בדרך כלל בכלי טיס, שבו נמנעת נזילה של דלק והתלקחותו במקרה של פגיעה במיכל. מכל דלק רגיל הנפגע מירי או מרסיסים עלול לדלוף, דליפה העלולה לגרום לאובדן דלק שיביא לקיצור זמן המשימה והטווח של המטוס. חמור מכך, דליפה כזו עלולה גרום להתלקחות קטלנית ולפגיעה במטוס עד כדי התרסקותו. הגנה על מכלי הדלק בשכבות שריון אינה מעשית, בשל משקלו של השריון שעלול להכביד על כלי הטיס. מכלי דלק נאטמים מעצמם טיפוסיים כוללים מספר שכבות של גומי ואריג לחיזוק: חלק מהשכבות הן של גומי מגופר וחלק מגומי טבעי ולא מעובד, שיכולות לספוג דלק ולהתרחב כאשר הן באות במגע עמו. כאשר המיכל נפגע הדלק דולף ונספג בשכבות הגומי, שמתנפחות ואוטמות את הנקב.
היסטוריה
מלחמת העולם הראשונה
ב-7 בפברואר 1917 הוגשה בקשה לפטנט על "מכל דלק למטוסים מלחמתיים", על ידי ג'ורג' ג'. מורדוק, מארצות הברית. מועצת הסחר הפדרלית (Federal Trade Commission) בלמה את ההצעה ב-6 בפברואר 1918, כדי למנוע דיון או פרסום של ההמצאה, שנחשבה סודית. משרד הפטנטים של ארצות הברית ביטל את החלטת מועצת הסחר ב-26 בספטמבר והעניק למורדוק פטנט על המצאתו.
מלחמת העולם השנייה
בשלבים הראשונים של המלחמה נעשו ניסיונות להגן על מכלי דלק על ידי שימוש במיכלי מתכת, מכוסים מבפנים או מבחוץ בחומר שהתרחב לאחר ניקוב. מחקר גילה כי יציאת הקליע, ולא הכניסה, הייתה הבעיה הגדולה יותר: יציאת הקליע גרמה לעיתים קרובות לנפילת חומר האטימה וכך נוצר חור יציאה גדול. בין הגרסאות המוקדמות ביותר של סוגי מכלי דלק אלו היו אלה שיוצרו בבריטניה בנמל התעופה של פורטסמות' על ידי Fireproof Tanks Ltd (הוקמה ב-1939). טנקים אלו הותקנו לראשונה במפציץ הקל פיירי באטל וגרסאות אחרות הותקנו במטוסי קרב מדגמי סופרמרין ספיטפייר והוקר הוריקן ובמפציצים כמו האברו לנקסטר. חברת הנדרסון סיפקה מכלי דלק ושמן נאטמים מעצמם למטוס האימון מיילס מאסטר. גם מטוסים גרמניים, ובהם היונקרס Ju 88, צוידו במכלי דלק בעלי יכולת אטימה, שהיו בנויים משכבות של גומי מעל שכבות מעור. גם בארצות הברית נרשמו מספר פטנטים בתחום. חברת גודייר פיתחה מיכל נאטם מעצמו ובו שתי שכבות של תרכובות גומי בתוך מעטפת מתכת או במעטפת הכנף. מיכלים כאלה הותקנו במטוסי ווט F4U קורסייר ובמטוסים נוספים.
לא כל המטוסים במלחמה צוידו במכלי דלק נאטמים מאליהם, וזאת בשל משקלם, הגדול מזה של מכלי דלק רגילים. מטוס הקרב היפני, מיצובישי A6M זירו, לא צויד במיכלים כאלה בשל הרצון לחסוך במשקל ככל הניתן. עם זאת, במהלך המלחמה הוכחה בצורה ברורה שרידותם של מטוסים שבהם הותקנו מכלי דלק נאטמים מעצמם. התברר גם שמיכלים אלו עמידים לפגיעות של כדורי מקלע בקוטר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ) ולעיתים שרדו גם פגיעות מתותחים בקוטר 20 מ"מ.
שימוש מודרני
רוב מטוסי הקרב הסילוניים בעשור השני של המאה ה-21 וחלק גדול מהמסוקים מצוידים בסוג כזה או אחר של מכלי דלק נאטמים מעצמם. תכונה נוספת שקיימת במכלי דלק במסוקים החל משנות ה-80 של המאה ה-20 היא יכולתם לשרוד התרסקות מבלי שיתפוצצו או יתלקחו. חידוש נוסף בבניית מכלי דלק הוא הוספת קצף קשיח, המחלק את המיכל לעשרות תאים קטנים. בדרך זו נמנעת התלקחות של אדי דלק כאשר המיכל מתרוקן.
בנוסף למכלי דלק, מיושמת הטכנולוגיה של מכלי הדלק הנאטמים מעצמם גם בצינורות דלק. כמו כן מצויים מכלי דלק נאטמים מעצמם גם בכלי רכב, כמו נגמ"ש הלחימה LAV-25 שהיה בשימוש חיל הנחתים של ארצות הברית וגם במכונית הנשיאותית שבשימוש נשיא ארצות הברית. גם במכוניות מרוץ מסוימות מותקנים מיכלים כאלה.
מכל דלק נאטם מעצמו34577479Q930931