2018 VG18
 | |
| מסלולו משוערך של 2018 VG18 | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | כוכב לכת מינורי |
| קטגוריה | גוף טרנס-נפטוני |
| תאריך גילוי | נצפה: 10 בנובמבר 2018 |
| מגלה | סקוט שפרד וצ'אד טרוחיו, דייוויד ת'ולן[1] |
| מאפיינים מסלוליים | |
| מרחק ממוצע מהשמש |
14,241,717,000 נכון ל-25.11.18[2] ק"מ (95.2 AU) |
| אפואפסיד |
25,237,161,000 נכון ל-25.11.18[2] ק"מ (168.7 AU) |
| פריאפסיד |
3,246,273,800 נכון ל-25.11.18[2] ק"מ (21.7 AU) |
| ציר חצי-ראשי | {{#property:P2233}} |
| אקסצנטריות | 0.772 |
| זמן הקפה | 929 שנים ימים |
| נטיית מסלול | 31.7°° |
| מאפיינים פיזיים | |
| רדיוס קו משווה | 500 ק"מ |
| בהירות נראית | 24.6 |
2018 VG18 (שם כינוי: "הרחוק ביותר" - Farout) הוא גוף טרנס-נפטוני, המרוחק בממוצע מרחק של 95.2 יחידות אסטרונומיות. בזמן גילויו ב-2018 הוא היה במרחק של כ-120 יחידות אסטרונומיות, והוא הגוף הרחוק ביותר במערכת השמש אשר נצפה, והגוף הראשון שהתגלה מעבר למרחק של 100 יחידות אסטרונומיות (ומכאן כינויו). עם זאת הוא לא הגוף עם המסלול הכי רחוק, כיוון שחצי הציר הגדול הממוצע שלו הוא רק 95.2 יחידות אסטרונומיות.
2018 VG18 התגלה על ידי סקוט שפרד, צ'אד טרוחיו ודייוויד ת'ולן (אנ') בנובמבר 2018 במהלך החיפוש של כוכב לכת התשיעי המשוער.[3]
מאפיינים
2018 VG18 מוערך להיות בעל קוטר של 500 ק"מ. מגודלו ייתכן שיהיה מוגדר ככוכב לכת ננסי.[3] מהאור הנראה המוחזר הוא נראה בצבע ורדרד, דבר שמצביע על ריכוז גבוה של (Tholin) על משטח קרח.[4]
שם והגדרה רשמית
עקב אי ודאות במסלול (Uncertainty parameter) הגוף טרם קיבל אישור רשמי על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. נכון לדצמבר 2018 הוא קיבל שם זמני על ידי המרכז לכוכבי לכת מינוריים (ה־MPC) שהעניק לו את ההגדרה 2018 VG18.[1]
גילוי ומסלול
האסטרונומים גילו את הגוף במהלך החיפושים אחר עדויות לכוכב לכת תשיעי.[5] נצפה לראשונה בנובמבר 2018 על ידי טלסקופ סובארו (Subaru Telescope), ואושר לאחר מכן באמצעות תצפיות שערך טלסקופ מגלן הענק בצ'ילה[6][7] הגילוי נעשה בשיתוף פעולה של אוניברסיטאות בארצות הברית, טלסקופים בהוואי וצ'ילה המתופעלים ביפן.[3]
בזמן גילויו, 2018 VG18 היה במרחק של 120 יחידות אסטרונומיות, יותר מפי שלושה מהמרחק הממוצע של פלוטו מהשמש, וכפול מהמרחק הממוצע של אריס[8] עם זאת, חצי הציר הגדול שלו משוערך ב-92.5 יחידות אסטרונומיות. נראה כי המסלול אינו מושפע ממסלולם של נפטון ואורנוס, ומכאן שהאליפטיות נובעת מכוכב הלכת התשיעי המשוער.[4] אי הוודאות המסלולית שלו עולה על 100% ובשל תנועתו האיטית, והעובדה שלוקח לו קרוב ל-1000 שנים להקיף את השמש, ידרשו מספר שנים של תצפיות כדי לקבע את מסלולו.[2][9]
-
מסלול1 -
Compared to Eris and other TNOs. (from above the ecliptic) -
Retrograde motion in the sky through Taurus
קישורים חיצוניים
- אודות Farout באתר של סקוט שפרד
- אסף גולן, פאראוט: כוכב הלכת הננסי הרחוק ביותר מהשמש, באתר ישראל היום, 18 בדצמבר 2018
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Williams, G. V. (17 בדצמבר 2018). "MPEC 2018-Y14 : 2018 VG18". Minor Planet Center. נבדק ב-2018-12-17.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "(2018 VG18)". JPL Small-Body Database Browser. נבדק ב-18 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 "Discovered: The Most-Distant Solar System Object Ever Observed". Carnegie Science. נבדק ב-17 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Strickland, Ashley (17 בדצמבר 2018). "'Farout,' the most-distant solar system object discovered". CNN.com. נבדק ב-17 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Discovered: The Most-Distant Solar System Object Ever Observed, באתר "Carnegie Science", 17 בדצמבר 2018 (באנגלית)
- ^ Sarah Lewin, 'Farout!' Newfound Object Is the Farthest Solar System Body Ever Spotted, in "space.com" website, December 17, 2018 (באנגלית)
- ^ סקוט שפרד. "DISCOVERY OF THE MOST DISTANT SOLAR SYSTEM OBJECT EVER OBSERVED". נבדק ב-20 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chang, Kenneth (17 בדצמבר 2018). "It's the Solar System's Most Distant Object. Astronomers Named It Farout. - Orbiting 11 billion miles from the sun, this tiny world offers additional clues in the search for the proposed Planet Nine". הניו יורק טיימס. נבדק ב-18 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Farout!' Newfound Object Is the Farthest Solar System Body Ever Spotted". space.com (באנגלית). נבדק ב-2018-12-18.
| מערכת השמש | |
|---|---|
| |
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
333983692018 VG18