תתנם לחרפה

תתנם לחרפה
	תִּתְּנֵם לְחֶרְפָּה לִקְלָלָה וּלְשַׁמָּה ; תַּתִּיךְ עֲלֵיהֶם אַף שֶׁצֶף קֶצֶף וְחֵימָה ; תְּשַׁלַּח בָּם מַלְאֲכֵי מְאֵירָה וּמִגְעֶרֶת וּמְהוּמָה ; תַּשְׁמִידֵם בְּשִׁיכּוּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה ; תִּרְדֵּם בְּפֶרֶךְ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם וּמַשְׂטֵימָה ; תָּרִיק אַחֲרֵיהֶם חֶרֶב לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה.
	שש השורות הראשונות של השמתא

תתנם לחרפה הוא פיוט מסוג שמתא - פיוט קללה לגויים. שם הפיוט נלקח משתי המילים הפותחות אותו. יש קהילות ששילבו את הפיוט, בימי הביניים, בתפילת יום הכיפורים.

שורות הפיוט מסודרות בסדר אלפביתי יורד (תשר"ק) לפי האות השנייה שבכל שורה, שתי שורות לכל אות. כל אחת מהשורות מסתיימת בהברה "מה".

מחבר הפיוט

המהרש"ל, בן המאה ה-16, מייחס את כתיבת הפיוט לרש"י בעקבות גזירות תתנ"ו, שהתרחשו בשנת 1096, אך חוקרים (למשל אברהם גרוסמן^[1]) מטילים ספק בכך. יום-טוב ליפמן צונץ שיער שהפיוט חובר בצרפת, אולי במאה ה-12. אברהם פרנקל משער שפייטן איטלקי כתב את הפיוט במאה העשירית או אף לפני כן.

הפיוט, שנשמר בכתב יד נדפס לראשונה בשנת ה'תש"א. מביאו לדפוס, אברהם חיים פריימן ציין כי 'תתנם לחרפה' "לא נתפרסמה עד היום בדפוס מפני דרכי שלום". יום-טוב ליפמן צונץ שיער שבתקופת חיבורו של הפיוט טרם למדו חכמי אומות העולם עברית, ולכן לא נפל פחדם על מחבר הפיוט.