תקרית באניה לוקה
 | ||||||||||||||
| מערכה: חלק ממלחמת בוסניה ומבצע מניעת טיסה | ||||||||||||||
| תאריך | 28 בפברואר 1994 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דרום-מערב, באניה לוקה, רפובליקת בוסניה והרצגובינה | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לנאט"ו | |||||||||||||
| ||||||||||||||
תקרית באניה לוקה הייתה עימות אווירי שהתרחש ב-28 בפברואר 1994, במהלך מלחמת בוסניה, כאשר שישה מטוסי תקיפה קלים מסוג J-21 Jastreb של חיל האוויר של רפובליקת סרפסקה הותקפו על ידי מטוסי קרב של נאט"ו מחיל האוויר של ארצות הברית. חמישה מתוך ששת המטוסים הופלו או התרסקו במהלך ניסיון בריחה. התקרית אירעה בתגובה לתקיפה של מטוסים סרביים על מפעל נשק בבוסניה. מטוסי F-16 אמריקאיים שפעלו מדרום-מערב לבניה לוקה יירטו והשמידו את מטוסי האויב בהצלחה, ללא נפגעים בצד האמריקאי.[1]
אירוע זה נחשב לפעולת הלחימה הראשונה בהיסטוריה של נאט"ו, הן בקרבות אוויר-אוויר והן בכלל.[2]
רקע – מבצע "מניעת טיסה" והפצצת נובי טרבניק
בחודש פברואר 1994, טייסת הקרב ה-526 (ה-"Black Knights"), אשר הייתה מוצבת בבסיס רמשטיין בגרמניה, הוצבה באופן זמני במסגרת הקבוצה המבצעית ה-401 (Provisional) שפעלה מבסיס אביאנו באיטליה כחלק ממבצע "מניעת טיסה" של נאט"ו, שנועד לאכוף את האזור האסור לטיסה בבוסניה.[3][4]
בבוקר 28 בפברואר, שני מטוסי F-16 מהטייסת ה-526, שהזדהו כ-"Knight 25" ו-"Knight 26", חצו את המרחב האווירי הקרואטי בדרכם לבצע סיוע אווירי קרוב בקרבת סרייבו. במהלך הטיסה, זיהו השניים שישה מטוסים לא מזוהים שחדרו למרחב האווירי האסור לטיסה.
בשל תנאי השטח והמרחק, מטוסי ה-AWACS של נאט"ו, שסיירו מעל שטח הונגריה, לא הצליחו לזהות מיד את הכוח הפולש. רק לאחר מספר דקות הצליחו מטוסי השליטה של נאט"ו לאשר את נוכחותם של כלי הטיס הפולשים מדרום לבאניה לוקה, בשעה 06:35 בבוקר.
בתגובה, שני מטוסי F-16 נוספים מטייסת 526, שהזדהו כ-"Black 03" ו-"Black 04", הוזנקו לאזור וזיהו את ששת מטוסי ה-J-21 Jastreb, בליווי שני מטוסי תקיפה נוספים מסוג J-22 Orao, שהיו בעיצומה של תקיפה על מפעל הנשק "Bratstvo" בנובי טראבניק.
מטוסי האויב הבחינו במטוסי הקרב האמריקאיים ממש לפני תחילת התקיפה, אך הצליחו להשלים את משימתם ללא הפרעה. מטוסי ה-Orao פנו ליעד חלופי – מפעל הנשק "Slavko Rodić" בבוגויונו, שהופצץ בהצלחה. לאחר התקיפה, הצליחו שני מטוסי ה-Orao לנחות בבסיס אודבינה, עוד לפני שמטוסי הסיור של נאט"ו הצליחו לאתרם.
הקרב האווירי
בהתאם להוראות הקרב של האו"ם ונאט"ו, נמסרו למטוסים הסרביים שתי אזהרות – "נחתו מיד או צאו מהאזור האסור לטיסה, אחרת תותקפו". עם זאת, האזהרות לא נענו, ובזמן שהן ניתנו, המטוסים הסרביים כבר השליכו את פצצותיהם על היעד והשאירו את המפעל בלהבות.[4]
במצבים כאלה, נאט"ו מאפשר מצב מיוחד לטייסים שלו, המאפשר פקודת פתיחה באש ללא צורך באישור של גורפ נוסף.[5] בשל כך, מרכז המבצעים האוויריים המשולב של נאט"ו (CAOC) העניק מידית אישור לתקיפה.
ב-06:45 בבוקר, מטוסי הקרב של נאט"ו פתחו בקרב אוויר מול המטוסים הסרביים.[6]
- קפטן רוברט ג. רייט שיגר טיל AIM-120 AMRAAM לעבר מטוס Jastreb שטס בגובה של 1,500 מטרים, והפילו.
- המטוסים הנותרים צללו לגובה של כמה מאות מטרים וניסו לברוח בשטח ההררי, בניסיון לחמוק מהרדאר של מטוסי הקרב האמריקאים.
- רייט המשיך ברדיפה, נכנס לטווח טילי סיידוויינדר ושיגר שני טילים נוספים, שהפילו שני מטוסים נוספים.
לאחר ששיגר את כל הטילים שלו והיה קרוב לאזילת דלק, רייט מסר את הרדיפה לכנף שלו(wingman, כלי טיס שטס אחרי כלי טיס מוביל) – קפטן סקוט או'גריידי, ששהה בגובה רב ושימש ככוח חיפוי.
- או'גריידי ירד לגובה נמוך ושיגר טיל סיידוויינדר, אשר פגע במטוס Jastreb נוסף והרס את זנבו.
- בשלב זה, טייסי נאט"ו נכנסו למצב "Bingo Fuel" – שלב שבו מטוסי הקרב נמצאים על סף מחסור בדלק ואינם יכולים לשוב לבסיסם, ולכן פנו לתדלוק אווירי ממטוס KC-135 סטרטוטנקר שחג מעל הים האדריאטי.
במקביל, מטוסי "Knight 25" ו-"Knight 26" הוזנקו לקרב על ידי מטוסי ה-AWACS.
- בשעה 06:50, קפטן סטיב "יוגי" אלן (Knight 25) הצליח להתמקם מאחורי מטוס Jastreb שטס בגובה נמוך מאוד, שיגר טיל סיידוויינדר והפילו.
- בזמן זה, קולונל ג'ון "ג'ייס" מאייר (Knight 26) השיג נעילת מכ"ם על מטוס נוסף שנמלט לכיוון צפון-מערב. לאחר דקה של מרדף, הקשר עם המטוס הסרבי אבד, והכוח הפסיק את הרדיפה בשל מחסור בדלק.
בסופו של דבר, שני מטוסים סרביים בלבד הצליחו לנחות לאחר שאזל להם הדלק בבסיס אודבינה שבקריינה הסרבית (כיום קרואטיה).
תוצאות והשלכות
חיל האוויר האמריקאי זקף לזכותו ארבע הפלות:
- קפטן רוברט גורדון "וילבור" רייט הפיל שלושה מטוסים באמצעות טיל AIM-120 אמראם ושני טילי AIM-9 סיידוויינדר.[7]
- קפטן סטיבן ל. "יוגי" אלן הפיל מטוס אחד באמצעות טיל AIM-9.
הרשויות הסרביות אישרו את אובדנם של חמישה מטוסים בתקרית. ייתכן שהפער בין הדיווחים נובע מהתרסקות של מטוס נוסף, שנפגע מפיצוץ טיל במהלך ניסיון בריחה בגובה נמוך.
תקרית זו הייתה פעולת הקרב הראשונה של נאט"ו מאז הקמתו ב-1949.[8]
קישורים חיצוניים
When F-16 Falcons Ate Hawks for Breakfast, סרטון בערוץ "Yarnhub", באתר יוטיוב, 17 בינואר 2025- When NATO First Went to War (The Banja Luka Incident), סרטון בערוץ "Showtime112", באתר יוטיוב, 30 במרץ 2024
הערות שוליים
- ↑ Banja Luka, NATO's first air combat and the retaliation against a Spanish aircraft, Defense and Aviation (באנגלית)
- ↑ First NATO military action | February 28, 1994, HISTORY (באנגלית)
- ↑ 1993 - Operation Deny Flight, Air Force Historical Support Division (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 MICHAEL O. BEALE, Major, USAF, [https://media.defense.gov/2017/Dec/27/2001861494/-1/-1/0/T_0013_BEALE_BOMBS_OVER_BOSNIA.PDF Bombs over Bosnia The Role of Airpower in Bosnia-Herzegovina], Air University Press Maxwell Air Force Base, Alabama, 1997, עמ' 19
- ↑ Erik Lin-Greenberg, Allies and Artificial Intelligence: Obstacles to Operations and Decision-Making, Texas National Security Review, 2020-03-05 (באנגלית)
- ↑ Air Attack (Bosnia) (Hansard, 1 March 1994), api.parliament.uk
- ↑ Chris Gordon, F-16 With Three Air-to-Air Kills Flying Missions to Deter Iran, Air & Space Forces Magazine, 2023-07-21 (באנגלית)
- ↑ SHAPE History | that the first combat action by NATO forces took place in 1994, 45 years after the creation of the Alliance?, shape.nato.int (באנגלית)
תקרית באניה לוקה40423401Q1984410