סדר הפרשיות בתפילין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תפילין ר"ת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. בעניין סדר הפרשיות בתפילין קיימות ארבע שיטות מרכזיות בהלכה; בטרמינולוגיה ההלכתית השיטות השונות זכו לכינויים: שיטת רש"י; שיטת רבנו תם; שיטת הראב"ד; ושיטת השימושא רבא (חיבור בהלכות תפילין המיוחס לתלמיד של אחד הגאונים). הסדר הנפוץ הוא כשיטת רש"י.

איור תפילין של ראש לפי שיטת רש"י

המחלוקת בראשונים

דעת רש"י

על פי שיטת רש"י יש לסדר את הפרשיות בסדר זה: "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע", כשבתפילין של ראש מתחילים מצד ימין של מי שמסתכל על ראשו של בעל התפילין (שמאל המניח). כך גם סובר הרמב"ם.

דעת השימושא רבא

איור תפילין של ראש של שימושא רבא
ערך מורחב – תפילין דשימושא רבא

לשיטת השימושא רבא, בתפילין של ראש, הסדר הוא כשל רש"י אלא שמתחילים מצד ימין של מי שמניח את התפילין, אולם יש המבארים את דבריו באופן שאין מחלוקת בינו ובין שיטת רש"י[1].

דעת רבנו תם

איור סדר פרשיות התפילין לפי ר"ת
ערך מורחב – תפילין דרבנו תם

בשיטת רבנו תם יש לסדר את הפרשיות בסדר זה: "קדש", "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ו"שמע", כשבתפילין של ראש מתחילים מצד ימין של מי שמסתכל על ראשו של בעל התפילין.

דעת הראב"ד

איור סדר הפרשיות לשיטת הראב"ד

שיטת הראב"ד, סדר הפרשיות בתפילין של ראש כדעת רבינו תם, אך לדעתו מתחילים מצד ימין של מניח את התפילין.

שורש המחלוקת

המחלוקת בין השיטות נובעת מפירושים שונים בלשון הגמרא: ”תנו רבנן: כיצד סדרן? קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. והתניא איפכא? אמר אביי: לא קשיא, כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח.”[2]. המילים "שמע והיה אם שמוע משמאל" יכולות להתפרש שהן מסודרות משמאל לימין (כדעת ר"ת והראב"ד) או שהן מונחות בצד שמאל של התפילין (ובזה מודים רש"י והשימושא רבה). כמו כן נחלקו האם "קדש לי והיה כי יביאך מימין" הוא מימינו של קורא (העומד מול המניח וכביכול קורא את הפרשיות שבתוך התפילין, זו דעת רש"י ור"ת) או מימינו של מניח (דעת הראב"ד).

בחלק מספרי ההלכה מצוין שאפילו משה רבנו קיבל את מצוות התפילין בשני אופנים. כך למשל, הרב אביעד שר שלום באזילה כתב ב"אמונת חכמים" (סימן ל'): ”כשמשה רבינו קיבל מפי הגבורה סדר פרשיות התפילין, קיבל שני אופנים. אופן אחד להמון העם, ואופן נוסף ליחידי סגולה הבאים בסוד ה'.”

הרב יעקב מדן טוען, כי ההלכה האופטימלית הייתה צריכה להיות כך: תפילין של יד בשיטת רש"י, כפי שעולה מפשט הגמרא, ואילו תפילין של ראש כשיטת רבנו תם, על פי ההסבר הבא: אכן, לכולי עלמא צריך "מימין לשמאל", אלא שבתפילין של ראש ישנם "צווי דינין" - מצד הקורא ומצד המניח. מצד המניח, "שמע" ו"והיה אם שמוע", אשר נוגעים למניח עצמו, ולכן ממוקמים מימין לשמאל מבחינתו. מצד הקורא, "קדש" ו"והיה כי יביאך", אשר נוגעים לכלל העם, ולכן ממוקמים מימין לשמאל מבחינתו.

תפילין של רש"י ושל רבנו תם

הסדר של רש"י הוא הסדר הנפוץ ביותר, ואחריו - של רבנו תם. סדרי הפרשיות של רש"י ורבנו תם שונים בכך:

הבדלים שיטת רש"י שיטת רבנו תם
סדר מקום הפרשיות של יד סדר מקום הפרשיות (מימין לשמאל): "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע" ו"והיה אם שמוע" לפי הסדר הכתוב בתורה. סדר מקום הפרשיות (מימין לשמאל): "קדש לי", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע" ו"שמע" (חולק על שיטת רש"י ש"שמע" קודם ל"והיה אם שמוע").
סדר כתיבת הפרשיות של יד כותבים את ארבע הפרשיות: "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע" ו"והיה אם שמוע" זו אחר זו כסדר כתיבתן בתורה. כיוון שאת הפרשיות צריך לכתוב "כסדרן", אך סדר מקומן אינו "כסדרן", אי אפשר לכתבן זו אחר זו (כשיטת רש"י), אלא כותבים אותן בסדר כדלהלן:
א. כותבים פרשת "קדש לי" ופרשת "והיה כי יבאך", משאירים עמוד ריק לפרשת "והיה אם שמוע", מדלגים עליו וכותבים פרשת "שמע" בסוף הקלף.
ב. חוזרים לעמוד הריק וכותבים עליו את פרשת "והיה אם שמוע".
סדר מקום הפרשיות של ראש סדר מקום הפרשיות בבתים (מימין לשמאל הקורא): "קדש לי"-בבית ראשון, "והיה כי יביאך"- בבית שני, "שמע" – בבית שלישי, "והיה אם שמוע"- בבית רביעי. סדר מקום הפרשיות בבתים (מימין לשמאל הקורא): "קדש לי"- בבית ראשון, "והיה כי יביאך"- בבית השני, "והיה אם שמוע"- בבית השלישי, "שמע"- בבית רביעי.
מקום יציאת שיער עגל פרשת "והיה אם שמוע", נמצאת בבית הרביעי מימין, ולכן את קצות שיער העגל משחילים בחור שבין הבית הרביעי לבית השלישי. פרשת "והיה אם שמוע" נמצאת בבית השלישי מימין, ולכן את קצות שיער העגל משחילים בחור שבין הבית השלישי לבית השני. לפי שיער העגל הנראה בתפילה של ראש מבחוץ ניתן להבחין בין תפילין של רש"י לתפילין של רבנו תם.

בשולחן ערוך[3] נפסק שיש להניח תפילין של רש"י כיון שכך הוא מנהג העולם, אולם ירא שמים צריך להניח גם תפילין של רבנו תם מחמת הספק. כיום, מנהג רוב החסידים ויוצאי עדות המזרח להניח את שני הזוגות, חלקם מניחים שניהם יחד וחלקם לאחר התפלה או באמצעה, אך גם בתפוצות העולם הליטאי נמצאו מי שהניחו שני זוגות התפילין. אצל החסידים מקובל להתחיל בהנחת תפילין דרבנו תם רק לאחר החתונה, אם כי בחסידויות חב"ד, ברסלב וקומרנא מקובל להניח תפילין של רבנו תם מיד עם הבר מצווה.

על אף הנכתב בשולחן ערוך שעל ירא שמים להניח אף תפילין דרבנו תם, רבים אינם מניחים כלל תפילין דרבנו תם, כשהם מסתמכים בעיקר על שיטתו של הגר"א, שפסק בחיבורו על השו"ע: ”וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה”. בספר כתר ראש הביא את מענהו לשאלתו של רבי חיים מוולוז'ין מדוע אין להדר לצאת ידי חובת שתי הדעות, וענה שכדי לצאת ידי חובת כל הדעות - יש להניח 24 זוגות תפילין: רש"י, רבינו תם, שיטת רב האי גאון הסובר כרבנו תם רק מימין לשמאל; 3 זוגות נוספות לפי שיטה אחרת בגדרי פרשיות פתוחות וסגורות; 6 זוגות נוספות לפי הדעה שיש לכתוב דווקא בקלף שלצד בשר הבהמה; 12 זוגות נוספות לפי הדעה שיש להניח את הפרשיות כשהן שכובות בתוך הבתים ולא עומדות.

לקריאה נוספת

  • הרב שלמה שיינמן, אוצר תפילין דר"ת. גדולי ישראל שהניחו תפילין דרבנו תם.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27870650סדר הפרשיות בתפילין