תפוז ברגמוט
 תפוז בֶרְגָמוֹט
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | פיגמיים |
| סוג: | הדרים |
| מין: | חושחש |
| תת־מין: | תפוז ברגמוט |
| שם מדעי | |
 Citrus bergamia
| |
בֶרְגָמוֹט הוא תת-זן של עץ הנוצר מהכלאה של חושחש עם לימון מתוק. זן זה קרוי גם תפוז ברגמוט, אם כי צבעו, צורתו וטעמו שונים מזה של התפוז הרגיל.
מאפיינים
פרי העץ בעל ריח ריחני בולט, צורתו כשל אגס קטן, גונו ירוק וטעמו מר. העץ גדל באופן טבעי בדרום מזרח אסיה.
הברגמוט מכיל רעלן בשם פסוראלן (הקיים גם בירקות ופירות שונים) אשר במריחתו על העור מגביר את רגישותו לשמש ומדרבן שיזוף ונמשים, כמו גם נזקי קרינה נלווים. תמצית פסוראלן משמן הברגמוט שימשה כמדרבן שיזוף בשלהי המאה ה-20, טרם ההבנה של נזקי השמש ל-DNA בחשיפה ממושכת (בשנת 1996 הופסק השימוש בו מסיבות אלו).
שימוש מסחרי
כיום הברגמוט מגודל מסחרית בקלבריה, איטליה למטרות הפקת שמן ריחני מקליפתו. שמן זה משמש לארומתרפיה, כתו בישום וכמו כן כתוסף מזון, למשל בתערובת תה ארל גריי. הפרי אינו משווק למאכל, היות שטעמו מר וחומצי יותר מאשכולית. במקומות מסוימים ביוון ובטורקיה משתמשים בפרי וקליפתו כבסיס לריבות, סירופים וליקרים שונים.
מקור אטימולוגי
השם האיטלקי ברגמוטה (bergamotta) נובע משיבוש לשוני של השם הטורקי ביי ארמדו (bey armudu) שמשמעותו "אגסו של הביי". קיימת סברה כי מקור השם הוא במחוז ברגמו בצפון איטליה, שם נמכר השמן לראשונה[1] אולם ככל הנראה סברה זו אינה נכונה. אקלים האזור הקר אינו מתאים לגידולו; מקום גידולו הנוכחי הוא בצידה השני של איטליה, על חוף הים התיכון במחוז קלבריה (קצהו של "המגף").
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
