תענית דיבור
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תענית דיבור היא פרק זמן שאדם גוזר על עצמו שתיקה, ונמנע מלדבר דברי חולין.
ביהדות יש הנוהגים בתענית דיבור במשך כל חודש אלול ובעשי"ת. בנוסף, רבים נוהגים להיות בתענית דיבור בימי שני וחמישי בימי השובבי"ם במקום תענית אכילה. מפיץ הרעיון בדור האחרון היה הרב יצחק אלפייה, שטען שתענית כזו עדיפה מפני שאינה מחלישה את האדם.
גדולי הדורות האריכו מאד במעלת תענית דיבור. יש שכתבו בשם הנועם אלימלך, כי המתענה בתענית דיבור יום שלם נחשב לו כאילו צם משבת לשבת[1].
להבדיל, המנהג מקובל במצבים מסוימים במסגרת דתות רבות ברחבי העולם, בהן בודהיזם, הינדואיזם ומספר זרמים של נצרות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תמר רותם, מגזר השתקנים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
הערות שוליים
- ^ בספר שיח יצחק (דף קמח) ובספר רחמי אב (סימן נו)
.png){kind=small}
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
32120722תענית דיבור