חמש שעות רצופות
| ” | מתיקות התורה כמה גדולה היא נעימות התורה, ואי אפשר להשיג את זה ולהגיע לזה רק אחר שקידה של שלוש וארבע שעות ברציפות בלא הפסק, בלי זה אי אפשר אפילו לצייר מהי הרוחניות הזו, וקל וחומר אחר חמש שעות כמה רוממות יש איך אפשר למי שיש לו את האפשרות הזאת להפסיק את הרציפות ולהפסיד בידים נועם כזה, כמו קדירה המתבשלת להוריד מן האש ליתן להתקרר ואחר כך להשיבה. ואחר שש שעות של לימוד שוכח האדם מכל העולם וענייניו ומתדבק בדברים רוחניים, ואחר שבע שעות האדם מרגיש קרוב להקב"ה ואין לו מהנאות העולם כלום ומתמלא שמחה, ואחר שמונה שעות אפילו לא נופלת בלבו מחשבה של תאוות וחומריות וכולו משתוקק לאלוקיו, ואחר תשע שעות כולו קדוש למעלה למעלה, ואחר עשר שעות עין לא ראתה, אין לתאר ואין מילים לבטא את מצבו ורגשותיו. | “ |
– הרב אברהם ישעיהו קרליץ, מעשה איש חלק ד עמ' סט | ||
חמש שעות רצופות (או חמש שעות בלי הפסק) הוא מנהג הרווח בציבור החרדי-חסידי ללמוד חמש שעות ברציפות ללא הפסקה, כתחליף לתענית וכדבר המועיל לתשובה, לזיכוך ולכפרה ולתיקון הברית. המנהג מתבסס על דבריו של רבי אברהם וינברג מסלונים בעל יסוד העבודה.
פרטי המנהג
הנוהג נפוץ במיוחד בתקופת השובבי"ם בה לפי הקבלה יש לתקן את פגמי העוונות, והפך למוסכמה ומנהג קבוע ברוב הישיבות והקהילות החסידיות.
יש ישיבות חסידיות הנוהגות לעשות דבר זה בחודש אלול, או בשלושת ימי הגבלה כהכנה לחג השבועות.
בחסידות סלונים ובחסידויות נוספות מקפידים שהלימוד יהיה גם ללא אכילה ושתייה, אך ישנם חסידויות רבות בהם מקובל להתיר לשתות במהלך הלימוד, ובחסידויות בודדות אף מתירים טעימה ואכילה תוך כדי לימוד. בכל המקומות מקפידים שהלימוד יהיה ברציפות מוחלטת ללא כל הפסקה בדיבורים בעניינים אחרים.
גם לימוד של סך שעות מועט יותר נחשב כמועיל במסגרת זו, ובלבד שנעשה כיחידת לימוד רצופה ללא כל הפסקה. כשחשיבות מיוחדת ניתנה ללימוד של "שלוש שעות רצופות".
מקור המנהג
רבי אברהם וינברג מסלונים מרחיב בספרו יסוד העבודה בדרכי תיקון החטאים, הוא שולל את דרכי הסיגופים שהיו מקובלים בעבר ומציע דרכים חילופיות, בין הדברים הוא כותב: ”והקובע לו ללמוד ערך ה' שעות בלא שום הפסק דיבור בעניין אחר ובלא עניין טעימה בעלמא ועל דרך תענית שעות, נראה לי שדבר זה הוא עניין נפלא המועיל ומזכך ומכפר ומביא אותו אדם לתשובה וכפרה מעולה”[1]. דברים אלו הם הבסיס הרעיוני ללימוד ה'רצופות'.
בספר נתיבות שלום מביא כי בעל פה אמר היסוד העבודה שלימוד חמש שעות בלי הפסק מועיל כמו תענית משבת לשבת.
מקור ללימוד שעות רצופות
- בספר מעשה רב[2] כתב ללמוד אחר תפילת שחרית ג' שעות בלי הפסק.
- בספר ברכת שלמה[3] מביא בשם הרה"ק מלובלין ש"מי שאינו לומד ששה שעות רצופות גפ"ת אינו יכול לטעם טעם יראת שמים".
- בספר דעת חכמה ומוסר[4] כתב: "שמעתי מגדולים בעלי סמכא שהגר"א אמר שכאשר יהיה לאחד ספק באיזה ענין איך לעשות, ילמוד ג' שעות, ואחר כך כפי אשר יפול במחשבתו הראשונה לאחר הלימוד כן יעשה".
- בכף החיים[5] כתב: "שאם אפשר יקבע לו האדם עת ללמוד ג' שעות רצופות כדי להידבק במעשיו של הקב"ה, וכמו שאמרו בגמרא[6] שבשלוש שעות הראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה".
- בספר מנוחה וקדושה לתלמיד רבי חיים מוולאזין[7] האריך במעלת לימוד התורה בג' או ד' שעות רצופות.
- בספר התניא[8] כתב: "כשלומד שעות הרבה רצופות... בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים...".
מקורות ללימוד הרצופות בשובבי"ם
לימוד ה'חמש שעות' בימי השובבי"ם הונהג בסביבות שנת התש"ך על ידי האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים, וזאת מפני שעל תקופת השובבי"ם נתבאר בכתבי האריז"ל כי היא תקופה מסוגלת לתיקון העוונות, ובהתבסס על דברי היסוד העבודה ש'חמש שעות' מזככים ומכפרים ומביאים לידי תשובה וכפרה מעולה. בתחילה היה הנוהג נפוץ רק בחסידות סלונים ובעשרות השנים שלאחר מכן הלך והתפשט עד שהפך לנוהג מקובל ברוב הישיבות והקהילות החסידיות.
ישנם גם מקורות רעיוניים קדומים יותר על החשיבות שבלימוד התורה ביגיעה בתקופת השובבי"ם:
בספר אוהב ישראל כתב כי בימי השובבי"ם יש לתקן את פגם הברית ועיקר התיקון הוא ”בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבון ובירור יפה”. מפני ש”בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם”.
בספר שם משמואל כתב כי יש שמתענים בימי השובבי"ם, אך מוטב יותר להשתעבד לתורה מאשר לתעניות. הוא מביא בשם השרף מקוצק כי הלימוד ביגיעה וההקפדה שיהיו כל הליכותיו ומעשיו על פי התורה מועילים יותר מכל סיגופי הגוף.
התפשטות לימוד הרצופות במהלך השנים
הספר יסוד העבודה נדפס בשנת ה'תרנ"ב. במהלך מאה השנים הבאות היה לימוד ה'חמש שעות רצופות' מושג המקובל בחסידות סלונים בלבד ולא היה מוכר לציבור הרחב. באירופה, האדמו"ר בעל הבית אברהם מסלונים היה מורה לחסידיו שהיו בסכנת גיוס לצבא הפולני ללמוד בקביעות 'חמש שעות רצופות' כסגולה להינצל מגיוס. כמו כן היה הלימוד משמש כתחליף לתענית בכל עת בה היא נדרשה, כגון מי שהתפילין שלו נפלו על הארץ.
בסביבות שנת ה'תש"ך החלו בישיבת סלונים ללמוד 'חמש שעות' בימי השובבי"ם. בתחילה פעם בשבוע, בהמשך פעם ביום, ובהמשך הונהג לימוד של פעמיים ביום. מזה עשרות שנים שסדרי ישיבת סלונים בימי השובבי"ם הם לימוד של שתי 'חמש שעות' ופעם אחת 'שלוש שעות' מדי יום, כשמידי שנה ישנם בודדים הלומדים מדי יום שלושה פעמים 'חמש שעות בלי הפסק'. בישיבה הקטנה הסדרים הנם של לימוד שני פעמים חמש שעות, וסדר נוסף של שעה ורבע, כשהמובחרים לומדים בסדר הנוסף שלוש שעות. נוהג רווח נוסף בימים אלו הוא לימוד לפנות בוקר.
החל משנות ה'תש"ס[דרוש מקור] החל המנהג להתפשט הלאה לרובו של ציבור החסידי. כיום (ה'תשע"ט) כמעט אין ישיבה חסידית שלא מתקיים בה לימוד כזה לפחות פעם בשבוע בימי השובבי"ם. לעומת זאת, בחסידות גור, לא התקבלו "חמש שעות" דווקא כמנהג משום שהעיקרון המקבל בחסידות זו הוא שאין לעסוק בתיקון עוונות אלא יש להיזהר שלא לבוא לידי עוון[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
- פורום אוצר החכמה, אבן הטוען, באתר אוצר החכמה, 2010