תסמונת פאזת השינה הדחויה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. תסמונת פאזת השינה הדחויה (אנגלית: DSPS ,Delayed sleep-phase syndrome, מוכרת בעברית גם כתסמונת השעון הביולוגי הדחוי) היא הפרעת שינה כרונית, המתבטאת בשעון ביולוגי עם תזמון מאוחר מהרגיל. אנשים הסובלים מתסמונת זו נוטים להירדם ולהתעורר בשעות מאוחרות מהמקובל בחברה. להפרעה זו ישנו ביטוי גם בשינויים במחזורים יממתיים אחרים של הגוף, כגון שיא הערות, טמפרטורת הגוף ופעילות הורמונלית.
אנשים הסובלים מהתסמונת מתארים קשיי הרדמות עד שעה מאוחרת קבועה, אך אם אינם סובלים מהפרעת שינה אחרת בנוסף לתסמונת זו, השינה עצמה נורמלית ואינה שונה משינה המתרחשת בשעות מקובלות מבחינה חברתית. בנוסף, הם מתקשים להתעורר בבוקר בשעות המקובלות לתחילת הלימודים או העבודה ולתפקד בבקרים בצורה תקינה, אך אם ניתנת להם אפשרות לשעת הירדמות והשכמה טבעית, התפקוד היומי נורמלי, ללא תסמינים של ישנוניות יומית. תסמונת זו דומה לתופעת הג'ט לג, אך בניגוד אליה, התסמונת היא כרונית ולא זמנית. מקור התסמונת הוא ככל הנראה במאפיינים גנטיים, והיא אינה מושפעת מגורמים רפואיים או נפשיים.
התסמונת מתפתחת בתקופת הילדות או ההתבגרות אצל כ-7% מהאוכלוסייה, אך נעלמת בדרך כלל מאוחר יותר. כ-0.15% מהאוכלוסייה (3 מתוך 2000) סובלים מתסמונת זו באופן כרוני ברמות חומרה שונות, בחלוקה שווה בין גברים לנשים.
התסמונת זוהתה והוגדרה לראשונה בשנת 1981 על ידי ד"ר אליוט ד. ויצמן, במרכז הרפואי מונטיפיורי בניו יורק, והיא אחראית לבין 7 עד 10 אחוזים מהתלונות על נדודי שינה כרוניים. בשל העדר מודעות מספקת, מאובחנת תסמונת זו לעיתים כנדודי שינה רגילים או כהפרעה פסיכיאטרית.
תיאור תסמינים
על פי ההגדרה הבינלאומית להפרעות שינה, התסמינים של תסמונת זו הם:
- איחור קבוע ומתמיד בשעות ההירדמות וההשכמה ביחס לשעות המקובלות חברתית (בדרך כלל הירדמות לאחר 2 בלילה).
- שינה בעלת מחזור שינה ומשך זמן רגילים, במידה והיא אינה מופרעת מסיבות חברתיות.
- שינה ללא יקיצות והפרעות אחרות, לאחר הירדמות.
- קושי משמעותי בסיגול מחזורי שינה בשעות מוקדמות יותר.
- משך זמן מתועד בן לפחות שבועיים של הירדמות והשכמה בשעות מאוחרות מהרגיל.
- לאחר דילוג על מחזור שינה אחד, עשוי להופיע מחזור שינה של בין 12 ל-18 שעות.
- התסמינים אינם מאפיינים כל הפרעת שינה אחרת.
- במידה ומתבצעת בדיקת מעבדה, ביטוי להפרעה זו אמור להתגלות בבקרה בת 24 שעות של שעות השינה ושל שינויים בטמפרטורת הגוף.
דרגות החומרה של התסמונת נמדדות לפי זמן האיחור הממוצע של מחזור השינה מהמקובל. בתסמונת קלה ישנו איחור של עד שעתיים, בתסמונת רגילה האיחור הוא של כ-3 שעות, ובתסמונת חמורה האיחור במחזור השינה הוא של יותר מ-4 שעות.[דרושה הבהרה][דרוש מקור]
סימנים המבדילים תסמונת זו מהפרעות שינה אחרות הם:
- יכולת טובה, ולעיתים טובה מהרגיל לשינה בשעות הבוקר.
- שעת הירדמות קבועה באופן יחסי, והירדמות מהירה במידה ושעת השכיבה לשינה קרובה לשעת ההירדמות. ילדים הסובלים מתסמונת זו עשויים להתנגד לשעת השכבה מוקדמת, אך התנגדות זו נעלמת במידה ושעת ההשכבה קרובה לשעת ההירדמות.
- שינה טבעית ורגילה כאשר ישנה אפשרות למחזורי שינה טבעיים, לדוגמה בסופי שבוע ובחופשות.
- תופעה כרונית המתרחשת בפרק זמן של לפחות חודש.
אנשים עם תסמונת זו מאופיינים בדרך כלל כ'חיות לילה', ומדווחים כי שעת שיא הערות והיצירתיות חלה בלילה. ניסיון עצמי להירדמות בשעות מוקדמות מהרגיל מתאפיין בקשיי הירדמות ונדודי שינה, ולעיתים אף אי-הירדמות עד הבוקר. מאמצים שונים שנעשים על ידי הסובלים מתסמונת זו להקדמת מחזור השינה באמצעים שונים (כגון תרפיה, אלכוהול, כדורי שינה), נכשלים בדרך כלל. בעקבות כך הסובלים מהתסמונת נזקקים לעזרה בהשכמה מבני משפחה או משעון מעורר. מאחר שהתופעה מתרחשת בדרך כלל בילדות ובתקופת ההתבגרות (בשיעור של כ-7% בתקופה זו), פעמים רבות ההורים הם אלו שפונים לעזרה לאחר קשיי השכמה ניכרים.
ישנם אנשים המתמודדים עם הפרעה זו באמצעות בניית סדר יום שונה מהמקובל חברתית, באופן התואם למחזור השינה שלהם.
מבחינה ביולוגית, תסמונת זו נגרמת בעקבות שיבוש בשעון הביולוגי בגוף, שאינו מגיב, או מגיב באיחור רב להחשכה בערב, ולהארה בבוקר. שעת ההירדמות אצל אנשים בעלי תסמונת זו אינה מושפעת מחסך בשינה, ובניגוד לאנשים רגילים, חסך שינה אינו מאפס את השעון הביולוגי. לא ידוע על גורם ישיר לתסמונת זו, וההערכה היא כי מקור תסמונת זו בגן פגום, ועל כן יש לתסמונת זו נטייה משפחתית. ישנם כמה מקרים מתועדים של פגיעת ראש כגורם לתסמונת זו.
אבחון
תסמונת זו מאובחנת באמצעות ניהול יומן לתיעוד זמני שינה ובדיקה קלינית במעבדת שינה, שמשמשת גם לשלילת הפרעות שינה אחרות. האבחנה נשללת במידה ודי בשעון מעורר וכח רצון על מנת להתעורר בשעות רגילות.
לעיתים תסמונת זו אינה מאובחנת כראוי, ומוחלפת עם הפרעות נפשיות כגון דיכאון, סכיזופרניה, נדודי שינה הנובעים מבעיה נפשית, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות או הפרעות שינה אחרות.
התמודדות וטיפול
הטיפול וטכניקות להתמודדות עם התסמונת ייחודיים לה בהשוואה לשאר הפרעות השינה, זאת כיוון שהשינה תקינה בתסמונת זו, אם אינה מופרעת מסיבות חברתיות.
- טיפול באור - חשיפה לעוצמת אור מלאכותי גבוה (כ־10,000 לוקס) או אור שמש למשך 30–90 דקות, בזמן הסמוך לשעת ההשכמה הספונטנית, על מנת לעורר את השעון הביולוגי.
- החשכת ערב - החשכה מלאכותית רבה ככל האפשר בזמן הסמוך לשעת ההירדמות, על מנת להקדים את השעון הביולוגי.
- איחור מתמיד של זמן השינה - איחור זמן תחילת השינה עד תחילת הבוקר ולאחר מכן אל הצהריים והערב, עד הגעה לשעת לילה רגילה.
- טיפול במלטונין - מלטונין הוא הורמון טבעי המשפיע על השעון הביולוגי ומחזור השינה. לקיחת כמות קטנה ממנו כשעה לפני זמן ההירדמות מובילה לישנוניות. תופעות לוואי של הורמון זה יכולות להיות הפרעות שינה, סיוטי לילה, ישנוניות ביום ודיכאון. הורמון זה משמש גם לטיפול ביעפת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- נירית גורביץ', אל תגידו עצלנים, באתר nrg, 4 בפברואר 2005
- איה פז, מה השעה אצלכם? תלוי בשעון הביולוגי, באתר onlife, 1 בספטמבר 2010
- לא רוצים לקום בבוקר? הגנטיקה אשמה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2011
- רנן נצר, דוח G: האם גם אתם סובלים מתסמונת השעון הביולוגי הדחוי?, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2016
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
27533191תסמונת פאזת השינה הדחויה