תסמונת סטוקהולם
תסמונת סטוקהולם (או קרבה רגשית בשבי) היא מושג מהפסיכולוגיה הפופולרית, המתאר תופעה שבה שבוי מפגין מה שנראה כמו נאמנות ואפילו חיבה כלפי השובה שלו. השבוי עלול גם לתפוס את המצילים או כוחות המשטרה כאויבים, משום שהם מסכנים את השובה.[1]
ישנה ביקורת על השימוש במושג תסמונת סטוקהולם.[2] למרות שהמושג נפוץ בתקשורת ובפסיכולוגיה הפופולרית, הוא לא שכיח במחקר האקדמי,[3] והתסמונת לא נחשבת לתסמונת פסיכיאטרית ולכן לא מופיעה בשני ספרי האבחון הפסיכיאטרים המרכזיים: DSM, ICD.[4]
מאז המצאת המושג, השימוש בו התרחב גם לנשים מוכות, נפגעי תקיפה, ילדים שחוו התעללות, שבויי מלחמה, חברי כתות, אסירים במחנות ריכוז, עבדים ועוד.[5]
מקור השם
ערך מורחב – שוד נורמלמסטורג
השם ניתן לתסמונת זו בעקבות שוד בנק שהתרחש ב-23 באוגוסט 1973 בסטוקהולם שבשוודיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3×12 מטר על ידי שודד ששהה איתם בכספת. אחת הנשים שהוחזקה כבת ערובה נקשרה רגשית לשודד, עד כדי כך שהיא ביטלה את אירוסיה לאדם אחר, ונשארה נאמנה לשודד במשך תקופת מאסרו.[1]
תנאים
- מהשבוי נמנעת האפשרות להימלט מחוטפו, לכל הפחות בתחילת תקופת השבי.
- השבוי מפתח תלות בשובה, שכן זה אחראי על חייו.
- מוגדרת שליטה ביחסים בין השובה לשבוי, משמע החוטף הוא זה שידו על העליונה.
מנגנון הפעולה
הסבר פסיכואנליטי
ההסבר המקורי לתסמונת סטוקהולם היה הסבר פסיכואנליטי, הטוען שהשבוי מפתח רגשות קירבה כלפי השובה כמנגנון הגנה.
- החטוף מתחיל להזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה (החוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה).
- מתוך רצון להגנה, החטוף רואה בחוטף מקור נחמה וביטחון שמגן עליו. האפשרות לברוח או להיחלץ הופכת מבעיתה יותר מהחיים במחיצת החוטף.
- השהייה ביחד, שבמהלכה מכירים בני הערובה את החוטף כאדם עם בעיות ושאיפות, במיוחד בהקשר אידאולוגי, משפיעה על החטופים להאמין שהשקפת עולמו של החוטף צודקת.
- החטוף מנסה להתנתק רגשית מהמצב על ידי הכחשה. הוא מדמיין שהכל חלום, ישן הרבה ומדמיין חילוץ פלאי. בהתאם למידת הזדהותו עם החוטף, הוא יכחיש שהחוטף אשם ויאשים במצב את המחלצים ואת התעקשותם להעניש את החוטף.
הסבר פסיכוביולוגי
ההסבר הפסיכוביולוגי לתופעה טוען שהיחס החיובי ששבוי מפגין כלפי השובה אינו תוצאה של מנגנוני הגנה בלתי מודעים, אלא של נסיונות פיוס שמטרתם להרגיע את השובה. נסיונות הפיוס האלה מהווים אסטרטגיה אדפטיבית, שכן הם מקטינים את הסיכון שהשובה יפגע בשבוי.[2] נסיונות פיוס כאלה אופייניים לא רק לבני אדם, אלא הם גם תגובה נורמלית של חיות אחרות ממחלקת היונקים ללכידה או כליאה.[6]
תיאורי מקרה
קיימים מספר מקרים מתועדים בהם שבויים או חטופים הביעו הזדהות עם החוטפים שלהם. מקרים אלה מהווים הדגמה של תסמונת סטוקהולם.
- פטי הרסט, יורשת אימפריית עיתונות אמריקנית נחטפה ב-1974 מדירתה בידי "צבא השחרור הסימביונזי". הזדהותה עם החוטפים הייתה כה עמוקה, שהיא הצטרפה לשורות הארגון בשם "טניה", בטרם שוחררה כעבור כמה חודשים.
- שון הורנבק ממיזורי, נחטף ב-2002 כשהיה בן 11. הוא נמצא כעבור חמש שנים, כשהוא חי עם חוטפו במרחק קילומטרים ספורים מבית משפחתו.
קיימים גם תיאורי מקרה שיוחסו בטעות לתסמונת סטוקהולם. במקרים רבים טועים לייחס את התסמונת למנגנוני הישרדות שבאים לידי ביטוי בזמן תקופת השבי או אחריה. למשל, כאשר היכולת לברוח עומדת בפני השבוי ובכל זאת הוא אינו מנצל אותה. או למשל כאשר השבוי מנסה להתחבר עם שובו להבינו מבלי לפתח אמפתיה כלפיו.
- בחטיפה של נטשה קמפוש שאירעה ב-2 במרץ 1998, קמפוש הורשתה לצאת מכלאה בחלק האחרון של תקופת השבי שלה, אך לא ניצלה זאת כדי להימלט. למרות שתחילה המקרה תויג כתסמונת סטוקהולם, התיוג שונה, שכן היא לא נמלטה לא מפני שפיתחה אמפתיה כלפי שובה, אלא משום שזה כפה עליה כלא פסיכולוגי הבנוי מאֵימה.
ביקורת
ישנה ביקורת על השימוש במושג תסמונת סטוקהולם.[2] ראשית, למרות שהמושג נפוץ בפסיכולוגיה הפופולרית, הוא לא שכיח במחקר האקדמי,[3] ויש לו תמיכה אמפירית מצומצמת.[2] שנית, התסמונת אינה נחשבת לתסמונת פסיכיאטרית פורמלית, ולא מופיעה בשני ספרי האבחון הפסיכיאטרים המרכזיים: DSM, ICD.[4] שלישית, התיוג של השבוי כבעל תסמונת הוא תיוג שלילי, פסיכיאטרי,[2] המרמז על כך שהשבוי פועל באופן לא רציונלי.[5] ישנה הצעה להחליף את המושג תסמונת סטוקהולם במושג פיוס. כלומר, שהשבוי מנסה לפייס ולהרגיע את השובה. לפי גישה זו, הפיוס הוא אסטרטגיה אדפטיבית שיכולה להקטין את הסיכון לפגיעה מהשובה.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תסמונת סטוקהולם ופוסט-טראומה, באתר בטיפולנט
- קריסטין האנט, שבדי ואמריקני נכנסים לבנק, באתר אלכסון, 3 ביוני 2019
- תסמונת סטוקהולם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 American Psychological Association, Stockholm syndrome, APA Dictionary of Psychology
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Rebecca Bailey, Jaycee Dugard, Stefanie F. Smith, Stephen W. Porges, Appeasement: replacing Stockholm syndrome as a definition of a survival strategy, European Journal of Psychotraumatology 14, 2023-12-31 doi: 10.1080/20008066.2022.2161038
- ^ 3.0 3.1 M. Namnyak, N. Tufton, R. Szekely, M. Toal, S. Worboys, E. L. Sampson, ‘Stockholm syndrome’: psychiatric diagnosis or urban myth?, Acta Psychiatrica Scandinavica 117, 2008-01, עמ' 4–11 doi: 10.1111/j.1600-0447.2007.01112.x
- ^ 4.0 4.1 "What is Stockholm syndrome?". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-08-21. נבדק ב-2023-10-16.
- ^ 5.0 5.1 Michael Adorjan, Tony Christensen, Benjamin Kelly, Dorothy Pawluch, Stockholm Syndrome as Vernacular Resource, The Sociological Quarterly 53, 2012-08, עמ' 454–474 doi: 10.1111/j.1533-8525.2012.01241.x
- ^ Chris Cantor, John Price, Traumatic Entrapment, Appeasement and Complex Post-Traumatic Stress Disorder: Evolutionary Perspectives of Hostage Reactions, Domestic Abuse and the Stockholm Syndrome, Australian & New Zealand Journal of Psychiatry 41, 2007-05, עמ' 377–384 doi: 10.1080/00048670701261178
38853246תסמונת סטוקהולם