תותול

תותול

(למפת סוריה רגילה)

הים
התיכון

ישר.

לבנון

ירדן

עיראק

טורקיה

תותול

תותול הייתה עיר עתיקה שחורבותיה נמצאו באתר הארכאולוגי תל ביה, השוכן באזור הפרת התיכון בסוריה, בנקודת המפגש של נהרות הפרת והבליח ליד העיר א-רקה. האתר נחפר על ידי צוותים בראשות גרמנית. באתר נמצאו לוחות בכתב יתדות שהועברו למוזיאון א-רקה (אנ')^[1]

היסטוריה

ההתיישבות הקדומה ביותר שיש לה עקבות באתר היא מאמצע האלף ה-4 לפנה"ס בתקופת אורוכ. מיעוט הממצאים הארכאולוגיים מתקופה זאת, אינו מאפשר להגיע למסקנה לגבי גודלו של היישוב בתקופה זאת. מתקופת הברונזה הקדומה, אמצע האלף השלישי לפנה"ס, נמצאו שכבות ארכאולוגיות של יישוב. על המדרון הדרומי של הגבעה המרכזית המערבית, נחפרו חלק מחמישה מבני ציבור ומבני מגורים. בתקופה זאת נמצאו שישה קברים הדומים לקברים המלכותיים של אור, כנראה של שליטים מקומיים. בכתובות של סרגון מאכד (2334-2279 לפנה"ס) הוא מציין שעבר באזור בדרכו להרי נור והרי הטאורוס שבאנטוליה. הוא נכנס לתותול והתפלל לאל דגן להצלחתו. האל נענה לו והוא כבש את תותול, מארי, אבלה ועוד. נכדו נרם-סין גם מזכיר את תותול בכתובת שלו, אבל ייתכן ומדובר בעיר אחרת בשם תותול בשטח עיראק של היום. בתקופת השושלת השלישית של אור (2003-2111 לפנה"ס) על פי הכרונולוגיה התיכונה, תותול כמעט ולא נזכרת בטקסטים שנמצאו וכנראה חשיבותה הייתה קטנה.

תותול הייתה מרכז דתי חשוב בסוף האלף השלישי לפנה"ס ובתחילת האלף השני לפנה"ס. בעיר שכן מקדש גדול לאל דגן, אחד האלים העיקריים של סוריה העתיקה, זאת בדומה לעיר תרקה ששכנה דרומית מזרחית בהמשך הפרת. שליטי ממלכות קטנות היו מגיעים לתותול לפסטיבל לאל דגן שכלל העברת פסל האל על הנהר. בנוסף נדד פסלו של "דגן מתותול" גם לאמר ולמקומות נוספים. בשני טקסטים בכתב יתדות שנמצאו באוגרית, האל דגן מוזכר יחד עם השם תותול. בארכיון אבלה של העיר אבלה, אשר נהרסה או על ידי סרגון מאכד או על ידי נכדו נרם-סין, נמצאו יותר ממאה אזכורים של תותול, לרוב בהקשר לאל דגן שכונה "אדון תותול". גם בעיר אבלה עבדו את האל הזה. אין אזכור לשליטים חילוניים של תותול בארכיון, אולי בגלל שבאותו מועד העיר הייתה בתחום השפעתה של מארי.

העיר, שהייתה עצמאית, נכנסה לממלכתו של שמשי-אדד הראשון, שכבש את כל המרחב של צפון מסופוטמיה. העיר נשלטה על ידי בנו ישמח-אדד ממארי, שהגיע אליה כדי לבצר אותה במסגרת מאבקו בזימרילים. בתקופתו של זימרילים, העיר הייתה גבולה הצפוני של ממלכת מארי ועיר מחוז. על פי הארכיונים של מארי, גם בתקופה זאת העיר הייתה מרכז דתי גדול לאל דגן. חשיבותה של העיר בתקופת פריחתה הייתה מיקומה האסטרטגי בגבול בין ממלכות עשירות: מארי בדרום מזרח, ימחד וקטנה במערב וכרכמיש בצפון. היא שכנה על הפרת על דרך הסחר בין המדינות. לאחר הכיבוש החתי במאה ה-16 לפנה"ס, יחסי הסחר בין המדינות השונות אבדו. בחפירות באתר לא נמצאו חרסים מהתקופה הנאו-אשורית.