תל א-סולטאן (רפיח)
טריטוריה | הרשות הפלסטינית |
---|---|
נפה | רפיח |
אוכלוסייה | |
‑ במחנה הפליטים | 24,418 (2006) |
אזור זמן | UTC +2 |
תל א-סולטאן (בערבית: معسكر تل السلطان) הוא אחד משמונה מחנות פליטים פלסטינים שנמצאים ברצועת עזה. המחנה ממוקם בנפת רפיח, מצפון-מערב לעיר רפיח ולמחנה רפיח. המחנה הוקם כדי לקלוט פליטים ממחנה קנדה.
אונר"א אינה מבדילה בין המחנה לבין מחנה רפיח. לפי אומדן הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ב-2006 גרו במחנה 24,418 תושבים.
היסטוריה
ב־1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. כחלק מהתוכנית הוקמו שכונות חדשות לפליטים בעזה, כשמע"ץ מבצעת את עבודת התשתית, בין השאר הוקמה בדרך זאת שכונת קנדה ברפיח מצידו המצרי של הגבול[1]. במהלך שיחות השלום, התעקשה מצרים שהגבול בין ישראל למצרים יעבור בדיוק בתוואי הגבול הבין-לאומי – קו עקבה–רפיח, שנקבע 75 שנה לפני כן, בשנת 1906 בין האימפריה הבריטית והאימפריה העות'מאנית, מבלי להתחשב במציאות שהשתנתה בינתיים, כשרפיח התפשטה מעבר לקו הגבול הבין-לאומי ההיסטורי כבר החל מתקופת המנדט. ובמיוחד במהלך השנים שישראל שלטה ברפיח וצפון סיני (בין 1967 ל-1982), בנוסף, כאמור הקימה ישראל שכונה חדשה לפליטי רפיח – שכונת קנדה, בצידו המצרי של הגבול. שטח השיפוט של העיר רפיח באותה עת היה 14,000 דונם. קו הגבול החדש חצה אותה לאורך 5 ק"מ והשאיר 20% מתושביה בצד המצרי, מאות בתים נבנו ממש על הגבול[2][3].
בינואר 1982 החלה הקמת ציר פילדלפי והגדר לאורכו[4]. בהסכם השלום נקבע שתושבי שכונת קנדה יעברו לצד הישראלי לשכונה חדשה בתל א-סולטאן בצפון מערב רפיח[5][6]. עבודות ההקמה של ציר פילדלפי נמשכו עד אפריל 1983, ובמהלכן פונו ונהרסו 330 בתים, נוצרה רצועה ברוחב 40 מטר, נבנתה גדר מערכת אלקטרונית והוקם מעבר רפיח שסביבו 4 גדרות. למפונים שביתם נהרס הוקצו מגרשים חדשים בתל א-סולטאן. תושבים רבים נשארו בצד המצרי, כולל תושבי שכונת קנדה, שהקמת השכונה החדשה עבורם לא הושלמה, ומצבם הכלכלי התדרדר במהירות מאחר שנותקו ממקורות הפרנסה שלהם[7]. הכשרת שטח בתל א-סולטאן לתושבי שכונת קנדה החלה ב-1986[8][9], אך מעבר התושבים התעכב בגלל מחאות של מתנחלי גוש קטיף[10]. כמה מחברי הכנסת של הליכוד הצטרפו גם הם למחאות אף על פי שהמהלך היה חלק מהסכם השלום[11]. רק ב-1989 החלו המעבר לתל א-סולטאן[12][13]. מתנחלי גוש קטיף החלו שוב בפעולות מחאה[14], ב-13 בדצמבר 1989 פלשו למחנה והחלו לחבל בתשתיות המים והחשמל שהוקמו בו[15]. מספר ימים אחר כך גרמו נזקים לשני בתים בשכונה[16].
תהליך היישוב מחדש נמשך עד שנת 2000, כאשר מצרים מימנה את הפרוייקט בשנתיים הראשונות ולאחר מכן הוא מומן על ידי קנדה וכווית[17].
במלחמת חרבות ברזל
במהלך שנת 2024, במסגרת מלחמת חרבות ברזל, לחם צה"ל נגד מחבלי החמאס והג'יהאד האסלאמי במחנה, כחלק מקרב רפיח. במחנה אותרו פירים, מנהרות לחימה ואמצעי לחימה רבים, והושמדו אתרי ייצור רקטות משמעותיים.[18]
ביולי 2024 פוצצו חיילים מחטיבה 401 את מאגר המים של המחנה בהוראת מפקדיהם[19].
ב-16 באוקטובר 2024 נהרג במקום יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, בהיתקלות אקראית עם לוחמי חטיבת ביסלמ"ח (חטיבה 828) בשטח שבו שיערו שהוא נמצא.[20]
האסון בתל א-סולטאן
- ערך מורחב – האסון בתל א-סולטאן
בשעות הערב של 26 במאי 2024 תקף כלי טיס של חיל האוויר הישראלי בהכוונה מודיעינית של צה"ל ושב"כ, צריף פח במחנה עקורים בתל א-סולטאן. בהפצצה נהרגו מספר מחבלי חמאס וביניהם יאסין רביע, ראש מטה הגדה המערבית של חמאס, וח'אלד נג'אר, בכיר במטה הגדה. שניהם ריצו מאסרים ממושכים בישראל בגין רצח ישראלים בפעולות טרור שהוכוונו על ידם, ושוחררו לרצועת עזה במסגרת עסקת שליט.
התקיפה בוצעה במחנה עקורים המכונה "מחנה השלום הכוויתי 1", שהוקם על ידי כווית בינואר 2023, בו בנויים בשורות צפופות צריפי פח מאורכים. בסביבת מטרת התקיפה היו גם אוהלים רבים ששהו בהם משפחות עקורים.
חלקים שניתזו מהטילים ששוגרו למטרה נחתו בצריפים אחרים ובין האוהלים, גרמו לפציעות קשות והבעירו דליקה. לפחות 50 איש נספו באירוע, ו-240 נפצעו.[21]
בצה"ל טענו כי לא ידעו שצריפים הסמוכים שהו אותה שעה עשרות אזרחים. בנוסף אמרו שנעשה שימוש בטילים מדויקים במשקל 17 ק"ג בלבד, שהם הקטנים ביותר שניתן לשגר ממטוס קרב, ולא אמורים לגרום לנזק היקפי גדול, אך תחקיר של הוושינגטון פוסט קבע שאלה טילים אמריקאיים במשקל 113 ק"ג כל אחד, ו-17 ק"ג הוא רק משקל מטען הנפץ של הטיל. בנוסף צה"ל טען שהמחנה איננו נמצא באזור ההומניטרי שהוגדר באותו זמן, ומרוחק כ-1.7 ק"מ מאזור זה.
בצה"ל העלו השערה שהדליקה פרצה בשל פיצוצי משנה של אמל"ח שאוכסן בקרבת מקום והתפוצץ מהתקיפה. ההשערה התבססה של הקלטה של שיחת טלפון בין שני עזתיים, בה אחד מהם מספר שבמבנה שהותקף היה מחסן תחמושת. בימים שלאחר האירוע פונה מחנה העקורים, וגם מחנה עקורים סמוך שהוקם במתחם האו"ם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דני צדקוני, מה שנשאר משיקום הפליטים, דבר, 10 בפברואר 1982
- ^ דני צידקוני, עיר חצויה - מצוקתם של תושבי רפיח שגבול השלום יחלק את עירם, דבר, 15 בינואר 1982
- ^ דני רובינשטיין, הגבול חוזר לרפיח, דבר, 29 בינואר 1982
- ^ יוסף פריאל, הד רב בארה"ב לפרשת חלוקתה של רפיח, דבר, 24 בינואר 1982
- ^ ישראל תציע למצרים חילופי שטחים מצומצמים, דבר, 18 בינואר 1982
- ^ מצרים הסכימה לפינוי ציוד גם אמרי הנסיגה, דבר, 19 בינואר 1982
- ^ בוקי נאה, השלום הרג את רפיח, מעריב, 23 במאי 1983
- ^ עזה: מתחיל שיקום הפליטים ממצרים, מעריב, 15 באפריל 1986
- ^ רפאל מן, מיליון וחצי דולר הושקעו בהכשרת תל־סולטן, מעריב, 19 במאי 1986
- ^ עזרא ינוב, בגוש קטיף מוחים על הכוונה להחזיר 5000 פלשתינים לתל-סולטן, מעריב, 11 באפריל 1986
- ^ יהושע ביצור, חברי הליכוד "יוצאים לקרב" בתל סולטן, מעריב, 12 במאי 1986
- ^ עזרא ינוב, מרידור: "לישראל אינטרס חשוב מאוד לקיים ההסכם עם מצרים", מעריב, 15 בדצמבר 1989
- ^ משפחות ממחנה פליטים ליד רפיח עוברות לישראל, אורי בינדר, מעריב, 20 ביולי 1989
- ^ עזרא ינוב, עצרת מחאה בחוף עזה נגד העברת פלשתינים לתל-סולטן, מעריב, 7 בדצמבר 1989
- ^ מתנחלים: פלשנו לתל סולטן, מעריב, 13 בדצמבר 1989
- ^ תושבים מקטיף חיבלו בשכונת תל סולטן, מעריב, 19 בדצמבר 1989
- ^ Oroub El-Abed, Unprotected: Palestinians in Egypt since 1948, IDRC, 2009, pages 200-201
- ^ הושמד אתר ייצור הרקטות ארוכות הטווח הגדול ביותר של הגא"פ, באתר צה"ל, 1 ביולי 2024
- ^ יניב קובוביץ, מפקדים בצה"ל הורו לפוצץ מאגר מי שתייה ברפיח; חשד להפרת הדין הבינלאומי, באתר הארץ, 29 ביולי 2024
- ^ יואב זיתון, איתמר אייכנר, צה"ל מאשר: יחיא סינוואר חוסל, באתר ynet, 17 באוקטובר 2024.
- ^ כתבי כיכר השבת, LIVEהסתבכות? דיווחים בעזה על כך שמנין ההרוגים במחנות העקורים ברפיח עלה ל-30, באתר כיכר השבת, 26 במאי 2024
39865911תל א-סולטאן (רפיח)