תלמי השלושה עשר
שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים
| לידה | 62 או 61 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מרץ 47 לפנה"ס | ||||||
| שם מלא | תלמי השלושה עשר תאוס פילופטור | ||||||
| מדינה | מצרים התלמיית | ||||||
| שושלת בית תלמי | |||||||
| |||||||
| |||||||
תלמי השלושה עשר תאוס פילופטור שמשמעותו "אב אוהב אל" (ביוונית: Πτολεμαῖος Θεός Φιλοπάτωρ; נולד ב-61/62 לפנה"ס - מרץ 47 לפנה"ס[1]) היה מלך מצרים מבית תלמי, שמלך החל משנת 51 לפנה"ס ועד שנת 47 לפנה"ס, במשותף עם אחותו הבוגרת קלאופטרה השביעית.
ביוגרפיה
תלמי השלושה עשר היה בנו הבכור של תלמי השנים עשר מאם לא ידועה. היו לו שלוש או ארבע אחיות בוגרות ממנו: ברניקי הרביעית, קלאופטרה השביעית וארסינואי הרביעית ואולי אחות נוספת שקיומה לא ודאי, קלאופטרה השישית, וכן אח צעיר ממנו, תלמי הארבעה עשר. אביו מת בשנת 51 לפנה"ס ועל פי צוואתו ירשו אותו בתו קלאופטרה השביעית בת ה-18 ואחיה הצעיר תלמי השלושה עשר בן ה-10, שנישא לאחותו והיה שליט שותף. כבר מתחילת שלטונה דחקה קלאופטרה הצידה את אחיה ודאגה שרק שמה יופיע על המסמכים הרשמיים ורק דמותה תופיע על מטבעות הממלכה. בסתיו של שנת 50 לפנה"ס הוא קודם להיות שליט בכיר על פני אחותו. הצו המלכותי הראשון שבו שמו מופיע לפני אחותו הוצא ב-27 באוקטובר שנת 50 לפנה"ס.[2] למרות זאת השלטון המעשי נשאר בידי הסריס פותינוס ששימש עוצר בשמו. את תלמי השלושה עשר הקיפו אנשי חצר נוספים שהשפיעו עליו, ביניהם המורה שלו לרטוריקה תאודוטוס מכיוס וכן אכילאס, שהיה משומרי המלך והמפקד הראשי של חיילי המלך.
אנשי החצר לא אהבו את עצמאותה בקביעת מדיניות, למשל ששלחה בשנת 49 לפנה"ס שייטת בת 60 אוניות עם דגן לעזרת פומפיוס וכן את אי תלותה הגוברת במנגנון. כוחה המצטבר הביא אותם להעדיף את האח הנער חלש האופי והאשימו אותה בכך שהיא רוצה להדיח את אחיה. בקיץ 49 שמה של קלאופטרה נעלם מהמסמכים הרשמיים.[2] בקיץ 48 לפנה"ס, התרחש מרד בקרב אנשי החצר וקלאופטרה נאלצה לברוח. תלמי השלושה עשר נשאר השליט היחיד.
בשנת 48 לפנה"ס הייתה מלחמת האזרחים ברומא בשיאה. גנאיוס פומפיוס מגנוס מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר הפסיד, נאלץ לנוס על חייו למצרים וביקש את עזרת תלמי השלושה עשר ואנשיו במלחמה נגד יוליוס קיסר. הוא הגיע בספטמבר 48 לפנה"ס לפלוסיום ונתפס על ידי אנשי המלך המצרי. המצרים מתוך תקווה להוכיח לקיסר שהם דחו כל קשר לאויביו וכי אין לו סיבה לפלוש למצרים, ערפו את ראשו של פומפיוס, כשתלמי צופה במעשה מרחוק. העורפים היו אכילאס וספטמיוס. לאחר מספר ימים כשקיסר הגיע לאלכסנדריה, עוד בהיותו על הספינה, הגיש לו תאודוטוס כמתנה את ראשו של פומפיוס.
קלאופטרה גייסה צבא, כנראה מתוך שבטי ערב, והתייצבה לקרב מול צבאו של אחיה ליד העיר פלוסיום. באותה עת הגיע קיסר למצרים בראש חיל חלוץ של כשמונה מאות פרשים ושלושת אלפים מאתיים חיילים. הוא החליט שהאינטרס שלו היה למנוע את המלחמה והזמין את תלמי וקלאופטרה לבוררות שתערך על ידו. פותינוס הגיע עם תלמי אבל לא פיזר את הצבא שנערך בפלוסיום והיה תחת פיקודו של אכילאס. קלאופטרה, במאמץ לשמור על חייה, הגיעה לאלכסנדריה בהסתר בסירה והתגנבה לארמון. בעקבות הבוררות פרסם קיסר הודעה המבטיחה את קיום צוואת תלמי השנים עשר לשלטון משותף של שני האחים. קיסר השתכן בארמון, וקלאופטרה הצליחה להעבירו לצידה.
החלטת הפיוס לא תאמה את רצונם של אנשי החצר בראשות פותינוס, ולאחר שהסיתו את תלמי השלושה עשר כנגד קיסר וקלאופטרה הם צעדו בראש צבא של עשרים אלף איש בפיקודו של אכילאס לאלכסנדריה ושמו מצור על קיסר. קיסר התבצר בארמון בנמל הסמוך לארמון ובאי פארוס, והזעיק כוח צבאי מפרגמון לעזרה. הוא הצליח לשמור על התקשורת הימית שלו עם צבאו על ידי ששרף את הצי התלמיי שהושאר ללא הגנה בנמל. יחד איתו בארמון שהו קלאופטרה השביעית, אחותה ארסינואי ושני אחיה הצעירים. לאחר מכן הוצא פותינוס להורג כמשתף פעולה עם התוקפים. אנשי החצר, כנראה בסתיו של 48 לפנה"ס, הצליחו לשכנע את ארסינואי הרביעית להצטרף לכוח הצבאי הצר על הארמון ולעמוד בראשו. היא ברחה עם הסריס שגידל אותה, גאנימדס (Ganymedes). לאחר מכן, בעקבות עימות בינו ובין אכילאס, הורתה ארסינואי להרוג את אכילאס. לאחר שהמצור על קיסר התחזק, התנהל משא ומתן באמתלה של רצון לשלום, בין הכוח הצר בראשותו של גאנימדס לשחרר את תלמי השלושה עשר מהארמון תוך הבטחה שהם יסירו את ארסינואי מתפקידה ימסרו אותה בתמורה, ויקבלו את מרותו של תלמי השלושה עשר. קיסר אישר את המהלך ונתן לתלמי השלושה עשר לצאת ולהצטרף לכוח וזאת כדי להראות שאין לו כל כוונה לפגוע בו. ברגע שתלמי השלושה עשר שוחרר, הוא הצטרף לכוח הצבאי ועמד בראש המאבק כנגד רומא.
הכוח הצבאי שהזעיק קיסר הגיע למצרים והיה מורכב מחיילים ממוצא יווני וגאלי בפיקודו של מיתרידטס מפרגמון שהיה מתומכיו של קיסר. הכוח כלל גם שלושת אלפים חיילים יהודים בפיקודו של אנטיפטרוס האדומי.[3] הכוח צעד דרך ארץ ישראל, חצה את המדבר, הגיע לפלוסיום ודרך הזרוע המזרחית של הנילוס הגיע לממפיס ומשם לאלכסנדריה במטרה להתאחד עם צבאו של קיסר. הכוח של אנשי אלכסנדריה ניסה למנוע את האיחוד הזה אבל צבאו של קיסר היה מהיר, עקף את אגם מריוט והתאחד עם הכוח של מיתרידטס. הכוח המשותף תקף את הכוח של אנשי אלכסנדריה ובמהלך של קרב בן יומיים שהתקיים במרץ 47 לפנה"ס, נטבח חלק גדול מהכוח של אנשי אלכסנדריה. תלמי השלושה עשר ניסה לברוח מהקרב על ידי חציית הנילוס בסירה וטבע, ביחד עם נמלטים נוספים. העיר אלכסנדריה נכנעה בפני קיסר. מלחמה זו נקראה על ידי יוליוס קיסר "מלחמת אלכסנדריה" והיא תוארה בספרו "מלחמת האזרחים, מלחמת אלכסנדריה, מלחמת אפריקה, מלחמת ספרד".
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת מאגנס, עמ' 778-777
קישורים חיצוניים
- Cleopatra VI, Ptolemy XII, Ptolemy XIII, Ptolemy XIV (51‑30 B.C.), The House of Ptolemy, Edwyn R. Bevan
- Ptolemy XIII Theos Philopator בספר historical sourcebook של Mahlon H. Smith
- Ptolemy XIII Theos Philopator באנציקלופדיה בריטניקה
- תמונת מטבע של תלמי השלושה עשר באתר מוזיאון פיצוויליאם (Fitzwilliam Museum)
הערות שוליים
- ^ Alexandrian War באתר UNRV - The Roman Empire
- ^ 2.0 2.1 Cleopatra: Last Queen of Egypt מאת Joyce Tyldesley, עמ' 237
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א, פרק ט, פסקאות ג-ד.