תימרוני לואיזיאנה
תימרוני לואיזיאנה (באנגלית: Louisiana Maneuvers) היו סדרה של תימרונים שביצע צבא ארצות הברית בצפון לואיזיאנה ובחלק המערבי של מרכזה, בין השאר בפורט פולק, בקמפ קלייבורן ובקמפ ליווינגסטון, בשנים 1940 ו-1941. התימרונים, בהם השתתפו כ-400,000 חיילים, נועדו לבחון את מוכנותו של צבא ארצות הברית לקראת כניסה אפשרית למלחמת העולם השנייה מבחינת היכולת המבצעית, הלוגיסטיקה, הדוקטרינה הצבאית והפיקוד.
קצינים רבים שהשתתפו בתימרונים מילאו בהמשך תפקידים ראשיים במלחמת העולם השנייה, בהם עומר בראדלי, מארק קלארק, דווייט אייזנהאואר, לזלי מקנייר וג'ורג' פטון.
רקע
כשגרמניה הנאצית פלשה לפולין בשנת 1939 ומלחמת העולם השנייה החלה, היה צבא ארצות הברית מורכב ברובו מרגלים שנעזרו בכוחות ארטילריה, הנדסה ופרשים ומכוחות מנהלה (לוגיסטיקה וכדומה). צבא ארצות הברית היה קטן יותר מאשר רוב צבאות אירופה, ומספר קטן של יחידות היו ממונעות או ממוכנות.
בעקבות פריצת המלחמה, התעורר הצורך בהנעת תהליכי מודרניזציה של הצבא וכן נדרשו אימונים בקנה מידה גדול, שיבחנו את כל ההיבטים של גיוס כוחות אזרחיים גדולים ובלתי מאומנים. הגנרלים לזלי, מקנייר ומארק קלארק בחרו שטחים גדולים לא מיושבים בלואיזיאנה בשביל לבצע בהם את תמרוני הענק[1].
התימרונים
קרוב ל-400,000 חיילים חולקו לשני צבאות שווים בגודלם, של שתי מדינות דמיוניות: קוטמק (Kotmk), שצבאה נקרא "הצבא האדום"; ואלמאט (Almat), שצבאה נקרא "הצבא הכחול". הכוחות אורגנו לסך כולל של 19 דיוויזיות. כיוון שהצבא טרם היה מאורגן מבחינה לוגיסטית ולא היו במלאי מספיק כלי נשק לכל החיילים שגויסו, השתמשו החיילים בחפצים שונים על מנת לדמות כלי נשק. למשל, קרשי עץ דימו רובי צלפים, ארובות תנורים דימו מרגמות ומשאיות דימו טנקים[2].
מאוגוסט ועד לספטמבר 1941 נלחמו הצבאות ביניהם בשטח של 8,800 קמ"ר בלואיזיאנה. השטח השתרע מנהר סבין במערב לנהר קלקאסיו במזרח וצפונה עד לנהר האדום.
עומר בראדלי אמר לאחר מכן שלואיזיאנה קיבלה את החיילים בזרועות פתוחות; חלק מהחיילים אף ישנו בבתי התושבים. בראדלי הוסיף ואמר כי בתי התושבים הללו היו לעיתים כה עמוסים בחיילים עד כי בקושי היה ניתן ללכת בבית. מנגד, דיווח בראדלי על חיילים שנהגו בגסות רוח כלפי התושבים, הרסו שדות והשחיתו יבול בעבור מנות מזון נוספות. אך ככלל ניתן לומר שבין החיילים ותושבי לואיזיאנה שררו יחסים טובים במהלך התימרונים[3].
בתימרונים מתו 26 חיילים, רובם מטביעה בנהר הסבין או מתאונות דרכים. דווח כי חייל אחד מת מפגיעת ברק, וכי חייל נוסף מת כתוצאה מהתקף לב בגיל 24[4].
לקחים
דוקטרינת הלחימה של צבא ארצות הברית הייתה מבוססת על שני רעיונות: מסה של הכוחות וניידות הכוחות. בתקופה שלפני מלחמת האזרחים האמריקנית היה הצבא בנוי במתכונת משטרתית והיה מבוסס על יכולת גבוהה של ניידות. לעומתו, צבא האיחוד, שניצח במלחמת האזרחים, התבסס במתקפותיו על ריכוז מסת כוחות. שתי שיטות אלו עיצבו את דוקטרינת הלחימה של צבא ארצות הברית בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה.
הדייוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא ארצות הברית, שנבנתה מרגימנט הפרשים השביעי, בחנה בתימרונים את היכולות של יחידה ממוכנת לנוע למרחקים ארוכים, לתחזק את הכלים ואת החיילים בתנאי מלחמה ולהתמודד עם בעיות מבצעיות וטקטיות. בעקבות ניסיון ראשוני זה בתימרוני לואיזיאנה, הוקמו עוד 16 דיוויזיות משוריינות בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.
דוקטרינת ההגנה של צבא ארצות הברית התגבשה מתוך האתגר המיידי שניצב בפניו באותה נקודת זמן: להביס את טקטיקת הבליצקריג הגרמנית שנחלה ניצחונות גדולים בזירוץ הקרב של אירופה; הצבא נדרש לדעת להתמודד עם מספרים גדולים של טנקים גרמניים התוקפים אותו בחזיתות צרות יחסית. לאור זאת, בחרו האמריקאים להתבסס על דוקטרינה של שימוש במשחיתי טנקים קלים וזריזים, שיוכלו לאגף את הטנקים הגרמנים באמצעות כושר תמרון עדיף, ולהשמידם באמצעות כוח אש כבד. בהתאם לדוקטרינה שפותחה, נדרשו משחיתי הטנקים האמריקאים להיות מהירים, בעלי כושר תמרון גבוה ולשאת חימוש כבד נגד טנקים. בתימרוני לואיזיאנה נבחנה פעולתם של משחיתי הטנקים, וניתן היה לראות כי תותחים נגד טנקים שהיו בשימוש של הרגלים, הצליחו להשמיד כמות גדולה בהרבה של טנקים של ה"אויב" מאשר הצליחו אלו של משחיתי הטנקים. אך למרות זאת, המסקנה שהוסקה מהתימרונים הייתה שיש לאגד את משחיתי הטנקים ביחידות ייעודיות - גדודי משחיתי טנקים.
בפועל, למעט קרב הארדנים, לא התרחשו כמעט מתקפות שהתבססו על דוקטרינה זו, ולאורך המלחמה רק גדוד משחיתי טנקים אחד באמת נלחם בהתאם לדוקטרינה. פיקוד משחיתי הטנקים מנה בסוף המלחמה למעלה מ-100,000 איש ו-80 גדודים, כל אחד מהם מורכב מ-36 משחיתי טנקים. גדודי משחיתי הטנקים פורקו מייד עם תום המלחמה, והשימוש בנשק נגד טנקים הועבר רשמית ליחידות הרגלים, ההנדסה והשריון.
בנוסף, בתימרונים נבחן לראשונה מערך מנות הקרב של הצבא בקנה מידה גדול, ומנת הקרב C שזה עתה פותחה נבדקה באופן נסיוני. כתוצאה מהצלחתה בתימרונים, נכנסה מנת הקרב C למערך המזון של הצבא, וסופקה ליחידות הקרקע במרבית מלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
- מלחמת העולם השנייה - תימרוני לואיזיאנה (באנגלית)
- סיפורים נוספים על התימרונים הגדולים בלואיזיאנה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Gilbert, Martin:"The Second World War: A Complete History", 2004
- ^ Alwyn Featherston, "Saving The Breakout - The 30'th Division's Heroic Stand At Mortain, August 7-12, 1944", p. 2. Published by Presidio Press, 1993, מסת"ב 0891414908
- ^ Bradley, Omar N.:Omar N. Bradley: A Soldier's Story, 1951
- ^ "Battlefield of Louisiana". Velmer Lenora Smith, DeRidder Historian. Retrieved 2008-02-07.
24995696תימרוני לואיזיאנה