תחנת הרכבת של אדיס אבבה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית תחנת רכבת ריקה.
תחנת הרכבת של אדיס אבבה, המכונה "לאגאר" (Lagaar; מצרפתית La Gare - "התחנה"), היא תחנת רכבת השוכנת במרכזה של העיר אדיס אבבה, בירת אתיופיה, במרחק של כ-700 מטרים דרומית-מערבית לכיכר מסקל. התחנה היא התחנה הסופית במסילת הרכבת אדיס אבבה-ג'יבוטי שהינה מסילת הרכבת היחידה באתיופיה. כיום אין שירותי רכבת אל התחנה.
היסטוריה
סלילתה של מסילת הרכבת החלה בג'יבוטי ב-1894, והקטע הראשון הגיע עד דירה דאווה. ב-1908, לאחר עיכובים ומחלוקות, הוקמה "חברת מסילת הברזל הצרפתית-אתיופית" (Compagnie du Chemin de Fer Franco-Ethiopien) - חברה שניזונה בעיקר מהון צרפתי, וזו השלימה את סלילת המסילה מדירה דאווה לאדיס אבבה ב-20 במאי 1915. טקס חנוכת המסילה נערך ב-17 ביוני 1917 במעמד הקיסרית זאודיתו, שהשתתפה בנסיעת הרכבת הראשונה לג'יבוטי.
חוזה שנחתם בין אתיופיה לצרפת ב-1922 הקצה את הקרקע הדרוש להקמת מבנה התחנה, ואבן הפינה הונחה ב-13 בפברואר 1928. המבנה הושלם ב-3 בדצמבר 1929 במימון צרפתי וגרמני. בשנת 1938 ביקש המושל האיטלקי להרוס את מבנה התחנה ולסלול קו רכבת חדש דרך מרכזה של העיר, ולאורכו ימוקמו שלוש תחנות. תוכנית זו נגנזה לבסוף בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה. שירותי הרכבת אל התחנה פסקו באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, עם השבתת קו הרכבת שממערב לדירה דאווה. גם אם השירות לאדיס אבבה יתחדש, סביר שבעיר תבנה תחנה חדשה, אם כי המבנה צפוי להשאר במקומו בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי[1].
התחנה
סגנונו של מבנה התחנה הוא קולוניאליסטי. הוא מתנשא לגובה של שתי קומות, בראשונה ארקדה הנתמכת בשורת קשתות, ובשנייה מרפסת עם מעקה מסוגנן, אליה מובילות דלתות גבוהות. במרכז המבנה, מעין מגדל המוסיף לו קומה שלישית ובה חלונות בצורת קשתות. המבנה והמגדל נושאים גגות רעפים אדומים. בתחנה רציף צד בודד וגשר להולכי רגל נטוי מעל מסילות הרכבת. בשטח התחנה שוכנים משרדי ההנהלה הראשית של חברת הרכבת, מחסני חלפים, בתי מלאכה, דפו, מרכז השתלמות ומרפאה ומועדון לעובדי חברת הרכבת.
בכיכר הגדולה שבחזית התחנה פועל מסוף אוטובוסים עירוני, וניצבת בה אנדרטת גור אריה יהודה, פסל אריה מוזהב שהוקם על ידי הקיסר היילה סלאסי ב-1930. סמוך לתחנה שוכנים תחנת האוטובוסים הבין-עירונית של אדיס אבבה ליעדים קרובים (עד 250 ק"מ), והאנגר ובו שוכן "מוזיאון הרכבת" של אתיופיה.
מוזיאון הרכבת
בשנת 1935 העניקה ממשלת צרפת לקיסר היילה סלאסי שני קרונות לשימושו הפרטי. בקרון הראשון היה סלון, תא שינה ומשרד, ובשני הותקנו מטבח ומסעדה. ב-1954 הוענקו לקיסר שני קרונות נוספים, הפעם מממשלת אנגליה, גם הם מחולקים באופן דומה לקודמיהם. הרכבת הקיסרית הונעה בשני קטרים וכללה, נוסף על ארבעת הקרונות הקיסריים, קרון גנרטור חשמלי שסיפק את כל צריכת החשמל שלה, שני קרונות מחלקה ראשונה לאורחיו ולפמלייתו של הקיסר, שני קרונות מחלקה שנייה עבור משרתיו ושני קרונות משא[2]. הרכבת הקיסרית הפסיקה את פעולתה ב-1973, זמן קצר לפני המהפכה האתיופית, וארבעת הקרונות הקיסריים שמורים במבנה המוזיאון.
