תומאס סטאפורד
 | |
| תומאס סטאפורד | |
| לידה |
17 בספטמבר 1930 ווד'רפורד, אוקלהומה |
|---|---|
| פטירה | 18 במרץ 2024 (בגיל 93) |
| מידע כללי | |
| בשירות | אסטרונאוט בשירות נאס"א |
| לאום |
 אמריקאי |
| עיסוק בעבר | טייס קרב |
| תקופת השירות | 1962–1979 (כ־17 שנים) |
| דרגה |
 חיל האוויר האמריקאי |
| זמן שהייה בחלל | 21 יום, 3 שעות ו-42 דקות |
| ביוגרפיה בנאס"א | תומאס סטאפורד |
| משימות | |
| ג'מיני 6A, ג'מיני 9A, אפולו 10, אפולו-סויוז | |
   | |
| עיטורים | |
   | |
תומאס פאטן "טום" סטאפורד (באנגלית: Thomas Patten Stafford; 17 בספטמבר 1930 - 18 במרץ 2024[1]) היה לוטננט גנרל בחיל האוויר של ארצות הברית, אסטרונאוט בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו.
השכלה
נולד בווד'רפורד שבאוקלהומה. קיבל תואר בוגר במדעים מאקדמיית הצי של ארצות הברית ב-1952. בנוסף, קיבל מספר רב של תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמיים באוקלהומה, במדינות אחרות, ואף מהאוניברסיטה הלאומית של קורדובה בארגנטינה.
שירות צבאי
בתום לימודיו באקדמיית הצי, הוצב כסג"ם בחיל האוויר האמריקני, ובשנת 1953 קיבל את כנפי הטייס. סיים לימודי יירוט מתקדמים, והוצב בטייסת היירוט ה־54 בבח"א אלסוורת' בדקוטה הדרומית. בדצמבר 1955 הוצב בטייסת היירוט 496 בבסיס האן בגרמניה, שם הטיס מטוסי F-86D. הדריך באימוני טיסה, והתמחה בנושאים אקדמיים - כתב מספר ספרי הדרכה והנחה את כתיבתם של ספרים אחרים.
שירות בנאס"א
הצטרף לנאס"א בספטמבר 1962 במסגרת הקבוצה השנייה, במטרה להשתתף בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. בדצמבר 1965 היה הטייס של ג'מיני 6A, שהייתה הפעם הראשונה בה שתי חלליות נפגשו בחלל, ועזר לפתח את התאוריות והפרקטיקה של חבירה בחלל. ביוני 1966 פיקד על ג'מיני 9A, בה פותחו שיטות מפגש אשר שימשו מאוחר יותר בתוכנית אפולו.
מאוגוסט 1966 עד אוקטובר 1968 היה אחראי לניתוח ותכנון פרויקט אפולו, ולפיתוח התוכנה עבור הפרויקט. הוא הוביל את הקבוצה שתכננה את רצף המשימות שהובילו להנחתת חללית אפולו על הירח.
במאי 1969 פיקד על אפולו 10, הטיסה הראשונה של מודול הירח אל הירח, ביצע את החבירה הראשונה סביב הירח, וביצע את כל משימת הנחיתה על הירח, למעט הנחיתה עצמה. במשימה זו רשם שיא גינס במהירות, כאשר חדר לאטמוספירה במהירות 24,791 מייל לשעה.
ביוני אותה שנה מונה לראש קבוצת האסטרונאוטים. בתפקיד זה היה אחראי לתוכנית האימונים של האסטרונאוטים ולשיבוצם במשימות.
ביוני 1971 מונה לסגן מנהל פעולות צוות אוויר במרכז הטיסות המאוישות של נאס"א (לימים מרכז החלל ע"ש ג'ונסון ביוסטון). בתפקיד זה עזר למנהל בתכנון וביצוע תוכניות עבור קבוצת האסטרונאוטים, פעולות מטוסים, וניהול ואימון צוות האוויר.
בין 15 ל־24 ביולי 1975 פיקד על משימת אפולו-סויוז, שהייתה הטיסה הרביעית שלו לחלל.
לאחר מכן עזב את נאס"א וחזר לחיל האוויר, בדרגת מייג'ור ג'נרל (אלוף).
לאחר נאס"א
תפקידו הראשון בחיל האוויר לאחר שעזב את סוכנות החלל היה פיקוד על מרכז ניסויי הטיסה של חיל האוויר האמריקאי.
במרץ 1978 קיבל דרגת לוטננט ג'נרל וב־1 במאי אותה שנה מונה לתפקיד סגן ראש מטה חיל האוויר לענייני מחקר, פיתוח ורכש במטה החיל בוושינגטון. בתפקיד זה היה מעורב אישית בהתחלת פרויקט מטוס התקיפה החמקן F-117A.
בתחילת 1979 כתב את המפרט הראשוני שנדרש ממטוס המפציץ החמקן, והתחיל את הפיתוח שלו. מטוס זה נודע מאוחר יותר בשם B-2. בנובמבר 1979 פרש סטאפורד מחיל האוויר.
לאחר שחרורו מונה ליו"ר חברת גיברלטר אקספלוריישן בע"מ, העוסקת בחיפוש והפקת נפט וגז. הוא הועסק בחברה זו עד 1984.
בשנת 1982 ייסד עם שותפים את חברת הייעוץ "סטאפורד, בורק והקר", העוסקת בייעוץ טכני.
בין 1984 ל־1986 כיהן כסגן נשיא NL תעשיות, העוסקת במוצרי מתכת וכימיקלים באמצעות שתי חברות בת.
ביוני 1990 מונה לעמוד בראש וועדה שתמליץ כיצד לממש את חזונו של ג'ורג' בוש האב לחזור אל הירח, ולשלוח אדם אל מאדים. סטאפורד הרכיב צוותים של 40 עובדים במשרה מלאה ו־150 עובדים במשרה חלקית ממחלקת ההגנה, מחלקת האנרגיה ונאס"א, וביוני 1991 הציג את הדו"ח במסיבת עיתונאים עם סגן הנשיא דן קווייל. תוכנית זו לא בוצעה מעולם, ככל הנראה משיקולי תקציב וסדר עדיפויות שונה של ממשל קלינטון שבא אחריו. רק לאחר אסון הקולומביה, בו נספו שבעה אסטרונאוטים, חזר בנו של בוש, ג'ורג' בוש הבן והעלה תוכנית דומה, הפעם עם מסגרת תקציב מרוסנת הרבה יותר, שהתבססה בעיקר על העברת תקציבים בתוך נאס"א.
בשנת 1994 עמד בראש וועדה לבחינת היעילות של יוזמות המחקר והפיתוח בנאס"א, במסגרת בחינה של כל התקציבים הפדרליים למחקר ופיתוח שהוביל קלינטון.
כיהן בתפקיד יו"ר ועדת הפיקוח על הפעולות למשימת השירות והתיקון הראשונה של טלסקופ החלל האבל שתיקנה את תקלת הייצור בטלסקופ. על כך קיבל מנאס"א את אות השירות הציבורי.
כיהן כיו"ר הוועדה המייעצת לנאס"א בנושא תפעול תחנת החלל הבינלאומית.
היה יו"ר-שותף בקבוצת המשימה להחזרת מעבורת החלל לטיסה, שתפקידה ליישם את המלצות וועדת החקירה לחקר אסון הקולומביה.
היה חבר במועצות מנהלים של מספר חברות בורסאיות, ביניהן בחברת סיגייט טכנולוגיות, המייצרת דיסקים קשיחים למחשבים.
סטאפורד נפטר ב-18 במרץ 2024.[1]
אותות ועיטורים
כמו אסטרונאוטים אחרים, קיבל סטאפורד במהלך השנים שלל מדליות ועיטורים מנאס"א, מחיל האוויר האמריקאי, ומגופים אחרים, ממשלתיים וחוץ ממשלתיים. בין היתר, קיבל בשנת 1969 פרס אמי מיוחד מטעם חבר הנאמנים ואת פרס אלן אמיל בשנת 1980.
קישורים חיצוניים
- תומאס סטאפורד באתר נאס"א (באנגלית)
- תומאס סטאפורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "NASA astronaut Tom Stafford, famed for U.S.-Soviet orbital handshake, has died at 93". NPR. 18 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
38287483תומאס סטאפורד
- אסטרונאוטים אמריקאים
- טייסי חיל האוויר של ארצות הברית
- גנרלים בחיל האוויר של ארצות הברית
- תוכנית אפולו
- תוכנית ג'מיני
- זוכי פרס אלן אמיל
- אמריקאים חברי הבונים החופשיים
- מעוטרי צלב התעופה המצוינת (ארצות הברית)
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- מעוטרי מדליית השירות המצוין של חיל האוויר
- טייסי ניסוי אמריקאים
- חברי היכל התהילה הלאומי לתעופה
- זוכי פרס חבר הנאמנים של האקדמיה הלאומית לאומנויות הטלוויזיה והמדעים
- בוגרי האקדמיה הימית של ארצות הברית
- אמריקאים שנולדו ב-1930
- אמריקאים שנפטרו ב-2024