תודעה כוזבת
תודעה כוזבת היא מונח מרכזי בהגות המרקסיסטית המתייחס לחוסר התאמה בין תפיסות, ערכים, השקפות ואידאולוגיה של בני אדם לבין המיקום שלהם במערכת החברתית המעמדית. תודעה כוזבת מתבטאת כאשר אידאולוגיה שולטת במודעות של אדם מדוכא או קבוצה מדוכאת, באופן שמצדיק או משמר את הדיכוי.
מאפיינים והתפתחות המושג
התודעה והחוויה לפי קרל מרקס נגזרות מההוויה. אף על פי שמרקס עצמו כנראה לא השתמש מעולם בביטוי, והוא מופיע לראשונה בכתביו של פרידריך אנגלס, על פי התפישה המרקסיסטית, למעמד העליון יש אינטרסים אישיים אשר יוצרים תודעה כוזבת במעמד התחתון ובפרולטריון, מה שמכונה "אופיום להמונים". תודעה זו נוצרת מהאינטרסים של המעמד העליון – הבורגנות – לשמר את מקומו.
מרקס האמין בכך שהתודעה האמיתית היא תודעה מעמדית. המצב של הפרט במבנה החברתי קובע את תודעתו, ובמבנה יש שני מעמדות – עליון ותחתון. קביעת התודעה נעשית דרך יחסי הייצור בין עבודתו של הפרט לבין הבעלות על ההון. מרקס טען שתודעה זו תשתנה בהכרח ותוביל לשינוי המבנה. המהפכה מקורה בפועלים ובתודעתם הנובעת ממטריאליזם ומתוך הקונפליקט ההיסטורי שבבסיס החברה.
לדוגמה, השקפות על חשיבות טיפוחה של כלכלה חופשית בקרב אנשים שאין להם כל שליטה על אמצעי ייצור או על תהליכי ייצור (כמו פקיד בנק זוטר/ה, תופרות/ים במפעל טקסטיל או פועלי בניין) הן השקפות של תודעה כוזבת, לפי מרקס. ההשקפות הללו תורמות כביכול להמשך הניצול של אנשים במעמדם והן מתאימות הרבה יותר לממונים עליהם ולמנהלים שלהם.
התודעה הכוזבת יכולה להסביר מדוע בני אדם החיים במערכת קפיטליסטית מודרנית פועלים בניגוד לאינטרסים האמיתיים שלהם לכאורה.
אמצעי התקשורת כמנגנון ליצירת תודעה כוזבת
אמצעי תקשורת ההמונים מהווים מנגנון ליצירת תודעה כוזבת. בטלוויזיה למשל, מציגים לקהל הצופים ריבוי קולות והתמקדות בנראטיב אישי. אבל הטלוויזיה מציגה ריבוי דעות מדומה, ועוזרת לשמר את האינטרסים של הקפיטליזם הנאו-ליברלי. התמקדות בנראטיב האישי גורם לתוכניות להיות מרגשות יותר, והפרסונליזציה הזו מטשטשת, לדעת חוקרים מרקסיסטיים, את הפערים המעמדיים הקיימים בחברה. כתוצאה מכך, "הצופה לא מקבל תמונה כללית על החברה ומיקומו בה", והבעיות הקיימות בחברה "מוצגות כאמוציונליות ולא ככלכליות". תאוריית יחסי-העבודה של מרקס מאפשרת "ניתוח ביקורתי" של אמצעי תקשורת ההמונים.
דוגמה לגישה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בניתוח הסדרה "בוס בהסוואה", שם "ההגמוניה שולטת" וניתן לראות בה ריבוי קולות שווי ערך והתמקדות בנראטיב האישי. הפועלים בסדרה הם פועלים שעובדים בעבודה פיזית בלבד, לרוב חסרי השכלה. לפי גישת התודעה הכוזבת, הדגש בתוכנית הוא על כך שיש צורך בחריצות ועבודה קשה – הערכים המרכזיים עליהם מדבר מרקס כמשרתים את המעמד הבורגני, השולט על אמצעי הייצור. בתחילת כל פרק המעסיק מספר כמה התפקיד של העובד הפשוט חשוב ומשמעותי ובכך יוצר תודעה כוזבת, ומשמר את המצב הקיים.[1]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שרון רוטשילד, קפיטליזם בהסוואה: עשר טקטיקות של יצירת תודעה כוזבת לגבי יחסי-העבודה בסידרה "בוס בהסוואה", מסגרות מדיה 16, האגודה הישראלית לתקשורת, 2017, עמ' 109–133
25038114תודעה כוזבת