תאופיק טיראווי
תאופיק מוחמד חוסיין טיראווי (בערבית: توفيق محمد حسين الطيراوي, תעתיק מדויק: תופיק מחמד חסין אלטיראוי; נולד ב־15 בנובמבר 1948) הידוע בשם אבו חסיין, הוא ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני לשעבר ויועץ ביטחוני ליו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, על תקן שר. אחראי על פי משרד החוץ הישראלי למעשי רצח רבים, לרבות של פלסטינים בהם חשד שהם משתפי פעולה עם ישראל או שמכרו אדמות ליהודים[1].
טיראווי נולד בכפר א-טירה סמוך ללוד. במלחמת העצמאות עקרה משפחתו למחנה הפליטים עקבת ג'בר באזור יריחו. למד בתיכון בירושלים. למד ספרות ערבית ופילוסופיה באוניברסיטת ביירות בלבנון. לאחר מכן, השלים לימודי תואר שני במינהל חינוכי באוניברסיטת א-נג'אח בשכם.
הצטרפותו לארגון פתח ותחילת דרכו בתנועה
בשנת 1967, במהלך לימודיו באוניברסיטת ביירות, הצטרף טיראווי לשלוחה הלבנונית של ארגון פת"ח. בין השנים 1967-1971, עמד טיראווי בראש אגודת הסטודנטים הפלסטיניים בלבנון, והיה יו"ר מזכירות הסטודנטים של פתח בשנת 1970. בהמשך, הפך טיראווי לאחד ממנהיגי פתח בביירות, עד אשר נעצר על ידי המודיעין הסורי בחודש יולי 1985, בשל השתייכות לארגון. טיראווי ריצה מאסר של ארבע שנים, עד שנת 1989, בכלא הסורי בדמשק. טיראווי סיפר כי עבר עינויים רבים בכלא בסוריה, וכי לאחר שחרורו גורש ללבנון[2].
השיבה לשטחים והיותו מבוקש
טיראווי שב לגדה המערבית ביוני 1994, והקים את מנגנון המודיעין הכללי. לאחר מהומות מנהרת הכותל בשנת 1996, החליטה ישראל לשלול ממנו את אישוריו כאישיות ציבורית פלסטינית. טיראווי הוגדר כמבוקש למשך תשעה חודשים באשמת חיסול של משתפי פעולה ושל פלסטינים שמכרו אדמות לישראלים.
פעילותו באינתיפאדה השנייה
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, החל טיראווי לפעול בשני כובעים – האחד כראש מנגנון המודיעין הכללי בגדה, שאמור היה לפעול נגד מבצעי הפיגועים ומשלחיהם, והשני כמארגן פעילות טרור. טיראווי, שנחשב למקורבו של יו"ר הרשות דאז, יאסר ערפאת שהה עמו במוקטעה מאז כניסת צה"ל לרמאללה ולטענת ישראל, היה מעורב ישירות בביצוע הפיגועים[3]. בין היתר, טענה ישראל כי טיראווי סייע במימון גורמי טרור ובהכנתם טרם ביצוע הפיגועים. אנשיו של טיראווי במנגנון המודיעין הכללי פעלו אף הם לבצע פיגועים. בין היתר, הציג צה"ל מסמכים המוכיחים כי טיראווי היה מעודכן בגילגולם של פיגועים, וכי הוא וראש מנגנון המודיעין הכללי ברשות, אמין אל הינדי, פעלו יחדיו לחיסול משתף פעולה. בזמן המצור על לשכתו של ערפאת, הוגדר טיראווי כ"מבוקש מספר 1".
סיום הגדרתו כמבוקש ופעילותו כראש המודיעין הכללי
באוגוסט 2005 החליטה ישראל להסיר את טיראווי מרשימת המבוקשים לאחר שמנגנון המודיעין הכללי, בראשו עמד, החל לפעול לסיכול פעילות טרור[4]. טיראווי קיבל אישור לצאת את תחומי רמאללה לראשונה מאז המצור על המוקטעה, ושב אל ביתו ביריחו. תוך המשך כהונתו כראש המנגנון בגדה, מונה בשנת 2006 גם לתפקיד סגן ראש המנגנון ברשות כולה. בשנת 2007, מינה אותו יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן לראש מנגנון המודיעין הכללי. הוא הועלה לדרגת לואא' (המקבילה לדרגת אלוף) וכיהן כראש המנגנון עד נובמבר 2008, אז התפטר מתפקידו. עם סיום תפקידו במודיעין הכללי, מונה לשמש כיועץ הביטחוני ליו"ר הרשות אבו מאזן, כשהוא על תקן שר.
בחירתו לוועד המרכזי של פתח ופעילותו כיום
בוועידת פתח השישית שהתקיימה באוגוסט 2009 נבחר טיראווי לכהן כחבר הוועד המרכזי של פתח[5], בו הוא מכהן עד היום. טיראווי משמש גם כאחראי על הארגונים העממיים בארגון, וממלא את תפקיד יו"ר חבר הנאמנים של האקדמיה הפלסטינית למדעי הביטחון, המכשירה את כלל פעילי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. טיראווי פעל לייסוד האקדמיה מאז שנת 1998, ועמד בראשה כאשר הוקמה בשנת 2006. טיראווי נחשב למקורב לבכירי פתח מוחמד דחלאן ונאסר אל-קדווה.
בחודש דצמבר 2010 התפרסם מסמך ויקיליקס אשר חשף את דעתו של ראש השב"כ, יובל דיסקין, על טיראווי[6]. המסמך תיאר פגישה של דיסקין עם גורם אמריקאי, בה הגדיר את טיראווי כ"פסיכופת, אכזר, מסוכן ומועד לשינויים קיצוניים במצב הרוח". דיסקין הוסיף אז כי טיראווי לא מקבל כבוד מאבו מאזן, כפי שהיה בעבר, וכי יחסיו עם מוחמד דחלאן התערערו אף הם.
קישורים חיצוניים
- אתרו הרשמי של תאופיק טיראווי (בערבית) או (באנגלית)
- טיראווי: המשא ומתן עם ישראל נידון מראש לכישלון, אופק עיני, וואלה!, 30 באוגוסט 2010
הערות שוליים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- ^ סקירה על סיועו של טיראווי לטרור, 21 באפריל 2002, באתר משרד החוץ
- ^ ראיון בערבית עם טיראווי על שהותו בכלא הסורי, 1 במרץ 2005
- ^ סקירה על סיועו של טיראווי לטרור, 21 באפריל 2002, באתר משרד החוץ
- ^ טיראווי כבר לא מבוקש בישראל, 1 באוגוסט 2005, באתר וואלה!
- ^ ועידת פתח: ברגותי נכנס, אבו עלא בחוץ, 11 באוגוסט 2009, באתר וואלה!
- ^ המסמך המדובר, באתר ויקיליקס
