שקט תעשייתי
שקט תעשייתי הוא מונח ביחסי עבודה המתאר מצב בו לא מתאפשרת הפרעה של יחסי העבודה, על ידי שביתה. "שקט תעשייתי" משמש גם כביטוי המתאר אמצעי לפתרון משבר באמצעות הסכמה הדדית להפסקת ביטויי מחאה בתמורה להטבות כל שהן, או באופן רחב יותר לציון העדר מחאה בתמורה לדבר מה. הבחירה בדרך זו יכולה לנבוע מאינטרס הדדי לדחיית הפתרון, מרצון להבטיח המשך יחסים תקינים לאחר השגת הפתרון, או מתפיסה הרואה חשיבות ביחסים ללא מחאה.
המצב בחוק
בגרמניה, דנמרק, הולנד, שוודיה ומדינות אירופיות נוספות, קיים חוק האוסר על שביתה בנושאים שאודותיהם הושג הסכם קיבוצי.[1]
בישראל המצב מעט שונה. בית הדין לעבודה קבע כל הסכם קיבוצי כולל במשתמע התחייבות לשקט תעשייתי, ועקרונית, הפרת השקט התעשייתי מהווה עילה להטלת סנקציות כלכליות על העובדים. עם זאת, על פי חוק ההסכמים הקיבוציים,[2] כאשר מפרים הסכם קיבוצי כללי, ניתן לפסוק פיצויים אם הצדדים קבעו זאת במפורש במסגרת ההסכם, ואילו כאשר מפרים הסכם קיבוצי מיוחד, אין אפשרות לפסוק פיצויים, כך שלמעשה לא ניתן לאכוף את השקט התעשייתי בהסכמים קיבוציים מיוחדים.
חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז 1957[3], מתיר לתבוע איגודים שהפרו את השקט התעשייתי במגזר הציבורי, אך הוא מגביל זאת למקרים שהשביתה לא אושרה על ידי ההסתדרות, ולמקרים בהם העילה קשורה בסכסוך על גובה שכר עבודה או על תנאים סוציאליים. לפי נתוני משרד העבודה והרווחה, רק 20-25 אחוזים מן השביתות עומדות בתנאי השני, ועל כן ברוב השביתות לא ניתן לאכוף שקט תעשייתי.[4]
קישורים חיצוניים
- שקט תעשייתי, באתר חילן
הערות שוליים
- ^ הדס גבאי ועומר מואב, כיצד פותרים את בעיית השביתות?, תכלת.
- ^ סעיף 24 לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז 1957.
- ^ חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957, באתר הכנסת
- ^ פרופ' רות בן ישראל, דיני עבודה (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2002), עמ’ 1513, 1518; גורדון, "משק יום הדין", עמ' 108.
