רות בן-ישראל
| לידה |
5 במרץ 1931 פורט סעיד, מצרים |
|---|---|
| פטירה | 1 בפברואר 2020 (בגיל 88) |
| תאריך עלייה | 1935 |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תפקידים בולטים | דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל לחקר המשפט |
רות בן-ישראל (5 במרץ 1931 – 1 בפברואר 2020) הייתה פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, דקאנית הפקולטה למשפטים בשנים 1990–1991, וכלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"א.
ביוגרפיה
בן-ישראל נולדה בשנת 1931 בפורט סעיד שבמצרים, אחות ליובל נאמן. סבתה וסבהּ, שרה ואבא נאמן, היו ממייסדי תל אביב, והיא נינה למייסדי נווה צדק ודור שישי לישראל ב"ק. הגיעה עם הוריה לארץ ישראל בשנת 1935. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון גימנסיה הרצליה בתל אביב, שירתה בצה"ל בשנים 1950–1952, במהלכן סיימה קורס קצינות, שימשה בתפקיד פיקודי בבסיס ההדרכה של הח"ן וכיהנה כמפקדת ח"ן בחיל הים בדרגת סגן.
בשנים 1952–1954 למדה בפריז עיצוב ותרבות ולשון צרפת. עם חזרתה לישראל עסקה באמנות שימושית, ובשנים 1957–1960 ניהלה מפעל של "המשקם" לרקמה תימנית ולשטיחים פרסיים, שבו הועסקו עולות חדשות. בשנת 1955 נישאה לעו"ד גדעון בן-ישראל,[1] לימים חבר הכנסת וחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות. לבני הזוג שתי בנות: מרית וסביון. עם היבחרו של בעלה לכנסת פנתה ללימודי משפטים, כדי להמשיך בפרקטיקה המשפטית שלו.
בשנת 1967 קיבלה תואר בוגר במשפטים,[2] בשנת 1971 קיבלה תואר מוסמך במשפטים[3] ובשנת 1975 קיבלה תואר דוקטור למשפטים, כולם מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה נעשתה בהנחייתו של יצחק זמיר, וכותרתה "ההסכם הקיבוצי בישראל כהסדר נורמטיבי". משנת 1975 נמנתה עם סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1990–1991 כיהנה כדקאן הפקולטה. היא פרשה לגמלאות בשנת 2000 והייתה פרופסור אמריטה באוניברסיטה זו.
במהלך כל עבודתה האקדמית שילבה בה גם פעילות ציבורית לקידום מעמד העובדים ומעמד האישה, בין השאר כיועצת לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת וכיו"ר הוועדה הממשלתית לבחינת תפקודן ושילובן של הנשים בשירות הממשלתי (1993–1996). הוועדה ניסחה המלצות אופרטיביות למיסוד מעמדה ותפקידיה של הממונה על מעמד האישה והמליצה להקים אגף מטה לנושא מעמד האישה בנציבות שירות המדינה. כחלק מיישום המלצות הוועדה, הוקם ב-1995 אגף בנציבות שירות המדינה, שמטרתו לרכז את כל הפעולות הנוגעות לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה (כיום - האגף לשוויון מגדרי).
רות בן-ישראל הייתה כלת פרס בר ניב למשפט עבודה (1988) וכלת פרס מינקוף למצוינות משפטית (2000). בשנת 2001 הוענק לה פרס ישראל לחקר המשפט. בנימוקי חבר השופטים נאמר:
המחקרים שהיא פרסמה מצטיינים במבט רחב ומעמיק: הם משלבים ידע רב של שיטות משפט במדינות אחרות, ראייה חדה של הבעיות החברתיות שהמשפט מבקש לפתור והבנה עמוקה של תהליכים ומגמות המערבים משפט, חברה וכלכלה. במיוחד ראוי לציין את ספרה על ההסכם הקיבוצי, את מחקריה על זכות השביתה בישראל ובעולם ואת שלושת הכרכים של ספרה על שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה. את כל מחקריה מאפיינת תפיסה ערכית, הרואה במשפט מכשיר שנועד ויכול לקדם את האדם ואת החברה, ובמיוחד לסייע בידי קבוצות חלשות ומקופחות להגיע לחיים של רווחה וכבוד.
בשנת 2005 החליטה על שינוי בקריירה ועברה לעסוק בציור ממוחשב של סיפורי המקרא, שינוי זה היה מוחלט מבחינתה ומשמעותו הייתה נטישה מוחלטת של העיסוק במשפטים עד כדי כך שתרמה את כל הספרייה המשפטית שלה.[4] על מניעיה לשינוי כתבה:
בשנת 2005 מלאו לי, כאמור, שבעים וארבע שנים. חשבתי כי קיימת הסתברות לכך שעוד יעמדו לרשותי עשר עד עשרים שנות פעילות. חשתי שאינני מסוגלת להמשיך ולעסוק עוד עשר עד עשרים שנה במה שעסקתי עד כה. הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה. על כן החלטתי לבצע הסבה מקצועית ולפתוח דף חדש בחיי. היה עוקץ מסוים שהכביד או העיב על ההחלטה להתחיל בעיסוק חדש. הקושי היה רגשי. בעוד שבתחום עיסוקי המסורתי הגעתי למעמד בכיר והייתי לדמות המובילה בתחום, היה ברור שבעיסוק החדש אתחיל מתחתית הסולם. משמעות הדבר הייתה ירידה במעמד המקצועי, צורך לכבוש מחדש את מקומי בקבוצת התייחסות חדשה שאיננה מכירה אותי, ובתוקף כך אינה מודעת כלל ליכולותי ולכישורי. שקלתי זה מול זה את היתרון שבהתחדשות מול החיסרון של ההתחלה. הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש גברו על החשש מאבדן היוקרה המעמדית.
— רות בן-ישראל, הסיפור האישי, המחשב וסיפורי המקרא, באתר האינטרנט של בן-ישראל
פעילות ציבורית
2009–2012 כיהנה כיו"ר מועצת המוזיאונים (מועצה על פי חוק הממונה על ידי שר התרבות).
בשנת 2009 קיבלה את אות יקיר העיר תל אביב-יפו.
משנת 2013 שימשה כיו"ר הוועד המנהל של מרכז סוזן דלל.
פעילות אמנותית
לאחר פרישתה עסקה בציור, בריקוד, בכתיבה, במוזיקה ובשירה.
בשנת 2010 יצא לאור ספרה Bible Illuminations, ובו איוריה לתנ"ך. כן איירה את ספרו של אחיה, יובל נאמן, "תרומת היהודים למדע".
בשנת 2012 יצאו לאור בהוצאת גוונים שני ספרים שאיירה: "מגילת רות", ו"מגילת אסתר".
בשנת 2012 השתתפה בתערוכה קבוצתית "חלומות וחלונות", גלריה הוראס-ריכטר, יפו, אוצרת: כנרת אביבי-בלוך.
בשנת 2013 הציגה תערוכת יחיד "סיפורי התנ"ך מעוטרים וממוחשבים".
בשנת 2014 החלה לפרסם בלוג אוטוביוגרפי בשם "הגדת רות", שבהמשך יצא לאור כספר בהוצאת עם עובד.[5]
בשנת 2010 השתתפה בסרט הדוקומנטרי "פלטשקעס",[6] העוסק בתהליך ההזדקנות באמצעות מעקב אחר חמש נשים בעשור השמיני והתשיעי לחייהן (בהן בן-ישראל) אשר מתכוננות להעלות מופע מחול מקצועי.
רות בן-ישראל נפטרה ב-1 בפברואר 2020,[7] והובאה לקבורה לצד בעלה בבית הקברות טרומפלדור.
כתביה
ספרים:
- מימד חדש להסכם הקיבוצי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם הרי סאקר, 1976.
- ההסכם הקיבוצי : חקיקה, פסיקה ופרשנות, הוצאת סדן, 1977.
- דיני עבודה : פרקי הוראה, הוצאת דיונון, 1981.
- השביתה, הוצאת סדן, 1987.
- דיני עבודה בישראל, האוניברסיטה הפתוחה, 1989.
- שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה, האוניברסיטה הפתוחה, 1998. (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - דיני עבודה, האוניברסיטה הפתוחה, 2002. (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" )
- שביתה והשבתה בראי הדמוקרטיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2003. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
- מי מפחד מהגיל השלישי (יחד עם גדעון בן-ישראל), הוצאת עם עובד, 2004.
- ביטחון סוציאלי, האוניברסיטה הפתוחה, 2007. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
- הגדת רות - מאין אני באה ולאן אני הולכת, עם עובד, 2017.
- Bible Illuminations, Gefen Publishing House, 2010
בנוסף לספרים אלה פרסמה עשרות מאמרים בכתבי עת משפטיים בישראל ובעולם.
בשנים 1981–1982 ערכה את כתב העת "עיוני משפט", ובשנים 1988–1999 ערכה את כתב העת "שנתון משפט העבודה".
קישורים חיצוניים
- הגדת-רות, הבלוג של רות בן-ישראל
- סיפורי המקרא מאוירים ומצוירים על ידי רות בן-ישראל
- רות בן-ישראל, באתר פרס ישראל
- נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לרות בן-ישראל
- שלומי וינברג ועמית יריב, מאחורי הקלעים עם פרופ' רות בן-ישראל
- רות בן-ישראל, דברים בערב הפרידה ממשפחת המשפט
- פרנסס רדאי ומיקה לוי, רות בן-ישראל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
חותם אישי: רות בן-ישראל - ראיון עם דן מרגלית- אגדות שלמה המלך חלק 1 | אגדות שלמה המלך חלק 2 | אגדות שלמה המלך חלק 3, איורים לאגדות שלמה המלך. ספר דפדוף בשלושה חלקים..
- יונה הנביא, ספר קומיקס שאיירה רות בן-ישראל
- בתנועה מתמדת, סרטון רשת על מהות החיים של רות בן ישראל
- האתר, ציוריה של רות בן-ישראל
- המופע גילה, בהשתתפות רות בן ישראל.
- אדיר ינקו, כלת פרס ישראל למשפט פרופ' רות בן-ישראל הלכה לעולמה, באתר ynet, 2 בפברואר 2020
- מידע על רות בן-ישראל בקטלוג הספרייה הלאומית
- "מבט רחב, מעמיק, וערכי", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 בפברואר 2020
- שרון אברהם וייס, פרידה מפרופ' רות בן ישראל: משפטנית מבריקה ואישה שלא פחדה להמציא את עצמה מחדש, באתר Onlife, פברואר 2020
ממאמריה:
- תפקידו ומקומו של בית־הדין לעבודה במערכת המשפט הישראלית, הפרקליט ספר היובל, תשנ"ד
- העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם: שאלות של יחידת מיקוח ויציגות - הרהורים ראשוניים בעקבות התיקון לחוק, מאזני משפט ב', תשס"א-תשס"ב
- מיקוד חוץ (outsourcing) ׳מתמקדים׳ החוצה: העסקת עובדים על־ידי קבלני כוח אדם - פרשנות אחרת המרת העיסקה הפורמאלית בעיסקה האותנטית, ספר ברנזון - בני סברה, תש"ס
- השביתה בראי המשפט הציבורי: השביתה, השביתה הפוליטית וזכויות האדם, ספר ברנזון - גולל, תשס"ז
הערות שוליים
- ^ הודעת הנישואים, דבר, 2 בנובמבר 1955
- ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטה בירושלים, דבר, 27 בינואר 1967
- ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטת ירושלים, דבר, 30 ביוני 1971
- ^ כך סיפרה על עצמה בריאיון לאפרת שפירא רוזנברג.
- ^ על ספרי הגדת רות, בבלוג "הגדת רות"
- ^ פלטשקעס
- ^ הלכה לעולמה רות בן-ישראל, כלת פרס ישראל ומשפטנית בולטת בתחום העבודה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בפברואר 2020
27191400רות בן-ישראל