שפת הוראה
שפת הוראה היא מונח הלקוח מתחום ההוראה והחינוך, והוא מתייחס לשפה בה נלמדים תכנים מסוימים כגון: לימודי שפה זרה או שנייה ותכנים לימודיים אחרים, בעיקר במסגרת בתי ספר ומוסדות אקדמאים. כמתייחסים לשפת הוראה בכמה הקשרים: שפת ההוראה עצמה - אם היא שפת האם של הלומד או שפה נוספת, בלימודי שפה זרה או שנייה כמו לימודי ערבית או אנגלית במערכת החינוך בישראל, גיל הלומדים, סוג בית הספר או המוסד וכן שפת ההוראה בבתי ספר לעומת מוסדות אקדמיים.
שפת הוראה בהוראת שפה זרה
בהקשר של הוראת שפה זרה\שנייה יש כיום דעות ותפיסות שונות בנוגע לשאלה מהי שפת ההוראה העדיפה. חלק מהחוקרים טוענים שהשימוש בשפת היעד (כלומר השפה הנלמדת, למשל, שפת האנגלית בלימודי אנגלית) במהלך שיעור הינו עדיף מכיוון שזה מגביר את המוטיבציה אצל התלמידים ללמוד את השפה, שכן כך הם רואים באופן מיידי ומעשי את השימושיות שבידיעת השפה, ומשפר במידה נכרת את הישגי הלומדים בשפה זו. בנוסף, יש שטוענים כי שימוש בשפת האם בהוראת שפה זרה\שנייה מקשה על קליטת השפה הנלמדת בקרב התלמידים. לעומת זאת, חוקרים אחרים טוענים כי שימוש רב בשפת האם כשפת הוראה יכול פגום במוטיבציה של תלמידים ללמוד את השפה החדשה כיוון שזה מבטל את הצורך המיידי לשפר את יכולת הבנתם בשפת היעד. על כן ניתן למצוא חוקרים רבים שתומכים בשילוב של שתי השפות: שפת הלומדים - שפת האם, ושפת היעד - במסגרת הוראת שפה זרה\ שנייה.[1]
הוראת תכנים בשפת היעד
שפת ההוראה בבתי הספר והאוניברסיטאות
מבחינת הוראת של תכנים לימודיים, היחס לשפת ההוראה בבתי ספר שונה לעומת היחס לשפת ההוראה באוניברסיטאות ובמוסדות אקדמאים. מורי שפות רבים המלמדים בבתי ספר במסגרת מודל ההוראה הוראת שפה משולבת תכנים (CLIL), מודל לפיו יש ללמד שפה זרה\שנייה באמצעות הוראת תכנים לימודיים בשפת היעד, מביעים תמיכה בשילוב שפת האם כשפת ההוראה יחד עם שפת היעד. שפת הוראה משולבת יכולה לסייע לתלמידים בפיתוח תשתית שפתית ולהקל על הלמידה.[2] בעולם האקדמאי לעומת זאת עלתה בעשורים האחרונים חשיבותה השפה האנגלית גם מתוך הכרה בחשיבות השפה האנגלית כמאצעי מרכזי לתפקד היטב בעולם הגלובאלי. על כן מוסדות אקדמיים רבים פיתחו תוכניות לימוד שונות בהן שפת ההוראה היא אנגלית (English Medium Instruction, EMI) מתוך שאיפה לשפר את רמת האנגלית של הסטודנטים.[3]
שפת ההוראה בבתי הספר בישראל
העובדה שבמערכת החינוך העברית בישראל שפת ההוראה היא עברית היא תוצאה של המדיניות לשונית בישראל שמטרתה לשמר את מעמדה של השפה העברית בישראל כשפה הגמונית שידיעתה חיונית ביותר לתפקוד במסחר, בפוליטיקה, באקדמיה בתעסוקה ובמרחב הציבורי הישראלי. יש השפעה מרחיקת לכת ששפת ההוראה בישראל היא עברית שכן בישראל יש אוכלוסייה לא מבוטלת של עולים חדשים מהגרי עבודה ופליטים. מחקרים הראו שיש קושי רב לילדים מהגרים או עולים חדשים להגיע לרמת ידע מספקת בעברית שתאפשר להם לרכוש ידע לימודי כפי שהיו יכולים לרכוש לו למדו בשפת אימם. הסבר אחד לזה הוא שתלמידים אלו אינם מכירים את ההקשרים התרבותיים, מה שמקשה עליהם לענות על שאלות שהם שנובעות מהקשרים אלה. הסבר אחר הוא אכן הקושי הלשוני-טקסטואלי שבעקבותיו מתקשים התלמידים העולים והמהגרים לרכוש תכנים לימודיים חיוניים.[4]
על פי רוב שפת ההוראה בישראל בבתי הספר במגזר היהודי היא עברית ובבתי הספר במגזר הערבי שפת ההוראה היא ערבית (על פי חוזר המנכ"ל מ-1996). החלטת מדינת ישראל לאפשר לערביי ישראל ללמוד בשפת אמם בבתי הספר תרמה רבות לשימור מעמד השפה הערבית במרקם הסוציו-לינגוויסטי של ערביי ישראל. עם זאת, נוצר פער בין רמת הידיעות בשפה הערבית לבין ידיעת השפה העברית. פער זה מגיע לשיאו בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה, וכך נוצר מכשול שפה שאינו מאפשר לתלמידים ששפת אימם ערבית להתמודד עם לימודים אקדמיים בשפה העברית, לכן מציעים במשרד החינוך תוכניות לשיפור השפה העברית עבור דוברי ערבית "עברית על הרצף".
שפת ההוראה באוניברסיטאות בישראל
בשנת 1913 פרץ מאבק על השפה העברית בעקבות החלטת הטכניון להנהיג את הגרמנית כשפת הוראה במקצועות המדעיים והטכניים הנלמדים בו. לאחר מאבק ציבורי נרחב של אנשי רוח, תלמידים, מורים ואנשי עיתונות חזר בו הטכניון מהחלטה זו. כעשור לאחר מכן קמה האוניברסיטה העברית בירושלים שראתה את החשיבות בהוראה בשפה העברית. חוקת האוניברסיטה קובעת כי "שפת ההוראה תהיה עברית, ואולם במקצועות מיוחדים או בנסיבות מיוחדות מותר, על פי תקנות שיותקנו לדבר, לסטות מן הכלל הזה." בשנים שלאחר מכן, הפכה העברית לשפת ההוראה העיקרית במוסדות האקדמים שקמו בישראל.
בשנים האחרונות מוסדות אקדמיים רבים מקדמים תוכניות לימודים המועברות בשפה האנגלית. מדובר בתוכניות ייעודיות לסטודנטים מחו"ל, אך נטען כי בעלי עניין פועלים לקידום לימודים באנגלית גם בתוכניות המיועדות לסטודנטים ישראלים, בכל המוסדות האקדמיים ובלימודים לקראת כל התארים. מושמעות טענות לטובת ההוראה באנגלית במוסדות לימוד בישראל. בין השאר נטען כי לימודים באנגלית מביאים להעלאת הרמה של הלימודים במקצוע, ובעקבות זאת – למשיכת סטודנטים ברמה גבוהה, לשיפור המחקר ולשיפור ההוראה, וכאמור – להנגשת המקצוע לקהל מחו"ל, ובכלל זה ליהודים רבים.[5]
יש התומכים בתוכניות לימוד והוראה בשפה האנגלית. הטעם המרכזי לכך הוא הפוטנציאל הרב הטמון בכך לשיתוף פעולה אקדמי בין-לאומי, המתקיים באנגלית בלבד. כמו כן האוניברסיטאות מציעות קורסי בחירה בתוכניות לימוד לתואר ראשון בשפה האנגלית שמלמדים בהם מרצים אורחים מחו"ל. לדברי פרופ' שרה גורי-רוזנבליט, אוניברסיטאות המשלבות הוראה באנגלית בתוכניות הלימוד שלהן הן מוקד משיכה לסטודנטים מחו"ל, ומאפשרות השתתפות בתוכניות לימוד יוקרתיות. לדבריה, מלחמת השפות הייתה חשובה בזמן תקומת העם היהודי, אך כיום יש לשקול בכובד ראש את אופן שילובה של השפה האנגלית בלימודים האקדמיים בישראל.
מנגד, דוחים חברי האקדמיה ללשון העברית טענות אלה ומתנגדים בכל תוקף להוראה בשפה האנגלית במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. פרופ' אהרן דותן, חבר האקדמיה ללשון העברית, רואה בעברית כשפת הוראה הכרחית משלוש סיבות עיקריות : ראשית, העברית היא "ערך עליון בחיי התרבות" של החברה הישראלית במדינה, וריבוי החוגים, התוכניות או התארים שבהם שפת ההוראה אינה עברית הוא בגדר פגיעה בעמוד התווך של התרבות הישראלית. שנית, הוראה ולימוד שאינם בשפה העברית, קרי באנגלית, משמעותם שלילת זכותו של התלמיד ללמוד בשפה העברית ולממש בכך את חופש הביטוי שלו ואת זכותו להתחנך ולהתפתח בלשון עמו. לבסוף, הוראה באנגלית עלולה להוביל ליצירת שוק רחב עוד יותר מהקיים כבר כיום של תרגומים ו"מסחור" של עבודות אקדמיות.
בשנת 2014 (תשע"ד) ציינו מאה שנה למלחמת השפות ולתחיית העברית. כותב על כך פרופ' משה בר אשר, ראש האקדמיה ללשון העברית, במכתבו לשר החינוך ומסביר כי למרות הספקנים שהטילו ספק ביכולתה של השפה העברית לענות על כל הצרכים הלשוניים של המונחים בתחומי הדעת השונים - "העברית ניצחה!" עוד מוסיף בר אשר ומבקש לסיים את מלחמת השפות ולאפשר לעברית לשמור על מעמדה כשפת התרבות של עם ישראל בארצו.[6]
מעמד השפה הערבית שונה כאמור במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל אשר שפת ההוראה שם הינה עברית. בעבר היה ניסיון להקים אוניברסיטה ערבית בישראל אך הוא נכשל. מלבד שלושה סמינרים להכשרת מורים שבהם אחת משפות ההוראה היא ערבית, שאר המוסדות האקדמאים בישראל מלמדים בעברית, ובמקרים מעטים באנגלית. לכן רוב הסטודנטים הערביים בישראל לומדים לימודים אקדמאיים בעברית, שפה שאינה שפת אימם. דבר זה מהווה בפניהם מכשול, שכן סטודנטים ערבים שלמדו במשך כל שנות לימודיהם בבתי הספר של המגזר הערבי בשפה הערבית, מתקשים ללמוד, לכתוב עבודות ומבחנים באקדמיה בשפה העברית.[7]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- החיוניות של השפה הערבית בישראל מנקודת השקפה סוציולינגוויסטית מאת מוחמד אמארה
- מכתבו של פרופ' בר אשר לשר החינוך, "מלחמת השפות ומלחמת השפה". דצמבר 2013.
- "עברית על הרצף". חוזר מנכ"ל, משרד חינוך, ספטמבר 2015.
הערות שוליים
- ^ Turnbull, M and Arnett, K, 2002
- ^ Lasagabaster,D 2013
- ^ ענבר-לוריא, ודוניצה- שמידט, 2014
- ^ אילנה שוהמי, מדיניות לשונית וצדק לשוני וחברתי בישראל, עמודים 80-83
- ^ הכנסת, מרכז המחקר והמידע, שפת הלימוד וההוראה באוניברסיטאות בישראל, 2014, עמ' 2-3.
- ^ מתוך מכתבו של פרופ' בר אשר לשר החינוך: "מלחמת השפות ומלחמת השפה". דצמבר 2013.
- ^ אמארה, מוחמד, החיונית של השפה הערבית בישראל מנקודת השקפה סוציולינגווסטית, עמ' 6
