הפלוטוניון בהייראפוליס
 | |
| הריסות הפלוטוניון בהיירפוליס | |
| שמות נוספים | "שער פלוטו" |
|---|---|
| היסטוריה | |
| עשוי מ | אבן |
| נבנה | המאה ה-2 לפני הספירה |
| ננטש | המאה ה-6 לספירה |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה | 1965 |
| מיקום | |
| מדינה |
 טורקיה |
| קואורדינטות | 37°55′36.48″N 29°07′36.53″E / 37.9268000°N 29.1268139°E |
הפלוטוניון בהייראפוליס (ביוונית עתיקה: Πλουτώνειο Ploutōneion[1] תרגום: "המקום של פלוטו", בלטינית: Plutonium) או שער פלוטו[2] היה פלוטוניון (אתר דתי המוקדש לאליל פלוטו) בעיר ההיסטורית הייראפוליס אשר ליד פמוקלה, במחוז דניזלי שבטורקיה המודרנית. האתר התגלה בשנת 1965 על ידי ארכאולוגים איטלקים. בשנת 2013, הוא נחקר שוב על ידי ארכאולוגים איטלקיים בראשות פרנצ'סקו ד'אנדריאה, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת סלנטו. במסגרת פרויקט השיקום, העתק של פסל השיש של האדס וקרברוס הונח במקום בו הוצב בימי קדם[3].
לפי המסורת הרומית, המערה באתר היא הכניסה אל הגיהנום.
היסטוריה
גילו המדויק של האתר איננו ידוע, אך העיר הצמודה הייראפוליס נוסדה בערך בשנת 190 לפני הספירה על ידי מלך פרגמון, אאומנס השני (אנ'). האתר מוזכר בכמה כתבים עתיקים, כולל דיו קסיוס, סטראבון ודמסקיוס. באתר מערה קטנה, גדולה דיה למעבר של אדם אחד. הכניסה מגודרת, מעבר לה יש גרם מדרגות היורד לעבר מאגר גז מסוג פחמן דו-חמצני. מאחורי חדר בגודל 3 מ"ר ישנו סדק עמוק בסלע שדרכו יש זרם עז של מים חמים וממנו דולף גז. מכיוון שהגז היה קטלני, הרומאים חשבו שהגז נשלח על ידי פלוטו, אליל השאול.
ה"גאלי", כהנים סריסים של האלילה אם הפריגית סיבל (אנ'), ירדו אל הפלוטוניון וזחלו על הרצפה לכיסי חמצן, או שעצרו את נשימתם. משום שפחמן דו-חמצני כבד מהאוויר הוא מתיישב בשקעים באדמה, ולכן הכהנים לא נפגעו ממנו. ההמון הסיק מכך שהם חסינים מפני הגז בזכות הגנה מהאלילים. בכניסה היה שטח סגור בגודל 2 קילומטר רבוע. הוא כוסה בשכבה עבה של גז מחניק, שהרג את כל מי שהעז להיכנס לאזור. הכמרים מכרו למבקרים ציפורים וחיות אחרות כדי שיוכלו לראות עד כמה קטלני האזור סגור. המבקרים יכולים (תמורת תשלום) לשאול שאלות את האורקל של פלוטו, מה שהיה מקור הכנסה משמעותי למקדש. המקדש נהרס בעקבות רעידות אדמה בשנים 17 ו-60, אך נבנה מחדש במימונו של הקיסר הרומאי. בתקופה הנוצרית הכניסה לפלוטוניון נסגרה[4].
הרומאים קראו למערת פלוטוניון "השער של פלוטו", והם סברו שזהו פתח אל העולם הבא. לפי האגדה, כל מי שנכנס פנימה לא יוצא בחיים - למעט כוהני הגאלי אשר התגוררו במתחם. ההיסטוריון היווני סטראבון תיאר אותה באחד הכתבים שלו: ”חלל המערה מלא באדים וערפילים דחוסים כל כך עד שבקושי ניתן לראות את הקרקע. כל בעלי החיים שנכנסים אל תוך הפלוטוניון מוצאים את מותם באופן מידי”. הוא הוסיף שהוא שחרר בתוך המערה כמה ציפורי דרור, אך כולן מתו מיד. תיאור זה תואם ממצאים ארכאולוגים של פגרי חיות בסמוך למערה, בעיקר ציפורים שנחנקו למוות. ראיות ארכאולוגיות מראות כי המזבח היה בשימוש של כוהני הגאלי עד למאה ה-4 לספירה. 200 שנים מאוחר יותר, האתר הושמד על ידי הנוצרים ומאוחר יותר נגרם נזק נוסף לפתח המערה כתוצאה מרעידות אדמה[5][6].
פרופ' הרדי פאנז, גאולוג מאוניברסיטת דויסבורג-אסן הגרמנית אשר מתמחה בפעילויות וולקניות, סבור כי התופעה מתחוללת בעקבות פעילות ערה מתחת לקרקע המערה. לטענתו, קיים סדק עמוק מתחת לאדמת האירפוליס אשר פולט כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני שנאגר בשטח המערה. בדיקות שהתבצעו בפלוטוניון לאורך השנים גילו רמות גבוהות מן הרגיל של הגז הרעיל. יותר מזה, הם גילו כי הגז בפנים סמיך כל כך, עד שהוא יוצר מעין אגם בעומק של כ-40 ס"מ. לטענתו של פרופ' פאנז, הזמן המסוכן ביותר להיכנס אל תוך המערה הוא ממש לפני הזריחה, הזמן שבו הגז נמצא בריכוז הגבוה ביותר ויכול בקלות גם להרוג בן אדם בתוך דקה. פרופ' פאנז מסביר: "באותה תקופה, כוהני הגאלי נהגו להוביל פנימה את קרבנותיהם, לרוב שוורים ועיזים. בפנים, הם נהגו לעמוד על אבנים גבוהות, וכך למעשה הם יכלו להישאר במערה במשך 40 דקות מבלי לסכן את חייהם"[5].
הערות שוליים
- ^ נכתב גם: Πλουτώνιον Ploutōnion
- ^ Discovery News, 'Gate to Hell' found in Turkey, 1 באפריל 2013 (באנגלית)
- ^ Hades and his dog return to Gate of Hell
- ^ Ben Witherington, Ann Witherington, Papias and the Mysterious Menorah: The Third Art West Adventure (עמ' 6-7), Wipf and Stock Publishers, 7 במאי 2010
- ^ 5.0 5.1 "כל בעלי החיים שנכנסים אל הפלוטוניון מוצאים את מותם מיד", באתר מאקו, 20 בפברואר 2018
- ^ Lorenzi, Rossella (29 March 2013). "Pluto's Gate Uncovered in Turkey". Discovery News. Archived from the original on 1 April 2013. Retrieved 2 April 2013.
24758700הפלוטוניון בהייראפוליס