רבי שמעון ישראל פוזן

רבי שמעון ישראל פוזן (-כ"א בניסן שביעי של פסח תשכ"ט) היה רבה וראש הישיבה של הקהילה החרדית בעיר שאפראן (שופרון) ואחרי מלחמת העולם השנייה כיהן כראש ישיבת סאטמר בוויליאמסבורג.

תולדותיו

נולד לרבי גרשון, דיין בפרנקפורט ובן לשושלת רבנים^[1]. היה תלמידו של רבי שלמה זלמן ברויאר, רבה של פרנקפורט והחזיק אותו לרבו אף אחרי שדבק בשיטת הקנאות. למד בגימנסיה והיה בעל תואר לפילוסופיה. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני והגיע עד לקייב שם פגש את רבי דוד טברסקי מסקווירא ורבי דוד מזלטיפולי והתפעל מדרכי החסידות והחליט שלאחר המלחמה עוזב את גרמניה. לאחר המלחמה ארז את חפציו ונסע לגור אצל סבו בפאפא שבהונגריה ולמד בישיבת בעלעד אצל הרב יואל פלנר^[2]. לאחר שעבר רבו לכהן ברבנות אויהל עבר יחד איתו, שם נישא לבתו של הרב פנחס רובין. בהיותו באויהל התפלל בבית הכנסת של חסידי מונקאטש וכך נהיה חסידו של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, ממנו גם קיבל את קנאותו. רבו העריכו מאד ואף אמר שכשיגיע לשמים וישאלוהו מה עשה בעולם יענה שהעמיד תלמיד בשם שמעון ישראל^[3].

לאחר מלחמת העולם השנייה כיהן בראשות ישיבה של אגודת ישראל בכפר היוושוולד שבפרברי בודפשט (לאחר שראש הישיבה הקודם רבי יהושע גרינוולד עבר לארצות הברית). לאחר זמן היגר לארצות הברית שם התמנה לראש הישיבה הגדולה של חסידות סאטמר בוויליאמסבורג. היה חבר בארגון התאחדות הרבנים. היה קנאי קיצוני והיה מקורב לרבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בארצות הברית נהיה חסיד של רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירא והפליג בשבחו, עמד בקשר מכתבים בענייני חסידות עם רבי יוסף יצחק וחתנו רבי מנחם מנדל מליובאוויטש^[4], נפטר בשביעי של פסח ונקבר ביום טוב שני של גלויות בשיכון סקווירא. בצוואתו ביקש שיכתבו על מצבתו: "הרביץ תורה הרבה שנים עם תלמידים אשר רובם הגיעו ליראת ה' באמת על דרך הבעש"ט ובזכות זה ירחם אב הרחמים עליו". מדרשותיו ומכתביו הודפסו בספר "תורת אלף".

הקים בית מדרש שאפראן בוויליאמסבורג וכיהן כרב הקהילה. בצוואתו הוריש את הרבנות לחתנו רבי צבי הירש מייזליש (נפטר י"א בניסן ה'תש"פ^[5]). לקהילה יש קשר הדוק עם חסידות סאטמר (של רבי זלמן לייב). לקהילה יש תלמוד תורה וישיבה קטנה.