שמן תעשיות

שמן תעשיות בע"מ
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
בורסה	הבורסה לניירות ערך בתל אביב
סימול	שמןתע
מייסדים	נחום וילבוש, טוביה דוניה, שמואל פבזנר, שמואל איצקוביץ, משה וילבושביץ, גדליהו וילבושביץ ואליהו פאינסון
תקופת הפעילות	1906–הווה (כ־118 שנים)
מוצרים עיקריים	שמן, סבון (בעבר)
שווי שוק	661 מיליון ש"ח (22 בדצמבר 2024)
הכנסות	2.72 מיליון ש"ח (2021)
רווח תפעולי	17.1 מיליון ש"ח (2021)
רווח	67.2 מיליון ש"ח (2021)
הון עצמי	285 מיליון ש"ח (2021)
סך המאזן	351 מיליון ש"ח (2021)
	www.shemen.co.il

שמן תעשיות היא קבוצת חברות לייצור שמנים צמחיים למאכל וכוספא לבעלי חיים. בעבר ייצרה החברה גם מוצרי סבון. החברה היא מחלוצות התעשייה העברית בארץ ישראל.

היסטוריה

הרעיון

הרעיון לחידוש והקמה של תעשייה בארץ ישראל הועלה לראשונה בתחילת המאה הקודמת, על ידי קבוצה של חובבי ציון ממינסק שברוסיה. בשנת 1903 הגיע לארץ נחום וילבוש (וילבושביץ), מהנדס וחבר בחובבי ציון מן העיר מינסק אשר ביקש לבדוק את האפשרויות לפיתוחה התעשייתי של הארץ: חיפוש מקורות אנרגיה, בדיקת דרכים לשכלול ופיתוח התעשיות המסורתיות - בעיקר של שמן וסבון. וילבוש הציע להקים חברה שתעסוק ביצירה משנית של שמן זית מגפת (פסולת זיתים) לאחר שהוצא ממנה השמן. באותה עת תהליך זה בוצע בארץ במכבשי עץ, ואילו וילבוש הציע לעשות זאת באמצעים כימיים על ידי בנזין.

ההקמה

ערך מורחב – חדיד (בית חרושת)

כדי להקים את בית החרושת, נמצא מקום בשטח צפוף של מטעי זיתים ובתי בד מהם ניתן לקנות את הגפת, ונקנו 100 דונם מאדמות כפר חדיתא שמצפון מזרח ללוד. וילבוש נסע לאירופה כדי ללמוד את מלאכת המיצוי הכימי ולהזמין את המכשירים הדרושים לכך. בית החרושת חדיד שלימים נקרא "בן-שמן" (למעשה האזור נקרא בן שמן בעקבות פעילות חברת שמן במקום) הוקם בשנת 1905 במימון כספי יהודים מצריצין שנענו ליוזמתו של וילבוש. בית החרושת החל לפעול בסוף ינואר 1906 עם קבלת הציוד כולו. העונה הראשונה לא הייתה ברוכה במיוחד - מתוך 260 טונות גפת הופקו כ-10% שמן ובסוף העונה ירד שיעור השמן לכ-5-6% בלבד. בית החרושת שימש את איכרי פתח-תקוה ורחובות.

מפעל "עתיד"

בשנת 1909 הקים וילבוש בחיפה יחד עם קבוצת משקיעים ובהם טוביה דוניה, שמואל פבזנר ושמואל איצקוביץ' את חברת "עתיד - בית החרושת למעשה שמן ובורית" (כלומר - למיצוי שמן גפת ולסבון). שם החברה הוצע על ידי אחד העם. וילבוש מיזג לתוך החברה את נכסי חדיד ועל שפת הים בחיפה נבנה מבנה המפעל באבן מסותתת. המסבנה פעלה בניהולו של נחום ארמן ומספר פועלי עתיד הגיע תוך שנתיים לכ-100 משפחות. עם תחילת הפעלתם של מכבשי ברזל בתעשייה המסורתית ירד מאוד אחוז השמנים בגפת, ולכן יצור שמן מגפת הפך לפחות ופחות כדאי. בעקבות קשיים כלכליים נסגר המפעל ב-1910 והמפעלים הוחכרו. נחום ארמן המשיך ביצור מצומצם של סבון עד 1922.

בשנת 1984 הוקם המוזיאון לתולדות תעשיית השמן במבנה בית החרושת. המוזיאון מציג את תעשיית שמן הזית שבמהלך 5000 שנים היוותה ענף כלכלי עיקרי בארץ ישראל.

ייסוד "שמן"

למרות הקשיים נחום וילבוש לא נסוג, ובשנת 1919 ייסד את חברת "שמן" בלונדון יחד עם אחיו משה, גדליהו וילבושביץ ובעל ההון אליהו פאינסון. עקב הצורך בנמל חופשי ממכס ליצוא, תוכנן להיבנות נמל כזה ליד קיסריה, הוחכרו בתים ונכתבו תוכניות, אך השלטונות הבריטיים לא התירו זאת, למרות שתדלנותו של זאב ז'בוטינסקי.

בשנת 1922 הקימו נחום וגדליהו וילבושביץ את בית החרושת "שמן" ליד בית החרושת "עתיד" והחלו להרכיב את המכונות (נכסי חברת "עתיד" מוזגו לתוך החברה החדשה). במפעל החדש שילבו שיטות ייצור ומיכון מתקדמות - מכבשים הידראוליים ומנועי דיזל, בית זיקוק ומסבנה מודרניים. מנועי בית החרושת נחנכו בדצמבר 1924 על ידי הנציב העליון הבריטי סר הרברט סמואל.

בשנת 1931 רכש את המפעל התעשיין חיים ליבוביץ ואיחד אותו עם המפעל שהיה בבעלותו. בשנות ה-30 שלטה שמן בשוק השמנים בארץ ישראל והיא הסכימה למכור את תוצרתה רק לחנויות שפעלו איתה באופן בלעדי, דבר שהקשה על חדירת מתחרים, דוגמת יצהר לענף^[2]. תוצרת המפעל גם יוצאה לכל מרחבי הקיסרות הבריטית^[3]. בשנת 1943 עבר המפעל לבעלות ההסתדרות^[4].

משנת 1961 הפכה החברה להיות חברה ציבורית ונרשמה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. משנת 1970 ועד 1997 פעלה החברה במסגרת קונצרן "כור תעשיות". מ-1997 החברה היא בבעלות חברת קוראלון בע"מ.

תעשיית השמן המודרנית

לימים נודע שמיצוי שמן מגפת זיתים פוגע באיכות השמן. ואכן, ייצור שמן בשיטה זו הופסק בסוף שנות השבעים. תעשיית השמן עברה לייצור שמנים מגרעיני צמחים שונים, כגון: סויה, חריע, חמניות ותירס. תעשיית שמן הזית חזרה לשיטת ייצור מכנית בלבד של ריסוק הזיתים, כבישת הרסק והפרדת השמן מהמוהל.

כיום עומד מבנה בית החרושת "עתיד" בתחום מפעל "שמן" בחיפה. מוזיאון השמן המציג את תעשיית השמן בארץ ישראל, מימי קדם, דרך ראשית התעשייה ועד ימינו ששכן במבנה עבר לפני מספר שנים למושב רגבה.

פעילות מסחרית

החברה משווקת את תוצרת שמן המאכל תחת מותגי "עץ הזית", "מילומור" ו"מגד". הכוספא (פתיתי שאריות מוצקות של גרעינים ששמן מוצה מהם) למאכל בעלי חיים משווקת על ידי "שמן אגרו-מזון", שהיא היצרנית המובילה של מזון בעלי חיים בישראל.

חברת שמן תעשיות בע"מ נסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה בשליטת מר חיים פינק, אשר משמש כיו"ר מועצת מנהלים באמצעות החברות קוראלון ממורנדו. אייל בן סירא משמש כמנהל הכללי, החל מינואר 2016. "עץ הזית" מותג מוביל בשוק השמנים בישראל, ומלווה את הישראלי למעלה מ-100 שנה.

בסוף פברואר 2021 הודיעה החברה לבורסה כי היא מפסיקה את פעילות הייצור במפעל שמן בחיפה, ומוכרת את המותג 'עץ הזית' לחברת סוגת, הצפויה לייבא שמן תחת שם זה^[5].

שמן עץ הזית

קובץ:EtzHaZait Logo.jpg

לוגו של המותג עץ הזית

"שמן עץ הזית" הוא מותג שמן מאכל של חברת שמן. המותג נוצר בשנות השלושים על ידי התעשיין חיים לייבוביץ. בתקופת חיים לייבוביץ הומצאה במפעל "עץ הזית" בפתח תקווה שיטה לזיקוק באופן שאינו משאיר חלקיקים בתחתית הבקבוק, תופעה שכיחה בשנים עברו. תהליך הזיקוק נקרא CD, ולכן פורסם כ-"שמן CD"^[6].