שמות גרמי שמים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמליל האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, הגוף אחראי, בין היתר, על שיום גרמי השמים

תחום שמות גרמי השמים התפתח במהלך ההיסטוריה בד בבד עם התפתחות חקר האסטרונומיה.

בעת העתיקה נודעו שמות רק לשמש ולירח, וכן למספר כוכבים ולכוכבי הלכת שנראו בקלות לעין אנושית בלתי מזוינת ולכן נודעו אז. עקב ההתפתחות הטכנולוגית במאות השנים האחרונות מספר העצמים שנצפו בחלל זינק מכמה מאות ללמעלה ממיליארד. מספר גרמי השמיים העצום שממשיך לגדול מדי שנה, יצר את הצורך במערכת שיום שיטתית שתאפשר לזהות עצמים אלה באופן חד משמעי. שמות מיוחדים וספציפיים נתנו לעצמים שההתעניינות בהם גדולה יותר.

כיום, האיגוד האסטרונומי הבינלאומי מוכר על ידי האסטרונומים והמדענים ברחבי העולם, כגוף בעל הסמכות הרשמית לשיום בפועל של גופים שמיימיים. הצורך בשמות חד משמעיים נענה על ידי האיגוד ביצירת מספר מערכות נומנקלטורה שיטתיות עבור הגופים השמיימיים השונים.

כוכבים

על פי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, אין מעניקים שמות ממשיים לכוכבים, למעט מספר מוגבל של כוכבים בהירים במידה כזו שהעניקו להם שמות כבר מהעת העתיקה. למעט מספר קטן של יוצאים מן הכלל, השמות ההיסטוריים לקוחים מן השפה הערבית, ביטוי לכך שהערבים היו חלוצי האסטרונומיה המודרנית.

ישנם רק כמה אלפי כוכבים שבהירותם מספקת כדי שעין אנושית בלתי מזוינת תוכל לזהותם. לפיכך, מספר כוכבים האלה הוא בערך מספר הכוכבים שהיו יכולים לקבל שמות על ידי תרבויות קדומות. אף על פי שמספר הכוכבים שיכולים היו להיחשף לעינו של אסטרונום בעת העתיקה השתנה מאסטרונום לאסטרונום בהיות יכולת הצפייה תלויה בחדות עינו של הצופה, ניתן עם זאת לנקוט במספר עשרת אלפים כמספר שנראה להיות הגבול העליון של מספר הכוכבים שאפשר פיזית לראות בעין בלתי מזוינת.

מספר הכוכבים עם שמות ממשיים מוכרים מוערך בכ-300 עד כ-350 כוכבים. כוכבים אלה נוטים להיות הבהירים ביותר או שהם יוצרים חלק ממבנה של קבוצות כוכבים שכוללות כוכבים בהירים ביותר. מספר השמות הממשיים עולה על מספר הכוכבים בעלי שמות ממשיים; זאת מאחר ששמות ניתנו על ידי תרבויות שונות באופן עצמאי וכתוצאה כוכב אחד ידוע יכול היה לקבל מספר שמות. הכוכב פולאריס, לדוגמה, מתפאר במגוון שמות שנודעו לו בזמנים או מקומות שונים לאורך ההיסטוריה.

המצאת הטלסקופ אפשרה את גילויים של כוכבים רבים כל כך, עד שהמשימה להעניק שמות לכולם הפכה לכמעט בלתי אפשרית. כתחליף, הוחל בסימון הכוכבים באמצעות מגוון של סוגי קִטלוּג שונים. הקַטלוֹגים המוקדמים הקצו מספר שרירותי לכל כוכב שהתגלה, או לחלופין השתמשו במערכת שיום שיטתית ופשוטה כמו למשל שילוב של שמות קבוצת הכוכבים הרלוונטית עם אותיות האלפבית היווני.

התוצאה של ריבוי הקטלוגים הייתה שכוכבים מסוימים קיבלו יותר מסימן אחד. הכוכב בעל השם הערבי "ריגל קנטאורי" קיבל גם את סימונו של האסטרונום יוהאן באייר - "אלפא קנטאורי".

עם השיפורים ביכולת הטלסקופ, גרמי שמיים רבים שנחשבו עד אז לגוף יחיד התגלו לפתע כמערכות של כוכבים שהיו קרובים מדי זה לזה בחלל מכדי שעין אנושית בלתי מזוינת תוכל להבחין ביניהם. מסיבה זו ומסיבות אחרות שקשורות לבלבול אפשרי, היה נחוץ להשתמש בסימון באופן זהיר ביותר.

ה־Guide Star Catolog II, למשל, מכיל קִטלוּג של כמעט מיליארד עצמים שמיימיים שונים. הקטלוג ממקם עצמים אלה ברזולוציה גבוהה ביותר, וסימונם מתבסס על מיקומם ברקיע. כך למשל, העצם המסומן SDSSp J153259.96-003944.1 - האותיות הראשונות בסימון הן ראשי תיבות של מקור הסימון - "Sloan Digital Sky Survey", והתווים האחרים מסמנים קואורדינטות שמיימיות. הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ, הלא היא השמש שלנו, מצוין בדרך כלל בפשטות בשמו המוכר "השמש", או במקבילה של שם זה בשפה המדוברת הרלוונטית. עם זאת, לעיתים, בעיקר בהקשר מדעי, משתמשים בשמו הלטיני - "Sol".

קיימים כמה עשרות כוכבים בלבד שקרויים על שם אישים, דוגמת כוכב ברנרד. שמות אלו נקבעו בהיסטוריה, אך כיום כוכבים אינם נקראים יותר על שם אנשים.

כוכבים דחוסים

פולסר

בתחילה פולסרים קיבלו שמות שהורכבו מראשי תיבות של מצפה הכוכבים, מגלה הפולסר והעלייה הישרה שלו. עם ריבוי הפולסרים שהתגלו, השימוש בראשי התיבות הפך למסורבל, ומתוך כך נוצרה המוסכמה לשימוש במחרוזת הכוללת את האותיות PSR (ראשי תיבות של "Pulsating Source of Radio"), העלייה הישרה של הפולסר ומעלות (או אף חלקי מעלות, שעות ודקות) הנטייה שלו (לדוגמה PSR 0531+21). כדי להבחין בין פולסרים קרובים מאד זה לזה, ששיטת שיום זו מייצרת להם שם זהה, מתווספת אות לועזית סידורית בסוף השם (לדוגמה PSR 0021-72C ו־PSR 0021-72D). בנוסף, ישנה הבחנה בין שמות ישנים יותר שנוצרו לפי תקופת היחוס הישנה במערכת הקואורדינטות המשוונית (1 בינואר 1950, 00:00) לבין שמות מודרניים יותר שנקבעו לפי תקופת היחוס החדשה יותר (1 בינואר 2000, 00:00). לצורך ההבחנה נוספו האותיות B (ישנה) ו־J (חדשה) לפני המספר המציין את העלייה הישרה (לדוגמה, PSR B1919+21 ו־PSR J1921+2153).

חורים שחורים

לחורים שחורים אין מערכת שיום מוסכמת ועקבית. חורים שחורים על־מסיביים מקבלים את שם הגלקסיה שבמרכזה הם נמצאים. חורים שחורים אחרים מקוטלגים לפי קבוצת הכוכבים שלהם וסדר גילויים. חורים שחורים רבים גוזרים את שמם ממיקומם על פני הרקיע עם קידומת של המכשיר או הסוקר השמיימי שגילה אותם.

סופרנובה

כוכבי סופרנובה מקבלים אוטומטית שם זמני מיד עם דיווח גילויים ל־CBAT, הגוף האחראי לכך מטעם האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. השם הזמני מתבסס על הקואורדינטות בעת הגילוי.

השמות הקבועים של כוכבי סופרנובה מורכבים מהאותיות "SN" (ראשי תיבות של סופרנובה) כקידומת קבועה, משנת הגילוי ומאות לועזית סידורית. לסופרנובה שנתגלתה ראשונה בשנה נתונה מוצמדת A באות גדולה. לאלו שמתגלות אחריה מוצמדות האותיות הנוספות בסדר האלפבית הלטיני כאשר B מוצמדת לשנייה, C לשלישית וכן הלאה - כולן באותיות גדולות, עד לגילוי ה־26 באותה שנה, בהתאם למספר האותיות באלפבית זה. החל מהגילוי ה־27, מוצמד זוג אותיות קטנות בסדר aa, ab, ac וכן הלאה, כאשר עם סיום סדרת a מתחילה סדרת b (‏...ba, bb, bc) וכן הלאה עד ל־zz. כך למשל, "SN 1987A" הייתה הראשונה שהתגלתה בשנת 1987.

הסופרנובות המעטות שהתגלו לפני העת המודרני קרויות רק על פי שנת גילויים, דוגמת "SN 185". החל מ־1885 האותיות מוצמדות לשנת הגילוי באופן מפורש אף אם תהיה זו הסופרנובה היחידה שהתגלתה באותה שנה[1].

כוכבי לכת

כוכבי הלכת הבהירים ביותר קיבלו שמות כבר בעת העתיקה. כך, שמותיהם המדעיים של מרקורי, ונוס, מרס, יופיטר וסטורן ניתנו על ידי הרומאים שהנציחו על ידם את האלילים שלהם - מרקוריוס, ונוס, מרס (מיתולוגיה), יופיטר וסטורן. כדור הארץ, ככוכב לכת, נקרא בעברית "ארץ", או המקבילה המתאימה בשפות אחרות (לדוגמה, באנגלית: "Earth"). אך ההתייחסות לכדור הארץ ככוכב לכת, היא חדשה יחסית. השם הלטיני לכדור הארץ, "טרה", גם הוא על שמה של טרה, אלילת האדמה במיתולוגיה הרומית. היות הלטינית השפה המדעית האוניברסלית באותם זמנים - בה השתמשו גדולי המדענים דוגמת קופרניקוס, קפלר, גלילאו, ניוטון ועוד - השפיעה על המשך מגמת הנצחת אלילים מיתולוגיים בשמות כוכבי הלכת שהתגלו מאוחר יותר. שני כוכבי לכת נוספים שנתגלו במאות ה־18 וה־19 נושאים שמות כאלה: אורנוס שהתגלה ב־1781 ונקרא על שם הדמות המיתולוגית היוונית אורנוס[2] ונפטון שהתגלה ב־1846 ונקרא על שם האליל הרומי נפטון.

החל מ־1801, החלו להתגלות אסטרואידים בין מאדים לצדק. האסטרואידים הראשונים נחשבו בתחילה לכוכבי לכת, ושמותיהם ניתנו בהתאם למסורת - נלקחו מהמיתולוגיה. כך לדוגמה נקראו הגופים קרס - כיום נחשב לכוכב לכת ננסי (על שם האלילה קרס), פאלאס (על שם הדמות המיתולוגית פאלאס) יונו (על שם האלילה יונו) וווסטה (על שם האלילה וסטה). ככל שהתגלו יותר ויותר אסטרואידים, נלקח מהם במהרה המעמד של כוכב לכת.

שמות אלה, המתבססים על המיתולגיה הקלאסית, מקובלים רק בשיח האסטרונומי המערבי. אסטרונומים מתרבויות אחרות עשויים להשתמש אף בשיח המדעי בשמות מסורתיים מן התרבויות שלהם בהתייחס לכוכבי לכת. האיגוד האסטרונומי הבינלאומי אינו שולל למשל את השימוש שעושים אסטרונומים בשם הערבי לצדק - אֶל-מֻשְׁתַרִי (المشتري), בעברית "הקוֹנֵה".

במשך שבעה עשורים, מפברואר 1930 ועד אוגוסט 2006, נחשב פלוטו לכוכב הלכת התשיעי והמרוחק ביותר במערכת השמש. פלוטו נחשב לקטן ביותר מבין כוכבי הלכת במערכת, וסיבה זו, כמו גם מסלולו האקסצנטרי הביאו לחוסר הסכמה בשאלת סיווגו ככוכב לכת. גילוי אריס בשנת 2003, הגדול מפלוטו, ערער עוד יותר את מעמדו של פלוטו ככוכב לכת. ב־24 באוגוסט 2006 הורד פלוטו ממעמדו ככוכב לכת בעקבות הצבעה שהתקיימה בוועידת האיגוד האסטרונומי הבינלאומי בפראג, והוגדר יחד עם ארבעה גופים נוספים ככוכב לכת ננסי. בדומה לשאר כוכבי הלכת הננסיים ולגופים קטנים אחרים במערכת השמש הוסף מספר קטלוגי לפני שמו, כך ששמו המלא היה ל-"134340 פלוטו".

כוכבי לכת חוץ-שמשיים

שמו של כוכב לכת חוץ-שמשי נגזר משמו של הכוכב אותו הוא מקיף באמצעות הוספת אות לטינית קטנה ממוקמת ליד שם הכוכב, החל מהאות b המשמשת את כוכב הלכת הראשון שהתגלה במערכת. לדוגמה התגלה כוכב הלכת ‎51 pegasi b‏. כוכב הלכת הבא שיתגלה באותה מערכת ייקרא, ‎ 51 pegasi c‏, הבא אחריו יקבל את התוספת d וכן הלאה. האות a לא נמצאת בשימוש משום שהיא למעשה ברירת המחדל - הכוכב עצמו. אותיות גדולות, אם ישנן, מסמנות את שם הכוכב במערכת כפולה ומשולשת.

האותיות מבוססות על סדר הגילוי ולא על מיקומו של כוכב הלכת במערכת. לדוגמה במערכת "גליזה 876", כוכב הלכת שהתגלה לאחרונה נקרא ‎ גליזה 876 d‏, למרות העובדה שהוא קרוב יותר לכוכב מאשר השניים שהתגלו לפניו (b ו-c).

לפני גילויו של ‎ 51 pegasi b‏, כל כוכב לכת נקרא בשם אחר. כוכבי הלכת שהתגלו סביב הפולסאר PSR 1257+12 כונו תחילה באותיות גדולות B ו-C, וכאשר התגלה כוכב לכת קרוב משניהם לפולסאר הוא כונה ‎ PSR A 1257+12 ‏, ולא D.

לכמה מכוכבי הלכת יש גם שמות לא רשמיים. לדוגמה ‎ HD 209458 b‏ נקרא גם באופן בלתי רשמי "אוסיריס" (על שם אליל המוות במיתולוגיה המצרית אוסיריס). ו-‎ 51 pegasi b‏ מכונה "בלרופון" (על שם בלרופון מהמיתולוגיה היוונית).

ירחים

הלוויין הטבעי של כדור הארץ ידוע בפשטות בשמו "הירח", או בשם התואם בשפה הרלוונטית (דוגמת the Moon באנגלית). במקרים מסוימים יתייחסו אליו כ"לונה" - שמו הלטיני של הירח - בחיבורים מדעיים. לוויינים טבעיים של כוכבי הלכת האחרים נקראים בדרך כלל על שמות דמויות מהמיתולוגיה בדומה לכוכבי הלכת עצמם. לוויניו של אורנוס נקראים על שמות דמויות מיצירותיו של ויליאם שייקספיר או של אלכסנדר פופ.

כאשר לווין טבעי מתגלה לראשונה הוא מקבל קוד זיהוי זמני דוגמת "S/2010 J 2" (הלווין הטבעי של צדק שהתגלה ב-2010). האות הראשונה מציינת את סוג הגוף כ"לווין" (Satellite). לאחר מכן באה שנת הגילוי, ולבסוף האות הראשונה של כוכב הלכת סביבו סובב הלווין (בדוגמה למעלה J ל-"Jupiter" - שמו של צדק באנגלית) ולאחר מכן מספר סידורי לפי סדר גילויים של הלוויינים (בדוגמה למעלה - זהו הלווין הטבעי השני של צדק שהתגלה). כדי להבדיל בין מאדים לכוכב חמה ששמותיהם הלועזיים מתחילים שניהם ב-M (‏Mars ו-Mercury בהתאמה) מציינים את כוכב חמה ב-H - האות הראשונה של שמו הקדום של הכוכב, הרמס (Hermes).

כוכבי לכת מינוריים מזוהים בשם הראשוני של ירחיהם על ידי ציון מספרם בתוך סוגריים. כך לדוגמה, ירחו של אידה כונה כשהתגלה "S/1993 (243) 1", כאשר המספר בסוגריים הוא המספר הקטלוגי בשמו של אידה ("243 אידה"). כאשר ירח של כוכב לכת מינורי מקבל שם, המספר בסוגריים ימשיך ללוות אותו בתחילתו, כך לדוגמה ירחו של אידה, שקיבל את השם דאקטיל, נקרא "Ida I Dactyl‏ (243)".

לאחר זמן מה, כאשר קיומו של הירח שהתגלה אינו מוטל בספק ומסלולו מחושב, נבחר שם קבוע, שמחליף את קוד הזיהוי הזמני. אם כי בעבר ירחים מסוימים נשארו ללא שם קבוע במשך תקופות ארוכות באופן מפתיע לאחר גילויים.

כוכבי לכת מינוריים

בתחילה, תהליך השיום של כוכבי לכת מינוריים היה דומה לזה של כוכבי לכת רגילים: שמות נלקחו מהמיתולוגיה הרומית או היוונית, תוך ההעדפה של שמות נשיים. עם גילויו של גוף החוצה את המסלול הכבידתי של מאדים ב-1898, ניתן לו השם ארוס על שמו של האליל ארוס. בכך החלה תבנית של שמות נשיים לגרמי חגורת האסטרואידים ושמות גבריים לאלה עם מסלולים חריגים. כאשר במשך השנים התגלו עוד ועוד גופים, מערכת השיום האמורה הוכרה בהמשך כלא מספקת והוחל במערכת שיום חדשה. כיום (נכון ל-2017) האחריות לשיום כוכבי לכת מינוריים מוטלת בעיקר על "הוועדה לנומנקלטורה של גופים קטנים" של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי המורכבת מחמשה עשר חברים. ניתן להציע לוועדה שמות, בעיקר על ידי מגלי הכוכבים המינוריים, בהתאם להנחיות וקווים מנחים ברורים שהוועדה עומדת עליהם[3].


ערך מורחב – מתן שמות לכוכבי שביט

לכוכבי שביט ואסטרואידים יש תהליך מסודר לזיהוי ומתן שם. השיטה הנוכחית נותנת זיהוי לפי סוג המסלול ולפי זמן גילוי כוכב השביט (לדוגמה C/2012 S1). האיגוד האסטרונומי הבינלאומי הוא היחיד שאחראי על מתן שמות לכוכבי שביט וסיווגים באופן רשמי.

קבוצות כוכבים

השמים חולקו לקבוצות כוכבים על ידי אסטרונומים במשך ההיסטוריה, על פי תבניות או צורות מורגשות. בתחילה, רק הצורות הוגדרו אך השמות והמספרים השתנו ממפה למפה. אף על פי שהצורות השונות הן חסרות משמעות מדעית, הן תועלתיות בקביעת נקודות ציון שמיימיות עבור בני האדם, כולל אסטרונומים. ב־1930 קבע האסטרונום יוג'ין דלפורטה את גבולותיהן של קבוצות הכוכבים, וגובולות אלו אומצו על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, כך שכיום כל נקודה על פני כיפת השמים שייכת לקבוצה מסוימת.

גלקסיות

בדומה לכוכבים, רובן המוחלט של הגלקסיות אינן בעלות שמות, אלא מספרים קטלוגיים בלבד. קיים מיעוט של גלקסיות שמזוהות בשם, בהן גלקסיית שביל החלב בה נמצאים מערכת השמש וכדור הארץ.

במאה ה־19 התכונות הגלקטיות עוד לא היו ברורות די הצורך, ובהתאם קטלוגים דאז ליקטו ביחד צבירים פתוחים, צבירים כדוריים, ערפיליות וגלקסיות. קטלוג מסיה מנה 110 בלקט שכזה. בקטלוג המאוחר יותר, "הקטלוג הכללי החדש לערפיליות ולצבירי כוכבים"[4], כבר נמנו קרוב ל־8,000, כאשר הקטלוג עדיין מערבב בין גלקסיות, צבירי כוכבים וערפיליות.

הערות שוליים

  1. ^ מקרה שלא קרה מאז 1947, כאשר מאידך מעולם זה לא הגיע לסיום האותיות כולן ("zz"). בשנת השיא - 2007 - נתגלו 500 סופרנובות (בעוד מערכת השיום האמורה מספיקה למתן שמות ל־702 סופרנובות), כאשר מאז מספר הגילויים ירד באופן עקבי.
  2. ^ בתחילה כונה הכוכב החדש בשמות אחרים, ורק מאוחר יותר התקבל השם אורנוס ללא עוררין. ראו מקור השם אורנוס.
  3. ^ ראו Namimg of Astronomical Objects, באתר האיגוד האסטרונומי הבינלאומי
  4. ^ New General Catalogue of Nebulae and Clusters of Stars
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22648823שמות גרמי שמיים