שלמון יפואי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןשלמון יפואי
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: שלמונאים
משפחה: יערתיים
סוג: שלמון
מין: שלמון יפואי
שם מדעי
Cephalaria joppensis
קנדול 1830

שַׁלְמוֹן יָפוֹאִי (Cephalaria joppensis) – צמח עשבוני חד-שנתי זקוף וגבוה (1 עד 1.5 ולפעמים עד 3 מ') ממשפחת היערתיים (Caprifoliaceae). שלמון יפואי גדל באזורים רבים בישראל והוא הנפוץ והבולט מבין חמשת המינים הגדלים בר בישראל. השאר נדירים שַׁלְמוֹן דַּק, שלמון זיפני (בחרמון), שַׁלְמוֹן כּוֹכְבָנִי (בחרמון) ושלמון סוּרִי שפרחיו כחולים.

הסוג שלמון מונה כ-100 מינים[1][2]. המינים שלו דומים למינים של משפחת המורכבים דמיון חיצוני: הפרחים נישאים בקרקפות, פרחי ההיקף גדולים מפרחי המרכז, השחלה תחתית, עלי הכותרת מאוחים והפרי זרעון. אבל, הם נבדלים במעטפת חיצונית שבבסיס הפרח בנוסף לגביע, ובאבקנים חופשיים ועוד.

על אף תפוצתו של שלמון יפואי אין מרבים להתפעל ממנו. לדוגמא, הוא לא נזכר בספרון של עזריה אלון 300 פרחי-בר בצבעי הקשת[3], ולא נזכר בספר פרי האדמה - 500 צמחי מאכל[4].

לסוג שלמון אין כמעט ערך כלכלי.

מאפייני הסוג שלמון

הסוג שלמון מקיף צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים לא קוצניים, גבוהים על פי רוב, מאוחי עלי כותרת ובעלי שחלה תחתית.

הגבעולים מצולעים.

העלים נגדיים, פשוטים (אינם מחולקים אלא מאונים) או גזורים-מנוצים (שלמון זיפני). שפתם תמימה או משוננת. העלים לא לוואים.

התפרחות רבות והן ערוכות בצורת קרקפת קטנה המוקפת מעטפת קשקשים (כמו במשפחת מורכבים) ודמוית ביצה או כדורית (ולא דמוית סוכך או סוכך מורכב).

חפי המעטפת וחפי המצעית דומים אלה לאלה[5]. המצעית מכוסה מוצים, והמעטפת מורכבת מדורים אחדים של קשקשים מרועפים[5][6]. הקשקשים דו-קרניים ועשויים קרום יבש[6].

הפרחים בלתי נכונים, דו-מיניים, מאוחי עלי כותרת, ובעלי שחלה תחתית. הפרחים בעלי עטיף כפול. ובנוסף כל פרח מוקף בבסיסו מעטפית דמוית גביע (הגביע החיצוני) בעלת צינור ואגן. להבדיל, למורכבים אין לכל פרח יחיד מעטפית משלו וגביע משלו (פרט למקרים מעטים בהם הצמחים קוצניים). המעטפית (הגביע החיצוני) בעלת 4 או 8 מקצועות ובעל חריצי אורך. ראשה בעל 4 עד 8 שיניים או מלענים (למשל בשלמון זיפני).

כל פרח מוקף בגביע אמיתי (הפנימי) בעל צינור קצר ואוגן דמוי דמויי ספל ששפתו רבת שיניים זעירות או זיפים[6][5]. הגביע משתייר בראש השחלה גם אחרי ההבשלה.

הכותרת דמוית משפך בת 4 אונות שצבעם צהוב, כחול וסגול חיוור או לבן. פרחי ההיקף אינם גדולים משאר הפרחים (בשונה מנוצין).

האבקנים 4, מפורדים והמאבקים שלהם מפורדים (בניגוד למינים במשפחת המורכבים), שווים באורכם ובולטים מתוך הפרח.

השחלה תחתית. בעלי מגורה אחת ועמוד שחלה אחד. עמוד שחלה בעל צלקת בלתי מחולקת או בעלת 2 אונות (בניגוד למשפחת מורכבים שלה 2 צלקות).

הצופן מהווה טבעת בין האבקנים ועמוד השחלה[7].

הפרי זרעון עטוף בתוך מעטפית וראשו עטור באוגן של המעטפית[6]. המעטפית בפרי בעלת 8 שיניים שווים או 4 ארוכות ו-4 קצרות.

מאפיינים של שלמון יפואי

שלמון יפואי עשב חד-שנתי זקוף וגבוה (60 עד 200 ס"מ) גדל באזורים.

הגבעול מחורץ לאורכו, כמעט בלתי מסתעף. העלים לאורכו נגדיים, יושבים, הולכים וקטנים כלפי מעלה ושפתם משוננים פחות. הגבעול מתפצל בראשו לעמודי תפרחת אחדים דקים וארוכים. צדם התחתון של עלי הגבעול מרושת עורקים בולטים ושערות דלילות.

העלים בשושנת-העלים (עלי הבסיס), פשוטים, רכים, אורכם 12 עד 15 ס"מ ומאונים. האונה הקיצונית של העלה גדולה פי 4 ויותר משאר האונות (בשונה משלמון סורי). שפת האונות משוננת כמשור[8].

התפרחת אמירית, דמוית קרקפת כדורית שקוטרה ס"מ אחד. צבע הכותרת סגול חיוור או לבן.

המעטפית (הגביע החיצוני) בעלת 4 מקצועות ו-4 חריצי אורך. ראשה בעל 8 שיניים. המעטפית בפרי בעלת 8 שיניים שוות כולן באורכן.

המצעית מכוסה מוצים, והמעטפת מורכבת מדורים אחדים של קשקשים מרועפים[5][6]. בסיס הקשקשים רחבים, קודקודם מחודד וצבעם ירוק-ורוד.

חפי המעטפת אינם מסתיימים במלען (בשונה משלמון סורי).

המאבקים גדולים ובצעירותם הם כחולים. בולטים מצינור הכותרת שצבעה תכול-אפרפר.

עמוד השחלה בולט מהכורת. הצלקת שבראשו אינה בולטת.

הפרי זרעון עטוף בגביעון יבש.

פנולוגיה של שלמון יפואי

בחורף נובט הזרע ומפתח שושנת עלים מנוצים ורכים. מאוחר באביב צומח עמוד תפרחת הנושא עלים נגדיים שהולכים וקטנים כלפי מעלה. ושוליהם משוננים פחות. מאוחר יותר במאי מתפצל עמוד התפרחת לעמודי תפרחת משניים דקים וארוכים. כל אחד מהם נושא קרקפת פרחים.

הפריחה מתחילה מתחתית הקרקפת כלפי מעלה. הפרחים הראשונים גדולים ומהווים פרחי ראווה. לפעמים הפריחה שמתחילה בתחתית ממשיכה בקודקוד. ובמרכז עדיין הקשקשים נותרים סגורים וחופים על הפקעיות של הפרחים.

הפרחים דו-מיניים ופרוטאנדריים (האבקנים מבשילים ראשונים לפני שעמוד השחלה מתארך), כלומר הם בעלי מנגנון של הפרדה בזמן בין חיוניות עמוד השחלה והצלקת לבין חיוניות האבקנים. זהו מנגנון חשוב למניעה או צמצום של האבקה עצמית. הפרחים בעלי צוף ומואבקים על ידי חרקים במיוחד דבורים. הפצת הזרעים באמצעות רוח.

בית גדול ותפוצה

התפוצה העולמית משתרעת בעיקר מזרח האזור הים-תיכוני: באיטליה, בסיציליה, בטורקיה, בסוריה, בלבנון, בירדן ובישראל. התפוצה בישראל היא באזורים הים-תיכוניים עד גובה של 700 מ': בחוף הגליל, בחוף הכרמל, בשרון, במישור החוף הדרומי, בכל ההר, בעמק יזרעאל, בחרמון, בגולן, בעמק החולה, בבקעת כנרות, בבקעת בית שאן, בגלבוע במדבר שומרון בערבות הירדן.

שלמון יפואי גדל בעיקר בבתי-גידול טבעיים, אך גם בקרבת האדם ובולט בכסותו בשדות, בבתי גידול מופרעים ובצדי דרכים. בית גידולו הראשוני של שלמון יפואי גדל הוא גדות נחלים גבוהות או בחגורה החיצונית המרוחקת סביב מקורות של מים מתוקים. אבל, הוא גדל היטב בצדי דרכים ובבתי גידול מופרעים.

4 מיני בר נוספים

מלבד שלמון יפואי גדלים שני מינים נדרים בחרמון: שלמון זיפני (צמח חד-שנתי) ושַׁלְמוֹן כּוֹכְבָנִי שהוא בן שיח הפורח בשפעה בחודש יולי בחרמון. התפרחת שלו נישאת על עוקץ ארוך ללא עלים וצבע כותרתו צבע הכותרת צהוב חיוור או לבן קרם. המין השלישי שַׁלְמוֹן דַּק אך צמח חד-שנתי נדיר הגדל בהרי יהודה. צבע כותרתו סגול חיוור החפים הפנימיים מסתיימים במלען קצר.

שלמון סורי (Cephalaria syriaca) - צמח עשבוני חד-שנתי שנחשב כעשב רע בשדות תבואה. גובהו עד מטר אחד, בולט בקרקפות תכולות-כחולות, דמויות ביצה וגדולות יותר מאלה של שלמון יפואי. הגבעולים מכוסים פלומה של שערות לא כוכביות. עלי הבסיס אינם מחולקים (מנוצים). העלים דמויי אזמל או אליפיסיים-אזמליים. חפי המעטפת וחפי המצעית מסתיימים במלען. המעטפית בפרי בעלת 15 עד 20 שיניים קצרות, שוות או כמעט שוות זו לזו. גודל הזרעים כגודל גרגר החיטה. הם גם דומים לגרגרי החיטה בצורתם. בעבר, הזרעים של שלמון סורי נטחנו יחד עם גרגרי החיטה וגרמו לקלקול טעמו של הקמח. השלמון היה נפוץ מאוד בשדות שעובדו בשיטת חקלאיות ישנות. ותפוצתו פחתה בעקבות התפתחות שיטות הדברה[9][10][5][6][11]. הפריחה מאמצע מרץ ועד אמצע יוני[11].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמון יפואי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ שלמון, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  2. ^ .Cephalaria Schrad, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  3. ^ עזריה אלון, 300 פרחי בר בצבעי הקשת, שנייה, החברה להגנת הטבע, 1988
  4. ^ רחלי עינב, כרך 3, פרי האדמה - 500 צמחי בר נאכלים, חולון: חוביזה, 2019
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 648-650
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 426-428
  7. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531
  8. ^ עזריה אלון (ע), כרך 11, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 119-120
  9. ^ Cephalaria syriaca (L.) Roem. & Schult., POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏6-2023
  10. ^ Cephalaria syriaca (L.) Schrad., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏6-2023
  11. ^ 11.0 11.1 שלמון סורי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36642040שלמון יפואי