אוגיסטן פיראמי דה קנדול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוגיסטן פיראמי דה קנדול
Augustin Pyramus de Candolle

אוֹגִיסְטֶן פִּירַאמִי (או פִּירַם) דֶה קַנְדוֹל (בצרפתית: Augustin Pyramus (Pyrame) de Candolle;‏ 4 בפברואר 1778 – 9 בספטמבר 1841) היה בוטנאי שווייצרי. רנה דפונטיין החל את הקריירה הבוטנית של דה קנדול, כאשר המליץ עליו בעשבייה. בתוך כמה שנים תיאר דה קנדול סוג צמח חדש, המשיך לתעד מאות משפחות צמחים, ויצר מערכת סיווג צמחים חדשה. אף שהתמקדות העיקרית של דה קנדול הייתה בבוטניקה, הוא תרם גם לתחומים קשורים, ובהם פיטוגאוגרפיה, אגרונומיה, פלאונטולוגיה, בוטניקה רפואית ובוטניקה כלכלית.

דה קנדול יצר את הרעיון של "מלחמת הטבע", שהשפיע על צ'ארלס דרווין ועל עקרון הברירה הטבעית.[1] דה קנדול זיהה שמינים מרובים עשויים לפתח מאפיינים דומים, שלא הופיעו באב קדמון משותף; תופעה המכונה כיום אבולוציה מתכנסת. במהלך עבודתו עם צמחים, הוא שם לב שתנועות עלי הצמח מקיימות מחזור של כמעט 24 שעות באור קבוע, מה שמרמז על קיים שעון ביולוגי פנימי. אף על פי שמדענים רבים הטילו ספק בממצאיו של דה קנדול, ניסויים של יותר ממאה שנה הוכיחו ש"השעון הביולוגי הפנימי" אכן קיים.

צאצאיו של דה קנדול המשיכו בעבודתו על סיווג צמחים; בנו אלפונס (אנ') ונכדו קזימיר דה קנדול (אנ') תרמו ל-"Prodromus Systematis Naturalis Regni Vegetabilis", קטלוג צמחים שאוגיסטן פיראמי דה קנדול התחיל את העבודה עליו.

ביוגרפיה

ראשית חייו

אוגיסטן פיראמי דה קנדול נולד ב-4 בפברואר 1778 בז'נבה ברפובליקה של ז'נבה, לאוגיסטן דה קנדול, עובד ציבור לשעבר, ולאשתו, לואיז אלאונור ברייר. משפחתו צאצאית מאחת המשפחות העתיקות של פרובאנס בצרפת, אך עברה לז'נבה בסוף המאה ה-16 כדי להימלט מרדיפות דת.[2]

בגיל שבע חלה דה קנדול במקרה חמור של הידרוצפלוס, שהשפיע באופן משמעותי על ילדותו.[3] אף על פי כן, אומרים שהוא היה בעל כישרון רב ללמידה, כשהוא בלט בבית הספר ברכישה מהירה של ידע בספרות קלאסית וכללית וביכולתו לכתוב שירה משובחת. בשנת 1794, הוא החל את לימודיו המדעיים בקולז' דה ז'נב (אנ'), שם למד אצל ז'אן פייר אטיין וושה (אנ'), שלימים נתן השראה לדה קנדול להפוך את המדע הבוטני לעיסוק העיקרי בחייו.[2]

קריירה כבוטנאי

הוא שהה ארבע שנים באקדמיית ז'נבה, כשהוא לומד מדעים ומשפטים לפי רצונו של אביו. ב-1798 הוא עבר לפריז לאחר שז'נבה סופחה לרפובליקה הצרפתית הראשונה. הקריירה הבוטנית שלו החלה רשמית בעזרתו של רנה דפונטיין, שהמליץ על דה קנדול לעבודה בעשבייה של שארל לואי ל'ריטייה דה ברוטל (אנ') במהלך קיץ 1798.[4] התפקיד הגדיל את המוניטין של דה קנדול והוביל גם להדרכה חשובה מדפונטיין עצמו.[4] דה קנדול תיאר לראשונה את הסוג הראשון שלו, סנביירה (Senebiera), בשנת 1799.[4]

ספריו הראשונים של דה קנדול, "Plantarum historia succulentarum" (מלטינית: "היסטוריה של צמחים סוקולנטים", 4 כרכים, 1799) ו-"Astragalogia" ("משפחת הקטניות", 1802), זיכו אותו בתשומת ליבם של ז'ורז' קיווייה וז'אן-בטיסט דה לאמארק. דה קנדול, באישורו של קיווייה, שימש כחבר בקולז' דה פראנס בשנת 1802. לאמארק הפקיד בידיו את פרסום המהדורה השלישית של ה-"Flore française" (מצרפתית: "צמחייה צרפתית" 1805–1815),[2][5] ובמבוא שכותרתו "Principes élémentaires de botanique" (מצרפתית: "עקרונות בסיסיים של בוטניקה"), הציע דה קנדול שיטה טבעית לסיווג צמחים בניגוד לשיטה המלאכותית של קארולוס ליניאוס.[2][6] הנחת היסוד של השיטה של דה קנדול היא שהטקסונים אינם מסתדרים בקנה מידה ליניארי; הם בדידים, לא רציפים.[7] לאמארק פרסם במקור את העבודה הזו ב-1778, עם מהדורה שנייה ב-1795. המהדורה השלישית, הנושאת את שמם של לאמארק וגם את שמו של דה קנדול, הייתה למעשה עבודתו של האחרון, כשלאמארק רק השאיל את שמו ואת הגישה אל האוסף שלו.[8]

בשנת 1804, דה קנדול פרסם את המסה "Essai sur les propriétés médicales des plants" (מצרפתית: "מסה על סגולות רפואיות של צמחים") והוענק לו תואר דוקטור לרפואה על ידי הפקולטה לרפואה של פריז. שנתיים לאחר מכן פרסם את "Synopsis plantarum in flora Gallica descriptarum" (בלטינית: "תקציר תיאור הצמחים בצמחייה הצרפתית"). דה קנדול שהה אז במשך ששת הקיצים הבאים בביצוע סקר בוטני וחקלאי של צרפת לבקשת ממשלת צרפת, שפורסם בשנת 1813. בשנת 1807 מונה לפרופסור לבוטניקה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת מונפלייה (אנ'), שם הוא מונה לפרופסור לבוטניקה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת מונפלייה. מאוחר יותר הוא מונה לראש הקתדרה לבוטניקה בשנת 1810. השיעורים שהעביר באוניברסיטת מונפלייה כללו יציאה לשטח, סיורים שבהם השתתפו 200–300 סטודנטים, שהחלו ב-5:00 בבוקר והסתיימו ב-19:00.[9]

במהלך תקופה זו, דה קנדול התוודע מקרוב לאיש האשכולות הפורטוגלי, ז'וסה קוריה דה סרה (אנ'), שהיה שגריר פורטוגל בפריז ושהסתופף בחברתם של הוגים בינלאומיים, החל מהבריטי ג'וזף בנקס ועד האמריקאים תומאס ג'פרסון וויליאם בארטרם (אנ'), והחוקרים הצרפתים אנטואן-לורן דה ז'יסייה וז'ורז' קיווייה. האימוץ של קוריה של רעיון הדגשת הדמיון והסימטריה בסיווג צמחים השפיע על דה קנדול, שהודה בכך בכתיבתו.[10]

בהיותו במונפלייה, פרסם דה קנדול את "Théorie élémentaire de la botanique" (מצרפתית: "תורת הבוטניקה היסודית", 1813),[2] שהציגה מערכת סיווג חדשה ואת המילה טקסונומיה.[11] קנדול עבר לז'נבה בשנת 1816 ובשנה שלאחר מכן הוזמן על ידי ממשלת קנטון ז'נבה לאייש את הקתדרה החדשה שנוצרה לתולדות הטבע.[2] בז'נבה הוא חקר יחד עם המורה שלו לשעבר, ז'אן פייר אטיין וושה (אנ'), אצות של מים מתוקים.[12]

בית משפחת דה קנדול בז'נבה

דה קנדול בילה את שארית חייו בניסיון לפרט ולהשלים את מערכת הסיווג הבוטנית הטבעית שלו. דה קנדול פרסם עבודה ראשונית בספרו "Regni vegetabillis systema naturale" (מלטינית: "המערכת הטבעית של ממלכת הצמחים"), אך לאחר שני כרכים הוא הבין שאינו יכול להשלים את הפרויקט בקנה מידה כה גדול. כתוצאה מכך, הוא החל את ה-"Prodromus Systematis Naturalis Naturalis Regni Vegetabilis" (מלטינית: "פרודרומוס (מבוא) למיון הטבעי של ממלכת צמחים") הפחות נרחב שלו בשנת 1824. עם זאת, הוא הצליח לסיים רק שבעה כרכים, או שני שלישים מהשלם.[2] למרות זאת, הוא הצליח לאפיין למעלה ממאה משפחות של צמחים, ועזר להניח את הבסיס האמפירי של הבוטניקה הכללית. אף על פי שהמוקד העיקרי של דה קנדול היה בוטניקה, לאורך הקריירה שלו הוא התעסק גם בתחומים הקשורים לבוטניקה, כמו פיטוגאוגרפיה, אגרונומיה, פלאונטולוגיה, בוטניקה רפואית ובוטניקה כלכלית.[13]

בשנת 1827 הוא נבחר כחבר במכון המלכותי לאומניות ומדעים של הולנד (אנ').[14]

שארית חייו

אוגיסטן דה קנדול היה הראשון מבין ארבעה דורות של בוטנאים בשושלת דה קנדול.[15] הוא התחתן עם מדמואזל טורה (Torras) ובנם, אלפונס (אנ'), זכה בסופו של דבר לרשת את הקתדרה של אביו בבוטניקה והמשיך את הפרודרומוס.[2] קזימיר דה קנדול (אנ'), נכדו של אוגיסטן דה קנדול, תרם גם הוא לפרודרומוס באמצעות מחקר ואפיון מפורט נרחב שלו של משפחת הצמחים הפלפליים.[15] גם נינו של אוגיסטן דה קנדול, רישאר אמיל אוגיסטן דה קנדול (אנ'), היה בוטנאי.[15] אוגיסטן דה קנדול מת ב-9 בספטמבר 1841 בז'נבה, לאחר שהיה חולה במשך שנים רבות.[2] באותה שנה, הוא נבחר כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית.[16]

בשנת 2017, נכתב ספר[17] בצרפתית על חייו ועל אחת מתרומתו הגדולות, הגן הבוטני של ז'נבה (אנ').

מורשת

הוא זכר להיות מונצח בשמות המדעיים של סוגי הצמחים Candollea (אנ') ו-Candolleodendron (אנ'), כמה מינים של צמחים, כגון: Eugenia candolleana (אנ')‏, Diospyros candolleana (אנ') והפטרייה שברירית צעיפית (אנ') (Candolleomyces candolleanus).[18] קנדולאה (Candollea), כתב עת מדעי המפרסם מאמרים על בוטניקה שיטתית ופילוטקסונומיה,[19] נקרא על שם דה קנדול וצאצאיו לכבוד תרומתם לתחום הבוטניקה.[15] הוא היה חונך של הבוטנאי הצרפתי-מקסיקני ז'אן לואי ברלנדייה (אנ') ועודד את מארי-אן ליבר (אנ') לחקור את הצמחים חסרי זרע.[20]

לדה קנדול הייתה גם ההבחנה הבלתי צפויה שגרמה לאימוץ דמי משלוח בתשלום מראש בקנטון ובעיר ז'נבה, בנאום ארוך שנאם למועצה הממשלתית ב-1843. זה הוביל להנפקת בול הדואר השני של שווייץ, הבול המפורסם (והנדיר) ז'נבה כפולה (אנ') מאוחר יותר באותה שנה.

שיטת סיווג

דה קנדול היה הראשון שהעלה את הרעיון של "מלחמת הטבע",[1] צמחים "נמצאים במלחמה זה עם זה" עם המשמעות של מינים שונים הנלחמים זה בזה על מרחב ומשאבים.[1] צ'ארלס דרווין חקר את "מערכת הסיווג הטבעית" של דה קנדול ב-1826, כאשר שהה באוניברסיטת אדינבורו, ובתחילת התיאוריה של דרווין ב-1838 הוא התחשב ב"מלחמה בין המינים", והוסיף כי היא תוארה ביתר שאת על ידי תומאס מלתוס, וייצרה את הלחצים שדרווין כינה מאוחר יותר ברירה טבעית. בשנת 1839 ביקר דה קנדול בבריטניה ודרווין הזמין אותו לארוחת ערב, מה שאפשר לשני המדענים לדון ברעיון.[1]

דה קנדול היה גם בין הראשונים שזיהו את ההבדל בין המאפיינים המורפולוגיים והפיזיולוגיים של איברים. הוא ייחס את המורפולוגיה של הצמח כקשורה למספר האיברים ולמיקומם ביחס זה לזה ולא לתכונות הפיזיולוגיות השונות שלהם. כתוצאה מכך, זה הפך אותו לראשון שניסה לייחס סיבות ספציפיות ליחסים מבניים ומספריים בין איברים, ובכך להבחין בין היבטים עיקריים למשניים של סימטריית צמחים. כדי להסביר שינויים בסימטריה בחלקים של צמחים שונים, התרחשות שעלולה להפריע לגילוי של קשר אבולוציוני, הציג דה קנדול את מושג ההומולוגיה.

כרונוביולוגיה

דה קנדול תרם גם לתחום הכרונוביולוגיה. בהתבסס על עבודה קודמת על תנועות עלים צירקדיות של צמחים שתרמו מדענים כמו ז'אן-ז'אק ד'אורטי דה מאירן (אנ') ואנרי לואי דואמל די מונסו (אנ'), דה קנדול הבחין ב-1832 שלצמח מימוזה ביישנית יש תקופה חופשית של פתיחת עלים. סגירה של כ-22–23 שעות באור קבוע, פחות משמעותית מהפרק המשוער של 24 השעות של מחזורי האור-חושך של כדור הארץ.[21][22] מאחר שהתקופה הייתה קצרה מ-24 שעות, הוא שיער ששעון אחר חייב להיות אחראי על הקצב; התקופה המקוצרת לא הייתה מתואמת עם רמזים סביבתיים, ולכן השעון נראה אנדוגני (פנימי).[23] למרות ממצאים אלה, מספר מדענים המשיכו לחפש אחר "פקטור X", גורם אקסוגני (חיצוני) לא ידוע הקשור לסיבוב כדור הארץ שהניע תנודות צירקדיות בהיעדר לוח זמנים אפל ובהיר, עד לאמצע המאה העשרים.[24] באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, חזר ארווין בינינג (אנ') על ממצאיו של דה קנדול והגיע למסקנות דומות, ומחקרים שהראו את התמשכות המקצב הצירקדי בקוטב הדרומי ובמעבדת חלל אישרו עוד יותר את קיומן של תנודות בהיעדר רמזים סביבתיים.[24]

מכתביו

  • Histoire des plantes grasses (1799–1803)
  • Monographie des Astragales (1802)
  • Essai sur les propriétés médicinales des plantes comparées avec leurs formes extérieures et leur classification naturelle (1804)
  • Catalogus Plantarum Horti Botanici Monspeliensis. 1813 online
  • Théorie élémentaire de la botanique (1813)
  • Essai élémentaire de géographie botanique (1820)
  • Prodromus systematis naturalis regni vegetabilis (1824–1841), Online
  • Revue de la Famille des Cactées. In: Memoires du Museum d'Histoire Naturelle. Band 17, 1828, S. 1–119, 21, online.
  • Mémoire sur quelques espèces de cactées, nouvelles ou peu connues, Paris 1834, online.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוגיסטן פיראמי דה קנדול בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Desmond, Adrian; Moore, James (1991). Darwin. London: Michael Joseph, Penguin Group. מסת"ב 9780141935560
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Candolle, Augustin Pyrame de, 1911 Encyclopædia Britannica]
  3. ^ Brewster, David; Taylor, Richard; Phillips, Richard; Kane, Robert (March 1842). "Proceedings of Learned Societies: Royal Society Obituary Notice". Philosophical Magazine and Journal of Science. 20.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Gray, Asa; Sargent, Charles (1889). Scientific papers of Asa Gray: Selected by Charles Sprague Sargent. Houghton Mifflin. p. 292
  5. ^ Williams, D. M.; Knapp, Sandra, eds. (2010). Beyond Cladistics: The Branching of a Paradigm. University of California Press. מסת"ב 978-0-520-267725
  6. ^ Waggoner, Ben (7 July 2000). "Carl Linnaeus (1707–1778)". University of California Museum of Paleontology. University of California. Linnaeus freely admitted that this produced an "artificial classification", not a natural one, "which would take into account all the similarities and differences between organisms"
  7. ^ Stevens, Peter Francis (1994), The development of biological systematics: Antoine-Laurent de Jussieu, nature, and the natural system. Columbia University Press. מסת"ב 978-0-231-06440-8.
  8. ^ Martius, Carl Friedrich (July 1843). "Notice of the Life and Labours of DeCandolle". The Annals and Magazine of Natural History: Including Zoology, Botany, and Geology. 12 (74): 1–20.
  9. ^ de Candolle, Augustin-Pyramus; Candaux, Jean-Daniel; Drouin, Jean-Marc (Autumn 2004). "Memoires et Souvenirs (1878–1841)". Journal of the History of Biology. 37 (3): 603–604. JSTOR 4331909.
  10. ^ Diogo, Maria Paula; Carneiro, Ana; Simões, Ana (1 ביוני 2001). "The Portuguese naturalist Correia da Serra (1751–1823) and his impact on early nineteenth-century botany". Journal of the History of Biology (באנגלית). 34 (2): 353–393. doi:10.1023/A:1010350218005. ISSN 1573-0387. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Singh, Gurcharan (2004). Plant systematics: an integrated approach. Science Publishers. מסת"ב 978-1-57808-351-0.
  12. ^ הערך קַנְדוֹל, אוֹגִיסְטֶן פִּירַם דֶה באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמודים 861–862
  13. ^ Emerson, George B (1842). "A Notice of Prof. Augustine Pyrame de Candolle". The American Journal of Science and Arts. 42: 217–226.
  14. ^ "Augustin Pyramus de Candolle (1778–1841)". Royal Netherlands Academy of Arts and Sciences
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 Trelease, William (July 1924). "Four Generations of Memorable Botanists". The Scientific Monthly. 19 (1): 53–62.
  16. ^ "APS Member History". search.amphilsoc.org.
  17. ^ P. Bungener, P. Mattille & M.W. Callmander (2017). Augustin-Pyramus de Candolle: une passion, un Jardin. Lausanne, Genève, éditions Favre & CJBG
  18. ^ שברירית צעיפית
  19. ^ Candollea
  20. ^ Maroske, Sara; May, Tom W. (1 במרץ 2018). "Naming names: the first women taxonomists in mycology". Studies in Mycology. Leading women in fungal biology. 89: 63–84. doi:10.1016/j.simyco.2017.12.001. ISSN 0166-0616. PMC 6002341. PMID 29910514. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ McClung, C. Robertson (2006). "Plant Circadian Rhythms". The Plant Cell. 18 (4): 792–794. doi:10.1105/tpc.106.040980. PMC 1425852. PMID 16595397.
  22. ^ Eckardt, Nancy A. (2005). "Temperature Entrainment of the Arabidopsis Circadian Clock". The Plant Cell. 17 (3): 645–647. doi:10.1105/tpc.104.031336. PMC 1069688.
  23. ^ Moore-Ede, MC. (1986). "Physiology of the circadian timing system: predictive versus reactive homeostasis". American Journal of Physiology. Regulatory, Integrative and Comparative Physiology. 250 (5): R737–R752. doi:10.1152/ajpregu.1986.250.5.r737. PMID 3706563.
  24. ^ 24.0 24.1 Albrecht, Urs (2010). "A History of Chronobiological Concepts". The Circadian Clock. Springer New York. pp. 1–35. doi:10.1007/978-1-4419-1262-6_1. מסת"ב 978-1-4419-1262-6


ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Candolle, Augustin Pyrame de מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36235235אוגיסטן פיראמי דה קנדול

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אוגיסטן_פיראמי_דה_קנדול&oldid=2372720"