שלמה גורפינקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה גורפינקל
שלמה גורפינקל.jpg
ד"ר שלמה גורפינקל
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 30 באוגוסט 1914
ח באלול ה'תרע"ד
יליזבתגרד, רוסיה (היום - קירובוגרד שבאוקראינה), רוסיהרוסיה
פטירה 11 ביולי 1948 (בגיל 33)
ד בתמוז ה'תש"ח
ירושלים, ישראל ישראלישראל
תאריך עלייה 1945
כינוי סולקה
השתייכות ארגון הפרטיזנים המאוחד
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
דרגה סגןסגן
תפקידים בשירות
רופא בחיל הרפואה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאותמלחמת העצמאות
עיטורים
עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
תפקידים אזרחיים
רופא

שלמה גורפינקל (30 באוגוסט 191411 ביולי 1948) היה רופא, חבר המחתרת של גטו וילנה, פרטיזן לוחם ורופא בחיל הרפואה שנהרג מפגיעת פגז במלחמת העצמאות.

תולדות חייו

נולד ביום ח' באלול תרע"ד (30.8.1914) ברוסיה, בעיר יליזבתגרד (כיום – קירובוגרד שבאוקראינה). בגיל שמונה שנים, לאחר שהתייתם מאביו, עבר עם אמו לווילנה שבליטא. הצטיין בלימודיו ובסיום לימודיו בגימנסיה המשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטה והוסמך כדוקטור לרפואה.

עם הקמת גטו בווילנה, בספטמבר 1941, היה ממארגני העבודה הרפואית בבית החולים היהודי. הצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד (פפא"ו ; FPO), המחתרת החשאית שקמה בגטו ופעלה נגד הגרמנים. עם חיסול הגטו יצאו הוא ורעייתו אמה עם הקבוצה הפרטיזנית האחרונה דרך צינורות הביוב יחד עם אבא קובנר. במשך שנה ומחצה שימש רופא לפרטיזנים ביערות פושצ'ה רודניצקה שעל יד וילנה[1]. ביערות, בתנאים קשים, עם מעט ציוד רפואי, ארגן את השירות הרפואי בכל האזור[2]. המפקדה הרוסית העליונה העניקה לו אות הצטיינות על שירותו.

לאחר שחרור וילנה על ידי הצבא האדום החל ד"ר גורפינקל לעבוד במחלקת הבריאות ועלה לדרגת מנהל מדיני של המחלקה הרפואית במערך ההגנה האנטי-אווירית בליטא. בתחילת שנת 1945 יצא מווילנה, עם רעייתו ואבא קובנר, בקבוצה החלוצית הראשונה, במטרה להגיע לארץ ישראל. לאחר שקיבלו את רישיון העלייה, באוקטובר 1945, עלו שלמה ורעייתו לארץ בספינה טרנסילבניה.

במשך שנתיים השתלם בבית החולים "הדסה" בירושלים ובסוף שנת 1947 נתקבל שלמה כמומחה במכון הרנטגן של בית החולים "הדסה" בירושלים. בחורף 1948, עם תחילת מאורעות מלחמת העצמאות, הקדיש הרבה מזמנו לשירות רפואי לנפגעי ה"הגנה". גם רעייתו השתתפה בהגנת העיר. בראשית המלחמה שימש כרופא גדודי בפלוגת השירות הרפואי של "הדסה", ב־1 ביוני 1948 נקרא לגיוס מלא. הוא הוצב כרופא בדרגת סגן בגדוד 64 של חטיבת "עציוני" (חטיבת ירושלים) – חטיבה מספר 6 ב"הגנה". ביולי 1948 נשלח לארגן מחדש את העזרה הרפואית לאחד מגדודי הפלמ"ח שחנה באזור שער הגיא.

ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948), באחד מגלי ההפגזות הקשים שפקדו את ירושלים, ליד קפה "אימפריאל" בירושלים, פגע בו פגז האויב והרגו[3]. עמו נפל החובש שליווה אותו. שלמה היה בן שלושים וארבע בנפלו. נטמן בשייח' באדר א', וביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר רעיה – אמה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר הפרטיזנים היהודים, כרך א, מרחביה 1959 ,עמ' 128.
  2. ^ עשהאל לובוצקי, לא דרכי האחרונה, הוצאת ידיעות ספרים, 2017. חיי הפרטיזנים, עמודים 94-113
  3. ^ קרבנות הפגזה והפצצה בירושלים, המשקיף, 14.7.1948
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0