שלום פינצי

שלום פינצי (12 במרץ 1916 - 29 ביולי 1954) היה ממקימי קיבוץ גת, גויס במסגרת התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה לקבוצת צנחני הישוב. צנח כחייל בריטי באירופה הכבושה בידי גרמניה הנאצית ביוגוסלביה, חבר לפרטיזנים היוגוסלבים, השתתף בקרבות, דיווח משם למפקדיו הבריטיים על המתרחש, וחזר בשלום לקראת סיום המלחמה. במלחמת העצמאות היה מפקד קיבוץ גת, והיה בצוות המשא ומתן שנערך בקיבוץ, עם מפקד חזית הדרום יגאל אלון בפגישתו ההיסטורית עם גמאל עבד אל נאצר, בין צה"ל לצבא המצרי המכותר בכיס פלוג'ה על הפסקת הלחימה.

שלום פינצי נספה באסון מעגן.

ביוגרפיה

ילדות ובחרות

שלום פינצי נולד בקרקה (Kreka) שבבוסניה ב-12 במרץ 1916. בגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר ביוגוסלביה. למד את מקצוע הסתתות לבקשת התנועה, והיה חבר הנהגה ראשית של התנועה ביוגוסלביה. התגייס לצבא יוגוסלביה, ולאחר שחרורו, עבר הכשרה בחווה חקלאית של השומר הצעיר לקראת עלייה לארץ ישראל.

שנים ראשונות בישראל

בשנת 1939 עלה באופן עצמאי בעליה בלתי לגאלית. הצטרף להכשרה בקיבוץ שריד, ועבד בסלילת הכביש לביסאן (לימים בית שאן), ובכבישים אחרים בדרום הארץ. ב-1941 התנדב לפלמ"ח, עבר קורס מפקדים בהצטיינות, ובזכות אישיותו הכובשת גייס רבים לשורות הפלמ"ח.

ב-1942 עלה עם עוד שני חברים, דב גלזר ומשה סלע, לחרוש את אדמות קרן-הקיימת של הקיבוץ המיועד גת, בסמוך לכפר הערבי עיראק אל-מנשייה, ויצר עם תושבי הסביבה הערבים קשרי ידידות וכבוד הדדי. לאחר שלושה חודשים הצטרפו שאר חברי הקיבוץ להתיישבות קבע במקום, אחרי שהייה ארוכה של מספר שנים של הכשרה והמתנה בכפר סבא.

הצניחה באירופה

ב-6 בפברואר 1943 יצא לשליחות חשאית - צניחה מעבר לקווי האויב, מתוך כוונת היישוב העברי לסייע בהצלת יהודי אירופה הכבושה בידי הנאצים. הוא נבחר מקרב מאות מתנדבים לקבוצת צנחני הישוב, שמנתה 37 איש ואישה שגויסו לחיל המודיעין הבריטי. הצבא הבריטי ייעד אותו ואת חבריו לשמש כמודיעים בארצות הכבושות: לדווח על המתרחש בזמן אמת באמצעות מכשיר אלחוט שהיה ברשותם, לדווח ולהציל טייסי בנות הברית שמטוסיהם הופלו בארצות אלה. לצורך כך עבר הכשרה בהפעלת מכשיר אלחוט ואיסוף מידע בשטח אויב. שמו המחתרתי היה בֶּנוֹ פינק.

את האימונים לקראת הצניחה עבר בקהיר שבמצרים ובעיר תוניס (קרתגה) שבתוניסיה. שם בילה תקופות המתנה ארוכות, ואף גיחות ארוכות מעל יוגוסלביה, במטרה לצנוח – שבוטלו לעיתים כשכבר היו מעל היעד מתוך חשש להימצאות חיילים גרמנים במקום הצניחה. מטוניס הועבר יחד עם קבוצת הצנחנים הארץ ישראלים, לעיר בארי ולאי ויס הסמוך לקרואטיה, ששוחררו בינתיים מהכיבוש הגרמני. ביולי 1944, לאחר כשנה וחצי של אימונים והמתנה, צנח במיקלואוש (Mikleuš) בקרואטיה, ומשם צעד 150 ק"מ דרך אזורים שבשליטת הגרמנים, אל כפר ווטצ'נה (Vučani)‏ בחבל מוסלבינה שבקרואטיה, ושם חבר עם הפרטיזנים.

פינצי מספר בספרו: ”למחרת בבוקר שאל ראש המטה של הקורפוס הפרטיזני את סגנו, שהמתין לפגזים שהבריטים הבטיחו להצניח: 'מה הטילו האנגלים אמש מהמטוסים?' סגנו ענה לו ספק בציניות ספק ברצינות: 'הטילו ארצישראלי אחד שהולך לסלאבוניה'”.

באזור מוסלבינה נע פינצי עם הפרטיזנים בין ההרים והכפרים, כשהם לוחמים ומתחמקים מהגרמנים. השתתף בקרבות, ושידר למפעיליו הבריטיים פרטים על המתרחש. הוא פגש טייסים אמריקאים שמטוסיהם הופלו על ידי הגרמנים, ולמזלם צנחו בשטחים שהיו באותה עת בשליטה של הפרטיזנים. הוא נפגש גם עם יהודים מעטים, ביניהם חבר ילדות שהיה אתו בתנועת הנוער הציונית לפני המלחמה, שסיפר לו על השמדת היהודים ביוגוסלביה, כולל בני משפחה וחברים רבים שהכיר.

ב-27 במרץ 1945, לקראת תום המלחמה, כשהגיעו ידיעות על הצבא האדום שמתקדם במהירות ומזנב בגרמנים הנסוגים, עזב בפקודת מפקדיו הבריטיים את קרואטיה במטוס שהעביר פצועים לאיטליה, סיים את שירותו בצבא הבריטי וחזר לקיבוץ גת.

שנותיו בקיבוץ גת

עם חזרתו נבחר פינצי "למוכתר" הקיבוץ ששמר על קשרים עם הכפרים הערביים הסמוכים. בשנת 1946 התחתן עם זהבה קון, פליטה מקרואטיה, שניצלה ברכבת ההצלה של קסטנר שהגיעה לשווייץ, ומשם עלתה לישראל, והצטרפה לחבריה מהתנועה שהיו בקיבוץ גת. שמה של בתם הבכורה, הגר, היה כמחווה לשכנים הערביים דאז של הקיבוץ, ולזכרה של הצנחנית חנה סנש, ששם הצופן המחתרתי בקבוצת צנחני היישוב היה הגר.

משא ומתן בן צה"ל לצבא מצרים הנצור בכיס פלוג'ה, "בבית נאצר"- הבית בגת בו נערך המפגש, ב-11-11-1948. החייל העומד ליד הג'יפ הימני הוא גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים

במלחמת העצמאות, שימש כמפקד קיבוץ גת שפונה מהילדים ומרבית הנשים לרחובות, ופקד על הגנת היישוב, שהיה בפאתי הקרבות המרים מול הצבא המצרי בעיראק אל מנשייה, קיבוץ נגבה והעיירה פלוג'ה.

ב-11 בנובמבר 1948, אירח שלום פינצי כמפקד בקיבוץ, את מפקד חזית הדרום יגאל אלון בפגישתו ההיסטורית עם גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים, במשא ומתן על הסכם הפסקת הלחימה עם הצבא המצרי הנצור בכיס פלוג'ה הסמוך לקיבוץ גת.

ב-1950 יצא עם משפחתו לשליחות בצרפת בלה-רוש ליד העיר ליון, לחווה שיועדה לקליטת נוער מצפון אפריקה והכשרתם לעבודה ולהתיישבות בארץ ישראל.

שלום פינצי נספה ב-29 ביולי 1954 באסון מעגן, בטקס זיכרון לצנחני היישוב שנערך על שפת הכנרת בקיבוץ מעגן, כשמטוס, שפיזר כרוזי ברכה לרגל האירוע, התרסק על הקהל. הותיר אחריו את זהבה פינצי, ושתי בנותיו הגר ויעל. בן 38 היה במותו.

ב-1956 הוקם בית ספר על יסודי – "מוסד חינוכי גת-גלאון", על שם שלום פינצי, שלמדו בו ילדי גת והקיבוץ הסמוך גלאון. המוסד פעל עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.

ראו גם

• צנחני היישוב

לקריאה נוספת

• שלום פינצי, "בשליחות בצבא טיטו", ספרית פועלים, דפוס השומר הצעיר מרחביה, 1946.
• שביט לב, "שלום מחכה לנאצר", דבר גת המחודש, 2012.
• זרבבל גלעד (עורך), מגן בסתר, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תש"ט.
• יואב גלבר, צנחני התקווה, הוצאת משרד הביטחון, התשנ"ה.
• יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה-כרך שני, הוצאת מערכות ועם עובד, 1972-1954.
• ארכיון ההגנה, מכתבי הצנחנים היהודים שצנחו ביוגוסלביה, תקופת תיוק 02/08/44- 29/10/44.
• יהודית קליימן, אגרות "מאין-שם", הוצאת יד ושם, תשמ"ח.
• צנחנים ארץ ישראלים, מט"ח, הספרייה הווירטואלית.
• מה באמת קרה שם, באסון התרסקות המטוס בקיבוץ מעגן, לפני 55 שנה? הארץ 2009

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27323811שלום פינצי