שילה האמפריז
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. שילה האמפריז (באנגלית: Sheila Humphreys, ובגרסת השם באירית Sighle Humphreys, 26 בפברואר 1899 – 14 במרץ 1994), הייתה פעילה פוליטית רפובליקנית אירית וחברה בארגון המהפכני קומן נה מאן.
תחילת דרכה
שילה האמפריז נולדה בלימריק למשפחה אמידה וגדלה במחוז קלייר. היא הייתה אחת משלושה ילדים, והבת היחידה של ד"ר דייוויד המפריז ונל האמפריז (לבית אוריילי).[1] אביה סבל משחפת ומת כשהייתה בת ארבע. אמה הייתה אחותו של מייקל ג'וזף אוריילי, שנהרג במהלך חג הפסחא ב-1916. שני אחיה, אמט ודיק, למדו בבית הספר סנט אנדה של פירס ודיק שירת לצדו של אוריילי במטה המרידה בבית הדואר המרכזי במהלך ההתקוממות.[1] המשפחה עברה לדבלין בשנת 1909. שילה למדה בתיכון מאונט אנוויל, שם הייתה "התלמידה הראשית"[2] ולמדה אירית שוטפת.
פעילות פוליטית
האמפריז בילתה שנה בפריז (1919–1920). היא הצטרפה לקומן נה מאן בשנת 1919 בגיל עשרים. בין התפקידים שהחזיקה האמפריז בארגון: מזכירה, מנהלת הפרסום וסגנית נשיאה לאומית.[1] היא הייתה בוועדה המנהלת של קרן המתנדבים האירים שהוקמה לאחר ההתקוממות של 1916. היא פעלה למציאת בתי מבטח עבור פעילים רפובליקנים במנוסה. בית המשפחה שלה שימש כבית בטוח של ה-IRA במהלך מלחמת העצמאות האירית. הקבינט של הדאל קיים שם את המפגשים השבועיים לעיתים קרובות. המשפחה היית בצד שנגד האמנה האנגלו-אירית במהלך מלחמת האזרחים האירית, ובית המשפחה היה מטרה לפשיטות קבועות על ידי כוחות המדינה החופשית. הפשיטה המשמעותית ביותר התרחשה ב-4 בנובמבר 1922, כשסגן רמטכ"ל ה-IRA ארני אומאלי נפצע במהלך חילופי ירי עם חיילי המדינה החופשית. רק האמפריז, אמה ודודתה היו בבית אתו, והאמפריז הואשמה בהריגת אחד החיילים, ונעצרה יחד עם אומאלי, אמה ודודתה. שילה הוכנסה לבידוד והיא פתחה בשביתת רעב במחאה. היא פתחה בשביתת רעב נוספת, הפעם למשך 31 יום, כשהייתה בין האסירים שנשארו כלואים לאחר תום מלחמת האזרחים במאי 1923.[3] היא שוחררה לבסוף ב-29 בנובמבר 1923.
האירוע מתואר בפירוט בספר זיכרונותיו של אומאלי על מלחמת האזרחים, The Singing Flame. בשנת 2003 הפשיטה הייתה הנושא של דוקו-דרמה בשם The Struggle. הסרט בוים ונכתב על ידי נכדיה של האמפריז, מנקן מגאן ורואן מגאן, והופק על ידי RTÉ.[4]
האמפריז המשיכה את מעורבותה בקומאן נה מאן לאחר מלחמת האזרחים ותרמה רבות לתנועה הרפובליקנית במהלך כל שנות העשרים והשלושים. היא הפכה לנציגת קומאן במועצה הרפובליקנית בשנת 1929. היא נכלאה בכלא מאונטג'וי ב-1926, 1927, 1928 ו-1931. בשנת 1928 היא פתחה בשביתת רעב של שישה ימים, והוגדרה כאסירה פוליטית.[3] למרות הרקע האמיד שלה, האמפריז היה פעילה בארגון הרפובליקני הסוציאליסטי, Saor Éire, ושימשה כגזברית הארגון מ-1931. היא פעלה לייצר פמיניזם סוציאליסטי בר קיימא, הן בהבאת הפמיניזם לתוך הארגונים הסוציאליסטים שהייתה בהם (סאור אייר והקונגרס הרפובליקני), והבאת הסוציאליזם לתוך המרחב הפמיניסטי (קומן נה מאן). בשל הפוליטיקה שלה, הכנסייה הקתולית הביאה לרדיפה פוליטית נגדה בטענה שהיא קומוניסטית.[5]
חיים אישיים
האמפריז נישאה לדונאל אודונהיו (1897–1957), חבר בחטיבת דבלין ב-IRA. היו להם שני ילדים, דארה וקרוין. קרוין נפטר בעת לידתו. דונאל נכלא ב-1936 בשל נאומים חתרניים. לאחר קום מדינת אירלנד החופשית, מספרי החברות מקומאן נה מאן פחתו, ככל שהממשלה והכנסייה פעלו נגד השתתפות נשים בפוליטיקה, ולאחר שהארגון הוצא מן החוק. היא ניסתה לשמור על קיום הארגון, וב-1941 שימשה כנשיאת קומאן לתקופה קצרה. היא כיהנה כנשיאת אגודת סנט וינסנט דה פול (1937–1975), וכן כנשיאת ועדת האסירים הפוליטיים עד 1949, והייתה פעילה בקמפיינים למען משפחות האסירים (1951–1959). המטרות שלה המשיכו להיות בעקביות אלה של שין פיין: אנטי-EEC, ובעד שימור וקידום השפה האירית.
אודונהיו היה פעיל בקלאן נה פובלאכטה (Clann na Poblachta), מפלגה רפובליקנית של שון מקברייד, רמטכ"ל עבר של ה-IRA, עם הקמתה, ועמד מטעם המפלגה בבחירות הכלליות של 1948. הוא נפטר ב-1957. שילה המשיכה לגור בביתם בדוניברוק במשך שנים רבות.
היא נפטרה בגיל 95, בהוספיס, ב -14 במרץ 1994. היא נקברה בבית הקברות גלאסנווין.
ביבליוגרפיה
- The Humphreys Papers P106, University College Dublin Archives Department.
- Anonymous, 'Cumann na mBan in Easter Week: Tribute from a Hostile Source', Wolfe Tone Annual, undated.
- Anonymous, 'Report of the Irish National Aid and Volunteer Dependants Fund', The Catholic Bulletin, August 1919.
- Manley, T, Sighle Humphreys, Her Republican Beliefs, MA Thesis presented in the History Department, National University of Ireland, Maynooth, 2002.
- O'Malley, E, The Singing Flame, Dublin, Anvil 1978.
- Purdon, E, The Irish Civil War 1922–23 Cork, Mercier Press 2000.
- Reynolds, M., 'Cumann na mBan in the GPO', An t-Oglach, March 1926.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Sighle Humphreys". UCD.
- ^ Sinead McCoole, "No Ordinary Women", The O'Brien Press, Dublin, p.173-5.
- ^ 3.0 3.1 "Sighle Humphreys". Humphrysfamilytree.com.
- ^ "The Struggle". Raidió Teilifís Éireann.
- ^ Sighle Humphreys: a case study in Irish socialist feminism, 1920s-1930s, Elizabeth Kyte, Vol. 36, Women: Special Issue (2011), pp. 27-36
27844306שילה האמפריז