ראשית, הדוגמא מהרב וואזנר אינה שייכת כלל לכאן.
תלמיד של הרב וואזנר הכוונה שלמד אצלו את תורת ההוראה, ואילו תלמיד של האדמו"ר מבעלזא הכוונה שלמד אצלו את דרכי העבודה. האמנם? הוא למד מפיו?
הוא אכן העריץ אותו (כמו כולם), התייעץ עמו (כמו כולם), וגם הגיש לו קוויטל (כמו כולם), אבל לא בזה נהפכים לחסיד. מילא אם הסתופף בצילו תקופות ממושכות, הגיע אליו לחגים, ילדיו (או הוא עצמו) התחכנו במוסדות, והוא נוהג במנהגי החסידות - בזה מוגדרים חסיד, אבל בלא זה - במה מתבטאת היותו חסיד של האישיות?
ככלל, לטעמי יש הבדל ברור בין תלמיד (בעבר) לחסיד (כיום), ואנסה לחדד:
בעבר, היו צדיקים "מרכזיים" (אם ניתן להגדיר זאת כך) שהיו נערכים אליהם נסיעות מכל קצוי תבל, ורבנים גדולים (ואפי' אדמורי"ם) היו מתבטלים לפניהם ומגיעים אליהם לשבתות ולחגים ומועדים, או היו יושבים שם למשך תקופות ממושכות כדי להתבשם מעבודתם ולקנות תורה מפיהם.
דוגמא בולטת לכך, היא הרה"ק מצאנז. כל המי ומי נסע אליו לשבתות וחגים, לרבות אדמורי"ם מפורסמים (כגון התפארת שלמה).
אדם שהיה עורך אליו נסיעות קבועות, והיה יושב שם במשך תקופות ממושכות, בהחלט זכאי להיקרא כתלמיד. אי לכך, הדברי שמואל שהיה עורך נסיעות ממושכות אל הרה"ק מצאנז, בהחלט נקרא תלמידו (וכן היה תלמידם של צדיקים נוספים, כגון הרה"ק רד"מ מטשורטקוב), אבל מבחינה קהילתית לא היה "חסיד צאנז" או "חסיד טשורטקוב" [אני מניח שלא נהג במנהגי צאנז ולא היה מגיע מדי שנה לחגים ומועדים, שכן היה לו אדמו"ר וקהילה משלו, ובמיוחד כשהיה נכד של האדמו"ר].
בעגה המקובלת כיום - לעומת זאת, מאד קשה להבדיל בין חסיד של האישיות לבין השתייכות קהילתית. [הרי גם אין פרמטרים ברורים לקבוע איך מוגדרים "חסיד של האישיות". אם בחגים למשל הוא לא מגיע לשם, הוא לא נוהג במנהגי החסידות, ילדיו לא מתחנכים במוסדות שם, אז מה כן? הוא מעריץ של האדמו"ר? נו, אז נכניס כל מעריץ? אני מניח שבספר ההגיוגרפיה על הרמ"מ מלעלוב, למשל, יש פרק שלם על קשריו עם צדיקי דורו ועל מידת הערצתם אליו. נו, אז נכניס את כולם לרשימה? ואולי צריך להכניס כל מי שהגיע פה ושם להשתתף בטישים? בקיצער, אין הגדרות ברורות לכך (הרי כיום אין מושג שעורכים 'נסיעות' ויושבים ב'הויף' למשך תקופה ממושכת). מה גם, שבפועל הדברים השתנו. "חסיד" נקרא כיום אדם שמשתייך קהילתית. כשאתה אומר חסידו של רמ"מ מלעלוב, אתה בעצם אומר "חסיד לעלוב" על כל המשתמע].
שנית, כבר שאלתי בהודעה הקודמת, ועל כך לא נעניתי: כשאומרים "חסיד בולט" הכוונה שהוא לא רק בולט באישיות העצמאית שלו, אלא הוא מזוהה כחסיד של האישיות. הדבר אינו נכון בעליל לגבי חלק ניכר מהשמות שנמנו כאן.
