מוטל'ה לגבי כאן, ביטלת עריכתי למרות שנימקתי, ושחזרת בלי לנמק מדוע. אסביר עוד פעם הסיבה לעריכתי, מי שכתב בערך את הקטע שמחקתי, קבע כאן שני הנחות:
1. כביכול אצל החסידים מאמינים שהל"ו צדיקים יכולים להיות עמי הארץ, 2. מהל"ו עמירצים זה ראיה על גדלותו של היהודי הפשוט.
ושני ההנחות האלו אינן נכונות, 1. גם אצל החסידים אוחזים שא"א לע"ה שאינו יודע בכלל מה אסור ומה מותר להיות מהל"ו. 2. השיטה החסידית שיהודי פשוט נחשב לבעל מעלה, זה מעצם יהדותו והיותו בן של הקב"ה, לא קשור לצדיק נסתר (שהוא בהגדרת "צדיק" אלא שאינו ידוע לבריות), ולא משם הם מבססים השיטה הזאת!
ואם תשיב לי, שלא כתוב בערך שהל"ו זה מקור דווקא ל"יהודים ע"ה", והכוונה ליהודים שיודעים ההלכ' מה מותר ומה אסור ועדיין אינם בהגדרת ת"ח, א"כ מה קשור ההמשך: "תפיסה זו עוררה ביקורת מצד המתנגדים, שכן נאמר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד"?!
(ואם נמצא איזה דבר בספרות החסידית על "צדיק שלא ידע ללמוד", הכוונה שלא היה פלפלן ולמדן, אבל הא' ב' של ידיעת ההלכות ביום יום בוודאי למד וידע, אחרת כל שבת ובכל עת היה יכול להיכשל בעוד עבירות, ואחד כזה אינו "צדיק").