עדכנתי את הערך, והמשמטתי קטעים הבאים משם, כי איני יודע אם הם לענין, או מתאימים:
רקע
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעת העתיקה.
הפילאוס (אנ') היה כובע לֶבֶד מקורנן חסר־שוליים שהיה נהוג לחבוש בתקופת יוון העתיקה, באטרוריה, באיליריה, בפאנוניה ובאזורים הסובבים אותה, שאומץ מאוחר יותר גם ברומא העתיקה. במאה ה־5 לפנה"ס גרסת ארד החלה להופיע ביוון העתיקה והיא הפכה לקסדה צבאית פופולרית. ה"פילידיון" היווני וה"פילאולוס" הלטיני היו גרסאות קטנות יותר, בדומה לכיפה.
גם בכתבי יד נוצריים מוקדמים יותר ניתן למצוא את הפילאוס כשהוא חבוש על ראשי שלושת האמגושים, שהגיעו מהמזרח לבית לחם, כדי לסגוד לישו. הכובע נחבש בין היתר גם על ידי אריסטוקרטים ופקידים רמי דרג באירופה של ימי הביניים. עד המאה ה־12 הוא אומץ אפילו בקרב איכרים באנגליה, שחבשו אותו בניסיון לחקות את המעמדות הגבוהים. יש הסוברים כי מקורו של ה"פילס" (אנ') שחובשים כיום באלבניה ובקוסובו הוא בכובע הלֶבֶד שחבשו האיליריים הקדומים.
הייחוס היהודי
ערך מורחב – כובע היהודים
החוקרת נעמי לובריך מעריכה שמקורותיו הקדומים של הכובע הם באימפריה האשורית, ומשם נפוץ הכובע המחודד ברחבי המזרח הקדום. משפחות הסוחרים מבין יהודי אשכנז, ששמרו על קשרי מסחר עם המזרח דרך איטליה, החלו לייבא לאירופה פריטי לבוש שנמכרו לאריסטוקרטיה הנוצרית.[1]
במאה ה־12 נדמה היה כי אותו הכובע המחודד קונה אחיזה בכל רחבי אירופה, אך דווקא המפגש האלים בין המערב למזרח בזמן מסעי הצלב, הביא לירידת המוניטין שלו. במהלך הפוגרומים שביצעו הצליינים בקהילות יהודי גרמניה, החלו להופיע דימויים אנטי־יהודיים כאשר החלו לזהות את הכובע שחבשו היהודים עם היותם "רוצחי המשיח" ועם רגשי שנאה כלפיהם בשל "בוגדנותם". העובדה שמקורותיו של הכובע במזרח, סייעה אף היא לתעמולה האנטי־יהודית להציג את חובשי הכובע כאלמנט זר ומסוכן הנטוע בלב החברה הנוצרית. הסלידה של הנוצרים מחובשי הכובע, הכריעה בייחוסם של הכובעים לקהילות היהודיות.[1]
ב־1215 השתנו חיי היהודים ולבושם באופן דרמטי בעקבות החלטות ועידת לטראנו הרביעית, בה נקבע כי על היהודים והמוסלמים החיים במדינות נוצריות להתלבש בצורה המבדילה אותם ממי שאינם יהודים. ייתכן וזאת גם הסיבה לעובדה שעיצוב כובעיהם של אנשי הכנסייה שונה. הכובע בעל הקצה המחודד שהיה בשימוש בכנסייה עד אז, זכה לקצה מחודד נוסף.[1]
הראשונה לאמץ את הכובע המחודד כסממן יהודי הייתה העיר ברסלאו, בשנת 1266, המוכרת כיום כעיר ורוצלב שבמערב פולין. מחוקקי העיר קבעו שעל היהודים לענוד טלאי ו"לשוב ולחבוש את הכובע המחודד (Pileus Cornutus) המזוהה עם היהודים באזורים אלה, ושבחוצפתם הם חדלו לחבוש". ועידת וינה ב־1267, קבעה שבמדינות הגרמניות יתבטא השוני בכובע מיוחד, "הכובע היהודי", שהיה שטוח ועליו התנוסס מוט קטן עם כדור.[1]
הייתה זאת הדרך "לסמן" את יהודי האימפריה הרומית הקדושה מהרוב הנוצרי. על הופעת "כובע היהודים" והתפתחותו לאורך המאות אנחנו יודעים בעיקר מציורים, שחלק ניכר מהם הופיע בכתב יד. את אחד האיורים המוקדמים ביותר של אותו "כובע מחודד" ניתן למצוא ב"קודקס מאנסה" מהמאה ה־12, הנחשב לקובץ השירה הגרמנית החשוב ביותר של ימי הביניים. סוסקינד מטרימברג מאויר שם כש"כובע היהודים" לראשו.[1]
גם מאוחר יותר כמו במאה ה־15 ניתן למצוא איורים כמו בחיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים מ־1483.