שיחה:הושע בן בארי/ארכיון

המקטע כולו תחת הכותרת "סגנון" הינו שייך לתחום ביקורת המקרא, וכל הצורה היא של כפירה, הוא לכאורה אינו מתאים, האם צריך למחוק את כולו? עורכי אספקלריה‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‏ (מקוה לעבוד את השם (שיחה) 15:47, 27 בנובמבר 2019 (IST))

במבט שטחי לענ"ד, אין צורך למחוק הכל כי אם לסנן ולעדן. חז"ל אומרים שאין שתי נביאים מתנבאים בסגנון אחד, לכל נביא יש את אופיו לשונותיו אופן ביטויו וכדו', לענ"ד אין זה מזיק להתבונן על אלו.

אין לי כעת את הספר בהישג יד אולם כמדומני שהמלבי"ם בהקדמה לספר ירמיהו מבקר מאוד בחריפות גישה דומה שמנתחת את סגנונו של ירמיהו כסגנון של נער צעיר ששפתו לא מושלמת, הספר אינו כעת בהישג ידי אולם לענ"ד אפשר להקיש משם? (צריך לעיין בגוף דברי המלבי"ם אני כעת כותב רק מזיכרון) תודה

יש הבדל בין להסביר ל מ ה ירמיהו כותב כך, לבין לחלק ולהבהיר את אופן כתיבת ירמיהו. בחלק הלמה אני מבין ומסכים. זוהי גישה חוצפנית לחלק ציונים לנביאים "היה נער" "היה עילג" וכיוצא בהנה.

באופן כללי אתה צודק אולם אני מעתיק כאן את כל דברי המלבי"ם יש בזה יסוד גדול לכל היחס לספרי הנביאים בניגוד ליחס של חוקרי המקרא:

והנני אומר (ועם האדון אשר היה משלומי אמוני ישראל הסליחה) כי את הטוב נקבל מאתו ואת הרע לא נקבל. -את אשר הרים כבוד נביאנו ומעלתו בחיקוי הראשון עד ראש צורים אביר הנביאים (שכן גם חז"ל באגדותיהם גדלוהו וינשאוהו וישימו את כסאו מעל כל הנביאים שרי קדש) נקבל, אבל בדבר אשר זדה עליו להוריד כבוד מליצתו והדר ספרו, כי לא שלם בנועם המליצה ודרכי הלשון, לא נשמע לו ולא נאבה?! ובטרם אשיב על דבריו בעצמם אומר, כי החקירה הזאת בכללה, לתור ולבקר את כתבי הקדש כתבו הנביאים ביד ה' ורוחו עליהם, להגביל את מדרגתם ולחרוץ משפט על מחברם אם היה שלם בשלשת החיקויים הנאמרים, אין לה מציאות רק אם נסכים אל דברי המבקר אשר השוה השגת הנביאים את החזון אשר קבלו מאת ה' והטפתם אל העם והעלותם הדברים על ספר, כהשגת החכמים והתלמידים את דברי החכמה אשר יקבלו מפי מורם בשכלם האנושי וילמדוה לרבים ויחרתו הדברים בספר למשמרת כפי מה שהתחקו הדברים בשכלם וכפי מה שיעיר להם אוזן רוח בינתם לדבר בלשון למודים ולכתוב בחרט אנוש באר על הלוחות, שכל זה תלוי לפי שלימותם או חסרונם בשלשה החיקויים הנזכרים, כי רק אז נוכל להחליט אומר על ספרי הנביאים כעל ספרי החכמים כותבי הספרים, שדבריהם באו חסרים לפעמים, מצד שלא הבינו עומק דברי ה' המנבא אותם ולא ציירו כוונתו ציור שלם בשכלם לדעת אותם על אמתתם, או מצד שלא היו מהירים בלשונם לדעת לעות את יעף דבר ולשמוע כלמודים ולהציע הדברים בטוב טעם ודעת, או מצד שלא היה בידם עט סופר ולא ידעו תהלוכות הלשון חוקיו ומשפטיו, המישרים הכתיבה מכל טעות ושגיאה הבא לרגלי הכתב והמכתב.

אבל איך יעלה כזאת על לב איש שלם בתורתו ואמונתו לדמות את השפע האלהית הנבואיית אשר ישפוך את רוחו על חוזיו ומלאכיו עת יגלה להם סודו וישלחם במלאכות ה', אל שפע השכל האנושי אשר הוא עלול לטעות וחסרונות מצד היותו כח חומרי מוגבל שוכן בית חומר אשר בעפר יסודו?

מה לתבן את הבר ואם נסך ה' עליכם רוח תרדמה, עליכם! הדורשים והמעיינים על פי כח השכל האנושי, ויעצם את עיניכם מהביט אל האלקים, הכי גם את הנביאים ואת ראשיכם החוזים והצופים במראות אלוקים כסה, עד שתהיה להם חזות הכל כדברי הספר החתום, אשר אם יתנו אותו אל יודע ספר ואמר לא ידעתי ספר כן קרא הנביא אל אנשי דורו, וכן אקרא אל המעפילים לעלות בהר ה', לאמר אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, כי לא כאשר ישכיל האדם בשכלו האנושי אשר ישיג השגה הדרגיית מן המאוחר אל הקודם, השגה כלואה במכלא הזמן והמקום ותנאי הגשם, ישכיל החוזה ברוח ה', כי הוא ישיג השגה פתאומית מן הקודם אל המאוחר מופשטת מכל ענייני החומר, כי יתן ה' את רוחו עליו בענין נעלה מדרך הטבע. כי השפעת הנבואה תלוויה ברצון האלהי ובכחו הגדול, אשר יברא בריאה חדשה מה שהוא למעלה מהשגת השכל המוטבע בחומר, כי אז נפשו יצאה ותפרד מחברת החומר ותהי כאחד מן השכליים הנפרדים אשר אין מסך ומעצור בעדם מלראות באור הבהיר, כי סר הענן והערפל ונסו הצללים כי רוח ה' עברה ותטהרם.

ואף למה שכתב המורה שהנבואה לא תחול כי אם כפי ההכנה וכפי שלימות מזג הנביא ודמיונו ושכלו ומדותיו, בכל זאת הלא סתר דעת הפילוסוף אשר החליט שכל המוכן מוכרח שינבא, רק שהדבר תלוי ברצון האלהי, כי גם המוכן מצד שכלו וכחותיו אינו מוכרח שינבא, באשר הנבואה אינה דבר טבעי. רק עניין אלהי למעלה מן הטבע, ואחר אשר על ידי טוב הכנתה מצאה נפש הנביא חן בעיני ה' וירצה ויבחר ויקרב אותה וישקיה מנשיקות פיהו, להוציאה מעמק עכור היא חברת החומר אשר בו הוא שכל משכיל בכח, וחשוב בעת החזון להיות שכל נפרד שכל משכיל בפועל, (כי בלעדי זה מן הנמנע שתשיג השגה נבואיית שהיא השגה פתאומית מן הקודם אל המאוחר).

איך תאמר כי בעת ההיא לא תשכיל ותחקה צורת המושכל וההשגה על אמתתה? שזה לא יצוייר רק בשכל המשכיל בכח, שהוא ישכיל בהשגה הדרגיית, משכיל ובלתי משכיל גם יחד, לא בשכל המשכיל בפועל, שאצלו לא יצוייר שבלתי ישכיל עתה ושהוא רק בכח להוציא ההשכלה אל הפועל, שזה דבר הסותר את עצמם? ולא לבד שמשורשי הנבואה שהנביא השיג את דברי ה' על אמתתם מבלי יצוייר אצלו שום שגיאה או סכלות או ספק כלל, כי גם הלשון שבו דבר מלאכת הנבואה אל העם, ויופי השיר והמליצה, וגם פרטי המלות שבם כתב את הדברים על ספר, לא המציא משכלו וחכמתו, רק הושמו בפיו ובעטו ברוח ה' עליו, הוא שם דבריו על לשונו ויאמר כה תדבר וכה תכתוב בעט קדש לא תגרע ולא תוסיף, כמו שכתוב ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך את אשר תדבר, ואמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, ואמר: מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר ובדיו, שירמיה קרא בפיו הדובר ברוח ה' עליו לפני ברוך את המלות אשר יכתוב, וברוך הגם שהיה סופר מהיר לא היה לו רשות להוסיף או לתקן אף אות אחת מדעתו. שאם תחשוב כי יצוייר טעות ושגיאה אל הנביא בדבריו או בספרו, הלא אז יזיד איש ואיש להוסיף ולגרוע בכתבי הקדש כפי מה שידמה בעיניו לתקן המליצה ולישר עוות הלשון, ויהיו ספרי הקדש כעיר פרוצה אין חומה, שועלים מחבלים כרמים ילכו בם לחבל ולהשחית ולקצץ בנטיעות ולבלע את הקדש, ואנחנו מוזהרים שלא לשנות אף אות אחת, והמסורה עשתה סייג וגדר סביב כתבי הקדש, חומה בצורה סביב, הכל בכתב מיד ה' עליה השכיל. ואיך נאמר כדבר הזה אשר אין לו שחר, לשום לרוח משקל ולשקול בפלס מעלת ספרי הנביאים ומדרגתם במאזנים?

ואם תראה שינוי בין נביא לנביא בסגנון לשונו ומליצותיו, כן היה רצון ה' המנבא אותו לשום דבריו בפיו בסגנון הזה, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, באשר ההשפעה החלה על הנביאים יש לה גבולות ומדרגות וסדרים ידועים אצל ה' הדובר בם. ורשות בידך לאמר שהם נערכים לפי הכנת הנביא, או שהם משתנים לפי רצון ה' המנבא אותם, אבל לא לאמר שהם חסרים או בלתי שלמים ומתוקנים, כי לא יצא דבר חסר מאת השלם הבלתי ב"ת, ואם ידמה לך שבמאמר אחד ממאמרי הנביאים יש שם חסרון מלות או דברים הבלתי מיושרים לפי חוקי המליצה, עליך לתלות הדברים בחסרון הבנתך, לא בדברי אלוקים חיים השלמים והתמימים אשר אין בם נפתל ועקש.

— מלבי"ם בהקדמתו לספר ירמיהו

ישמע חכם ויוסף לקח. בגוף הדברים הדגשתי חלק שהוא חשוב במיוחד לפי עניות דעתי לנדון שלנו.

ולפי עניות דעתי דברים אלו אמורים שיהיו אבן בוחן בכל התיחסות אל סגנון ודברי הנביאים, כי כל מילה איננה אלא דברי אלוקים חיים.

בברכה.

ודאי שזו כפירה בנבואה לומר שסגנון לשונו של נביא נובע מחוויות אישיות שלו. ואכן ישנם שינויים בסגנון הנבואה המיוחד לכל נביא ואך הקב"ה ש"נתן ל־ לשון לימודים" נטע בפי ירמיהו לשון מרה ובפי ישעיה לשון יותר מנחמת ומעודדת וכן לכל נביא ונביא - וכמובן שיש למחוק כל ביטוי שאומר משהו אחר מזה.

למעשה אם א יהיה טרחני ומאריך, הייתי כותב מידי פעם את דעת וגישת החוקרים ומציין כי הגישה פסולה מדברי הנביאים עצמם ובעצם סותרת את המושג "נבואה" שמשמעותו דיבור מפי השם.

זו התפיסה הידועה לי בעיקר מזכרוני דברי הרמח"ל בעניין. אם מישהו מכיר גישה אחרת אשמח לשמוע.

אם זה בכלל נכון, לא חשוב, אבל אפשר להשאיר את האבחנה בסגנון ולציין שכל זה האפוי שקבע השם לנבואה שלו

גם אברבאנל על הפרשה "כמאמר הנביא רוח ה דבר בי מלתו על לשוני ר״ל שגם המל׳ יונחו על לשונו בנבואה ואין לו בחירה בהם כלל ולכן יצחק בברכותיו לא יהיו הדברים מאתו אלא מהש״י "

אמנם כעת ראיתי מביאים בשם הרב וולף בספרו "נביאי אמת" בשם חותנו הרב א"י קליין, שטען שמה"קל וחומר" שנשא חנניה בן עזור, הנביא מגבעון "מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל, אמר הקב"ה 'הנני שבר את קשת עילם' (ירמיה מ"ט, לה), כשדים [שבאו להחריב את ביתנו ולהגלותנו מארצנו] - על אחת כמה וכמה! ניבא מדעתו: 'כה אמר ה' ...שברתי את על מלך בבל...' (שם, כ"ח, ב). רואים שאם אפילו מסקנה הגיונית מותר לו להסיק מתוך הנבואה קל וחומר שמותר לו לבחור במילים משלו".הרב וולף מביא גם דברים בשם ה"חזון איש" שלא ייתכן ששני נביאים יבחרו במקרה באותו סגנון נבואי, כי כמו שפרצופיהם של בני אדם אינם דומים זה לזה ודעותיהם אינן דומות זו לזו, כך גם לא ינסחו שני נביאים את נבואותיהם בסגנון זהה ממש. לפיכך: לפי גדולתו של אדם - עצמיותו; ולפי עצמיותו של האדם - סגנונו ודיבורו. ומכיוון שאין הנבואה שורה אלא על חכם ובעל שאר מידות, אם כן יש לו עצמיות בישותו וכמו כן בסגנונו. על כן לא ייתכן ששני נביאים יבחרו באותו סגנון. גם במקרים שה' נתן לנביא את המילים בפיו, כמו שאמר דויד: "ומלתו על לשוני" (שמואל-ב כ"ג, ב) - אין ה' שם בפי שני נביאים אותן המילים".

גם ר' אשר קרשקש באר כך את דברי הרמב"ם במורה:"שיש יתרון בין האישים בדיבורם ובעניין מליצתם, מהם שכל דבריו צחים וערבים, והם בתכלית הסדר והתיקון, ויש אישים שהם למטה מזה בסדר דיבורם ובצחות מליצתם, והם בזה מתחלפים חילוף רב. ואמר שכן תבואהו הנבואה לדבר כפי הרגל לשונו בצחות המליצה וערבותה".

גם האברבנאל בישעיה ב כתב "הנבואה הזאת ישעיהו ניבא אותה ראשונה, וזהו שנאמר כאן (=בכותרת לפרק ב'): 'הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ', כי הוא היה באמת החוזה אותה. ואמנם מיכה, כשראה עניינה וכללותה בנבואתו מאת ה', סיפרה באותם הדברים עצמם שסיפר אותה ישעיהו. ולפי זה: עניין הנבואה השיג מיכה מהי"ת, וסגנון הדברים לקח מדברי ישעיהו. ולכן לא נאמר בה במיכה: 'כה אמר ה ולא 'דבר ה' אשר היה אל מיכה' כמו שנאמר בשאר נבואותיו לפי שהדיבור הזה בראשונה בא אל ישעיהו מאת ה' ולא למיכה, כי הוא (=מיכה) לקח אותו מדברי ישעיהו, ולכן עשה בה בלבד תוספת ביאור...".

עדיין לפי ענ"ד ותקן אותי אם אני טועה צריך חזון איש בשביל לומר זאת ולא יכול כל אחד לקום ולהחליט מה הוא חושב ואיך הוא מסביר את הדברים

ברור. צריך להכל מורים. ומכש"כ לגבי התנ"ך... (גם לומר הפוך)

ומ"מ, רק הבאתי שיש בזה דיון. ולכן ללא עיון מספיק, נראה שיש מקום לאבחנות בלבד אודות אופין של נבואות. (וללא הסברים כלל)

מעניין..מעורר מחשבה גם אחר הדברים המצוטטים נראים לי מחודשים ואין דעתי סומכת עליהם. חברים יקרים נושא זה שהועלה כאן ראוי להיות ערך במכלול, לכשעצמי לית בחילי לברר העניין אפילו עד חציו, אבל כשיהיה כזה יהווה פתרון לכל בעיות האספקלריה מסוג זה על ידי ציון הדעות (והאבחנות) המחקריות והפניה מיידית לערך לשון הנביאים (לדוגמה) שבה יבואר שעניין ז שנוי במחלוקת וגישות שונות יש בו

אליצור הרמתי את הכפפה שזרקת כאן לפני 7 חודשים, ובהשראת הרעיון שלך יש עכשיו ערך לשונות הנביאים.

שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו.