סימן זה מורכב משני סימנים גם יחד (א'. סימן קע"ה ב'. סימן רי"א דיני קדימה) ולכן סוגיה קשה מאוד וכאשר לומדים את סימן זה לבד יוצא מאוד הרבה סתירות, וכן גם פסיק ההלכה הוא לא נכון, ואני בעבר כבר תיקנתי את מאמר זה על פי פיסיקת ההלכה שיצא לנו בכולל בדיבוק חברים, ומשום מה זה שונה ואכן אני יכול לשלוח את כל החומר שיש בידי על סוגיה זו כדי שזה ישוכתב בצורה נכונה, כי אני לא בדיוק יודע איך לכתוב באתר זה.
שיחה:ברכת הטוב והמטיב/ארכיון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שלום לרב הגאון חיים יוסף ברנדוויין!
שנים רבות שאני שומע על ברכת הטוב והמטיב, ועדיין לא יצא לי לשמוע על כזאת בהירות נפלאה, החל משיטות הראשונים וכלה בפסיקת ההלכה!
אשריך שהינך מזכה את ישראל בידיעת ברכה חשובה זו!
יהי רצון שיתקיים בך גם הטוב והמטיב ושתזכה לכל טוב!
למנהל המכלול:
ממליץ בחום על זכיה בתחרות לעורך חיים יוסף ברנדוויין, כתיבה יפה וברורה מסכם ומתמצת היטב!
תוכל לכתוב את כל החומר כאן. בדף השיחה.
להלן סיכום שכתבתי בנושא. ובכן יש לי עוד כמה קונטרסים שאני יכול לשלוח במייל:
סיכום דיני ברכת הטוב והמטיב על היין
ברכת 'הטוב והמטיב' היא ברכה שאנו מודים להשי''ת על ריבוי היין, ומשמע מהמ''א ושאר פוסקים שברכה זו חובה ולא רשות, ומברכה בשם ומלכות. ומשמעות "הטוב והמטיב", הטוב לי והמטיב לאחרים על ריבוי היין (ולא שהיין יותר טוב מהראשון).
אמנם כאשר יש לפניו על השולחן כמה סוגי יינות ויודע שהאחד משובח מחברו, צריך להקדימו ולברך עליו 'בורא פרי הגפן', משום שיש כלל 'בברכת הנהנין' שצריך להקדים ולברך על המין החביב. {המשנ"ב מכריע כדעת הל"ח שכל שהוא בביתו אף אם אינו על השולחן, צריך להקדים את החשוב.}
ואחרי שכבר בירך בורא פרי הגפן על היין המשובח, שוב אינו יכול לברך 'הטוב והמטיב' על הגרוע. (ואע''פ שברכת הטוה''מ נתקנה על ריבוי יין, מ''מ אינו נכון לומר הטוב והמטיב על היין הגרוע, דמחזי כעין שקר)
אבל כאשר הביאו לו את היין המשובח לאחר שבירך הגפן, או שעבר ובירך על היין הגרוע תחילה, הרי הוא צריך לברך 'הטוב והמטיב'.
וכאשר רצונו לשתות מהיין הפשוט תחילה, מחמת היותו קליל יותר או מטעם אחר, ורק בהמשך רוצה לשתות מהיין המשובח, יכול לכתחילה לברך 'הגפן' על הפשוט, ואח"כ יברך על היין המשובח ברכת 'הטוב והמטיב', משום שבכה"ג ליכא לדיני קדימה. (ואינו צריך להוריד את היין המשובח מהשולחן בשעת ברכת בפה''ג כדלהלן)
(אופן זה אינו כ"כ מצוי במשתה יין, אלא שלפעמים בסעודת שבת מקדשים תחילה על יין קל ופשוט, ובהמשך הסעודה מביאים את היין המשובח יותר.)
האופן השכיח ביותר כיום:
כאשר יש לפניו שני מיני יינות, ומסופק איזה מהם הוא משובח, או שאינו מכירם, הרי הוא מתחייב בשני ברכות, ויברך על יין אחד 'בורא פרי הגפן' ועל השני ברכת 'הטוב והמטיב' (אף ששניהם לפניו על השולחן).
שלהלכה נפסק בשו"ע (סימן קע"ה סעיף ב'): מברכים 'הטוב והמטיב' על כל שינוי יין מן הסתם, אפילו אינו יודע שהשני משובח מהראשון, כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו. (ועצת המשנ''ב שטוב להדר ולהסיר את היין השני מהשולחן בשעת ברכת בפה''ג על הראשון, כדי לצאת כל החששות.)
שני מיני יינות לאו דווקא! אלא הוא הדין שני יינות ממין אחד שנתישנו בשני כלים, ג"כ שמם שני מינים. (לדוגמא: שני בקבוקי יין מזן קברנה, משנת בציר שונה, או מחברה שונה.) שכל שחילקו בשני כלים תוך ארבעים יום לבצירה, אף שהם מאותו זן, הרי הם שני מינים, שמסתמא יש להם כעת כבר טעם שונה אף שהם שווים באיכות.
{הרמ"א כותב שיין לבן יש מעלה שהוא בריא לגוף, ולכן אף אם הוא יותר גרוע קצת יש לו עדיין דין שווה לאדום (אך שלא יהיה היין הלבן גרוע ביותר). אך יש האומרים שכיום נשתנו הטבעיים, ויין אדום בריא יותר מיין לבן, ולפי"ז ליכא לההיא הלכתא.}
ומ"מ אף באופנים אלה עדיין אינו מתחייב בברכת 'הטוב והמטיב' עד שהתקיימו שאר התנאים כדלהלן.
ג' התנאים שע"פ השו''ע והנו''כ סימן קע''ה:
א. שישתו שני אנשים או יותר ביחד, משני היינות.
ב. שיהיו שותפים ביין (ואם העמיד היין על השולחן הוי כשותפים).
ג. שנשאר לו מהמין הראשון בשעת שתית היין השני (דאם לאו, מחזי שמחמת שכלה מהראשון הביאו עוד יין).
ולכן כאשר יש בידו יין כאחד מהאופנים הנ''ל, ונתקיימו ג' התנאים, הרי הוא מתחייב בברכת 'הטוב והמטיב'.
{ויש החוששים ואינם מברכים עד שיתקיימו עוד שני תנאים שהוסיפו האחרונים: א'. שישתו כל אחד רביעית משני היינות. ב'. ששני היינות יהיו יין אמיתי ולא יין מגיתו (מיץ ענבים). הנהגה למעשה הרוצה לחוש ולא לברך עד שיהא בידו שני התנאים הנוספים, יראה לצאת הברכה מאחר, או שעכ''פ ישתדל שלא להתחייב בברכה. ויש עצה לנוהגים לקדש על מיץ ענבים, ואח"כ בסעודה שותים יין. לערב מעט יין בתוך הכוס של קידוש ונמצא שכבר טעמו מהיין בתחילה, ושוב אינם מתחייבים בברכת 'הטוב והמטיב'.}
עוד כמה פרטי דינים לברכה זאת:
כאשר יש לפניו ג' או ד' יינות, צריך להסיר את היינות מהשולחן בשעת ברכה ראשונה. (וזהו מדינא, ודלא כדלעיל שצריך להסירם רק משום הידור.) ואח"כ על כל יין שמעלה על השולחן מברך 'הטוב והמטיב'.
ובכוס של 'ברכת המזון' אין צריך לברך עליו ברכת הטוב והמטיב אף שהוא מין יין אחר, לפי שכבר אמר הטוב והמטיב בבהמ"ז, אבל בסתם כאשר מתחייב שוב בהגפן על יין שונה כגון בנמלך, יברך שתיים. (שו"ע הרב ורעק"א, שכן משמע ממ"א דלא כבית יהודה, והשעה"צ חשש לכתחילה.)
ובפסח לכתחילה לא ישתה מב' מיני יינות בזמן הסעודה, משום שנראה כמוסיף על הכוסות, אבל אם הביאו לו, יברך. (ובשאר הכוסות אינו צריך לחשוש לשתות מיין אחר אף שיתחייב בכך גם בברכת 'הטוב').
אם שכח לברך 'הטוב והמטיב', ונזכר בעוד היין בפיו, בולעו ומברך אח''כ, וכן יכול לברך כל זמן שיש לפניו עוד מהיין.
סיכום בקצרה:
לדיני ברכת הטוב והמטיב (סי' קע"ה) יש צד שווה עם דיני קדימה בברכות (סי' רי"א), אלא שמחמת כן ברכת 'הטוב והמטיב' נדחית. בשני הדינים יש כלל שווה, שאם יש לפניו שני מינים ואחד יותר חשוב, צרכים לעשות את הברכה עליו. והיות שברכת הגפן היא הראשונה הרי הוא מפסיד את ברכת 'הטוב והמטיב'. ולכן כאשר יש לפניו שני המינים חייב תחילה להקדים ולברך 'גפן' על המין המשובח.
והיכן 'הטוב והמטיב' אינו נדחה?
כאשר עבר ובירך על הגרוע תחילה (או בהיתר וכנ"ל), או ששווים בחשיבותם, או במסופק. והיות ואין דין קדימה, צריך לברך על השני 'הטוה"מ'.
אמנם עדיין אינו יכול לברך 'הטוב והמטיב' עד שהתקיימו ג' התנאים: א. שישתו בחבורה. ב. שהיו שותפים ביין ג. שעדיין לא כלה מהיין הראשון.
יש הסבורים שברכת הטוב והמטיב שייך רק ביין יוקרתי במיוחד, ונמנעים מלברך בשאר היינות. וממה שנתבאר לפנינו נמצינו למידים דאדרבה ההיפך הוא הנכון ולא רק שאין מנהג שלא לברך, אלא ניתן לברך גם על היין הפשוט והזול ביותר.
( החלק השני אינו מוגה עדיין)
ביאור סתירת דברי המשנ''ב סימן קע"ה:
השו"ע בסעיף א' כתב הביאו להם יין אחר מברך עליו הטוב והמטיב, ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא הוא הדין אם היה להם מתחלה שתי יינות, וכתב הרמ"א ודוקא שלא היו לפניו יחד כשבירך בורא פרי הגפן אבל היו ביחד אינו צריך לברך אלא בורא פרי הגפן כמו שיתבאר סעיף ג'. ושם כתב המחבר, הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד יברך מיד בורא פרי הגפן על הטוב ופוטר את הרע ולא יברך על הרע תחלה בורא פרי הגפן כדי לברך אחריו הטוב והמטיב כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה.
ומשמע מדבריהם שבב' יינות שווים שפיר מברך על אחד 'הגפן' ועל חברו 'הטוב'.
במשנ"ב ס"ק ד' הביא את דעת הלבוש, שאם היין השני על השולחן בשעת ברכת 'הגפן' הרי הוא נפטר, ואינו יכול לברך עליו 'הטוה"מ'.
ובס"ק ה' ובס"ק י"ד משמע שאף אם היין השני היה על השולחן בשעת ברכת 'הגפן' עדיין צריך לברך ברכת הטוה"מ, וזה דלא כלבוש.
וז"ל הלבוש: ולאו דווקא הביאו להם מחדש אלא הוא הדין אם היה להם מתחלה שתי יינות מברכין על השני הטוב והמטיב', (ע"כ לשון הטור והמחבר, ומכאן לשון עצמו) כגון שלא היו לפניו יחד על השולחן בשעה שבירך פרי הגפן, אבל אם היו לפניו שניהם יחד על השולחן בשעה שבירך בפה"ג, יצא ידי שניהם ואין צריך לברך עוד כשישתה השני, שהרי כבר בירך גם עליו בפה"ג, עכ"ל.
וקשה טובא:
א. שלמעשה מביא הלבוש את לשון המחבר, ומוסיף את שיטתו כפירוש על המחבר, ולכאורה פליג עליה.
ב. הפמ"ג נשאר בצ"ע על הלבוש, שיש סתירה מסעיף ג' על סעיף א'. שבסעיף ג' כתב, צריך לברך על החביב תחילה הגפן, אף שע"י שמברך עליו מפסיד את ברכת הטוב, (משום שנפסק בשו"ע שאם יודע שהשני גרוע, לא יברך עליו 'הטוב'.) ואסור להקדים קודם את הגרוע כדי להרבות בברכות.
ומשמע שאם עבר ובירך על הגרוע תחילה, אף שהיה היין השני על השולחן בשעת ברכת 'הגפן' הרי צריך לברך עליו ברכת הטוה"מ.
(ורצה לפרש שאולי סבר שהמברך יכוון בשעת ברכת 'הגפן' שלא לפטור את היין השני, אבל נשאר בצ"ע שמשמע מהט"ז והמ"א שאף אם לא כיון, אינו נפטר.)
ג. בהגהות מוהר"א אזולאי (שם) מקשה על עצם דברי הלבוש וז"ל, "וצריך עיון מנא ליה למחבר (הלבוש) הא". (ר"ל מהיכן ראה חידוש זה? ועל איזה מהראשונים הוא נסמך? שהרי לא ממשמע כן כלל מכל הראשונים!)
ד. מדוע המשנ"ב לא מביא להדיא בשיטת הלבוש את החידוש 'שיוצאין י"ח בברכת הגפן כששניהם על השולחן', בשניהם שווים.
ה. ומה בכלל היה הווה אמינא של המשנ"ב ס"ק ג' לברך ברכת 'הטוה"מ' על כוס של ברכת המזון, הרי מברך עליו 'בפה"ג'.
ו. ובליל הסדר כאשר לוקח יין אחר לכוס השני, למה צריך לברך עליו גם הטוה"מ, והרי הוא צריך להפטר מברכת הטוה"מ, משום שמברך עליו בפה"ג בשביל הכוס השני (כמבואר בשעה"צ).
ז. מדוע שאר הפוסקים והנו"כ בשו"ע ובשו"ע הרב לא הזכירו האי חידוש כלל (למעט הפמ"ג שמקשה עליו כדלעיל).
ובהגהות מוהר"א אזולאי (שם) כתב ליישב את קשיותו הנ"ל, ומה הוא מקורו של הלבוש, וז"ל, "ואפשר דנפקא ליה מדברי המרדכי וז"ל המרדכי, ופירש אבי העזרי שאם הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד, שיש לו לברך מיד בפה"ג על היין הטוב ופוטר את הרע, ולא יברך על הרע תחלה בפה"ג כדי לברך אחריו הטוה"מ כדי להרבות בברכות, כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה, כדאמרינן בפ' כ"ב דף לט ע"א וכו', עכ"ל".
והיינו דלמרדכי חייב להקדים את היין המשובח תחילה ולברך עליו 'הגפן', ובכך נידחת ונפטרת ברכת הטוה"מ, משום שנפסק להלכה כתוס' שאין לברך אם יודע שהיין השני גרוע, וכאן שהקדים את המשובח, הרי בוודאי יודע שהיין השני הוא הגרוע ואינו יכול לברך עליו הטוה"מ.
{וחזינה מניה שהלבוש איירי בטוב וגרוע מחמת דני קדימה, ולכן כתב "אבל אם היו לפניו שניהם יחד על השולחן בשעה שבירך בפה"ג, יצא ידי שניהם ", והטעם משום דברי המרדכי שצריך להקדים את המשובח תחילה.}
וכך פירש גם הלחם חמודות את דברי רבו הלבוש (בדברי חמודות על הרא"ש פ"ט סי' מ"ז), על פי המרדכי הנ"ל. וז"ל, אבל המרדכי כתב בשם אבי העזרי שאם הביא לו יין רע ויין טוב שיש לו לברך מיד בפה"ג על היין הטוב ופוטר את הרע וכו', ופירש רמ"י (לבוש) לדבריו שלא היה לפניו על השולחן.
ומבואר מדבריו שפירש את דברי הלבוש רק על דיני קדימה כדברי המרדכי ולא הזכיר מדי ביינות שווים לומר שברכת הגפן פוטרתם.
ובכך מתרץ כפי ביאור ורמ"א וז"ל, 'מפרש דהטור נמי לא איירי אלא כשלא היו לפניו יחד ופירש רמ"י (לבוש) לדבריו שלא היו לו לפניו יחד על השלחן וכו' ' (אח"כ ראה לחלוק על רבו הלבוש בעניין 'דין קדימה', שכל שהוא בבית צריך לכתחילה להקדימו אלא א"כ הוא במרתף).
יוצא שהל"ח עצמו חולק על הלבוש, וסובר שאפילו שאינו לפניו על השולחן יש בו דיני קדימה, אא"כ נמצא במרתף 'דזיל בתר טעמא שלא לאפושי בברכות', כלומר לך אחר 'הטעם' של דיני קדימה, שאע"ג שע"י שמביא את היין השני לשולחן הרי מפסיד ברכה, בכל זאת לך אחר הטעם שעדיף ברכה אחת לברך את השי"ת באופן הראוי ביותר, מאשר להרבות בברכות, וכאן ראוי ביותר להקדים ולברך ברכת בפה"ג על המין החביב. ולכן אפ' שאין חיוב קדימה, כשאינו על השולחן, מ''מ יש את 'הטעם' ולכן יקדימו, אלא א"כ היה עדיין במרתף א"צ.
וכן צריך ליישב שגם המשנ"ב למד כבדברי הל"ח בלבוש, ובזה פירש את דברי המחבר. אלא שהמשנ"ב הכריע כלחם חמדות משום סב"ל. וכל זה לכתחילה קודם שבירך אבל עם עבר ובירך על הגרוע תחילה, או 'במסופק', הרי הוא מתחייב לברך הטוה"מ אף שהיין השני היה על השולחן בשעה שבירך 'הגפן', כמבואר בס"ק ה' ובס"ק י"ד.
ובכך מבאר המשנ"ב בס"ק ד' הייטב את דברי השו"ע והרמ"א: שבירך תחילה 'הגפן' על הגרוע, משום שהטוב לא היה על השולחן [לבוש]. אבל לדעת הלחם חמודות מדובר שהיין היה עדיין במרתף, וכך יכול להקדים את הגרוע לפני המשובח. והמשנ''ב בס"ק ד' כלל לא בא לפסוק הלכה אלא בא לבאר ולפרש את סתירת השו"ע על פי תירוצו של הלבוש, שהרי פתח בלשון 'רוצה לומר'. (ומכאן שורש הטעות הנפוצה שלא מברכים ברכת 'הטוב' כאשר היין השני היה על השולחן בשעת ברכה ראשונה.)
וחידוד וביאור הדברים:
'הסתירה' לא החלה כאן במשנ"ב, ולא בלבוש, וגם לא במחבר, אלא כבר התחיל בטור מסימן רי"א, לכאן.
(לדיני ברכת הטוב והמטיב (סי' קע"ה) יש צד שווה עם דיני קדימה בברכות (סי' רי"א), אלא שמחמת כן ברכת 'הטוב והמטיב' נדחית. שבשני הדינים יש כלל שווה, שאם יש לפניו שני מינים ואחד יותר חשוב, צרכים לעשות את הברכה עליו, והיות שברכת הגפן היא הראשונה הרי הוא מפסיד את ברכת 'הטוב והמטיב'.)
הב"י הקשה מהמרדכי על הטור, למה לא הזכיר שצריך להקדים תחילה את היין החביב והמשובח. והב"י לא תירץ, אבל הרמ"א בדרכי משה ביאר, שהיין השני לא היה לפניו על בשעת ברכה, ולכן אין צריך להקדימו.
והמחבר בשו"ע הביא להלכה בסעיף א' את דיברי הטור בפשטות, ואח"כ בסעיף ג' הביא את דברי המרדכי. וכל הנו"כ בשו"ע מקשים על המחבר למה סותר את דברי עצמו.
ולמסקנה יש ג' תירוצים:
א. הרמ"א תירץ, שבסעיף א' מדובר, שלא היה לפניו. (וכן ביאר הלבוש, והוסיף 'שלא היה לפניו על השולחן', וכן ביאר הל"ח, אלא שסבר שלא היה לפניו, הכוונה שהיה במרתף.)
ב. וב"ח חולק על הרמ"א, משום שסובר שכל שבדעתו לשתותו, חייב להקדימו אין חילוק איכן הוא נמצא, ולכן תירץ את דברי המחבר בסעיף א' בשעבר ובירך תחילה על הגרוע. ולכן ביאר המחבר בסעיף ג' בשם המרדכי שלכתחילה צריך להקדים את היין המשובח תחילה.
ג. והט"ז מקשה על הב"ח איך אפשר לומר שהמחבר פוסק דין שהוא רק בדיעבד, ולכן תירץ שסעיף א' מדובר באופן שמסופק איזה מהם הוא הטוב, ולכן אין לו חיוב להקדים אחד מהם, אבל בברכת הטוה"מ עדיין מחויב, משום שיש כאן ריבוי יין, ולכן מברך שתיים, ובסעיף ג' מדובר ביין טוב ורע.
והמש"נ נקט להלכה כביאור הרמ"א והלבוש, אלא שמשום ספק ברכות להקל, הכריע כלחם חמודות, 'שכל זמן הוא בביתו צריך להקדימו, אלא א"כ הוא במרתף.
אלא שהמשנ"ב ג"כ הביא את שיטת של הב"ח (בס"ק ה' 'ואם עבר ובירך וכו'). ואת שיטת הט"ז (בס"ק י"ד ואם מסופק איזה מהם עדיף וכו'). שאין תירוצם סותר את תירץ הרמ"א, גם הם כן נפסקו להלכה.
והמשנ"ב בס"ק י"ד מוסיף, 'וזהו מדינא, ומ"מ טוב להדר ולהסיר את היין השני משולחן וכו' ויוצא בזה כל החששות', וזהו מדברי הט"ז שכתב וז"ל, 'ומי שליבו נוקפו לברך שני ברכות ביש ספק, יסלק אחד מהם ואח"כ יברך וכו' ', דהיינו אם יש לו חשש שמא אינו מספיק בקי, ויש כאן על השולחן יין אחד שהוא יותר משובח, ולכן כאשר אינם לפניו על השולחן, אין לו דין קדימה.
נ.ב. אמנם יש להעיר שבס"ק י"ד כתב פעמיים 'להסיר היין מהשולחן', גבי ספק מהו המשובח כתב 'טוב להדר להסיר', וגבי 'ג' ד' יינות כתב 'שמצד הדין צריך להסיר היינות בשעת ברכה. {ולכאורה משום שחשש למחלוקת, שי"א 'שכאשר יש עוד סוגי יינות על השולחן, אין מברכים הטוה"מ רק פעם אחת (פמ"ג), וי"א שמברכים הטוה"מ על כל סוג יין בנפרד (סדר ברכות, הובא בא"ר וע"ש שמכריע שיסירם מעל השולחן).} בתחילה כתב זה רק מצד הידור בעלמא, ומשום חיוב קדימה, אבל אם לא הוריד מהשולחן, עדיין חייב לברך הטוה"מ. ומה שאין כן, ובדין השני, צריך לסיר מעל השולחן ומצד הדין, שאם לא הסיר יש חשש שהברכה הראשונה פטר את שאר ברכות, ומשום סב"ל אין לברך.
ואת"ל, למה לא חשש כאן לדברי הל"ח ולחייבו להוציא היין מביתו, אפשר לומר, משום שכאן יש ס"ס, ספק מה הוא היין הטוב, וספק אם ההלכה כלבוש או כל"ח, וכן אין כאן מקום להחמיר כל"ח, מספיק להוריד את היין מהשולחן.
לשון הלבוש שהבאת: "אבל אם היו לפניו שניהם יחד על השולחן בשעה שבירך בפה"ג, יצא ידי שניהם ואין צריך לברך עוד כשישתה השני, שהרי כבר בירך גם עליו בפה"ג".
ואתה מפרש את דברי המשנ"ב, שהלבוש אומר שחייב להקדים את היין הטוב, ולכן לא מברך הטוב והמטיב אם שניהם לפניו. כלומר: לדבריך כוונתם לומר שאם יעשה כדין הוא יברך על היין הטוב ראשון, ולכן ממילא לא יברך על השני הטו"ה.
וזה כמו שהמשנ"ב פירש את דברי הרמ"א בס"ק ז'. ומשמע כדבריך מלשונו "כדלקמיה", מה גם שנראה שהלבוש בעצם מביא את המחבר ומביא את הרמ"א ומוסיף קצת ביאור, וכדרכו. וכן לדבריך המשנ"ב בס"ק ה' לא סותר, והביא את הב"ח שאם עבר ובירך על הגרוע מברך הטו"ה על הטוב, כי גם בלבוש שהביא, כוונתו שחייב להקדים את הטוב, וזה נפטר רק אם באמת הקדים את היין הטוב.
אמנם אני הבנתי תמיד שכוונתו שאם היין לפניו על השלחן - או לבעל הל"ח אם שניהם בביתו - לא מברך ברכת הטו"ה על השני, כי כיון שברכת בפה"ג שעל היין הראשון פטרה גם את השני, אז זו "שתיה אחת" של שתי היינות יחד, ולכן לא מברך הטו"ה.
אך כעת באמת נראה כדבריך, אם כי לשון הלבוש "שהרי כבר בירך גם עליו בפה"ג" קשה קצת (ובאמת במשנ"ב לא ציטט את מילים אלו). גם קצת מפריע שהמשנ"ב בסק"ד קאי על דברי המחבר, והיה יותר טוב שיהיה על הרמ"א, כי הרי ס"ק זה בא להביא מחלוקת בביאור דברי הרמ"א, האם מש"כ ברמ"א "שלא היו לפניו", הכוונה "על השלחן" (לבוש), או "בבית" (ל"ח). גם לשון המשנ"ב בסוף סק"ד "ודעת הל"ח דכשהם בביתו בשעת ברכת בפה"ג ודעתו לשתותם, כמונח לפניו על השלחן דמי, ואין צריך לברך ברכת הטוב, וסב"ל", משמע שזה פוטר את ברכת הטו"ה, ולא שזה רק גורם שיברך על היין הטוב ראשון - וממילא נפטר מהטו"ה. (וסתם יש להעיר למה הרמ"א הוצרך לומר שלא היו לפניו יחד כשברך בפה"ג, ולא אמר דמיירי שאינו יודע מי משובח, וכהמשך לשון המחבר עצמו בסעיף ב'. ואולי כי זה פחות מצוי ולא המקרה הרגיל).
וכל זה לא כדברי הערות "דרשו" (הערה 7) בשם הגרח"פ שיינברג (חידושי בתרא ס"ק י"ד), שנראה שהבין שהלבוש אומר שאם שניהם לפניו לא מברך הטו"ה לא רק בגלל דיני קדימה אלא בכל מקרה, ועל זה שאל שהרי בס"ק ה' כתוב שאם בירך על הגרוע מברך הטו"ה גם אם השני היה לפניו, כתב ליישב שיש הבדל בין יין טוב וגרוע, שבזה גם אם שניהם לפניו - אם בירך על הגרוע מברך שוב הטו"ה על המשובח. משא"כ יינות שווים, בזה מברך משום ריבוי היין ולא על השבח, ובזה מיירי הלבוש שכתב שאם שניהם לפניו ה"ז נפטר מברכת הטו"ה.
(וזה בעצם מה שסענדער שואל בסמוך. ואתה ענית לו לפי פירושך, שהל"ח לא אומר ש"אין הטו"ה כשהיו שניהם בבית", אלא הל"ח אומר ש"צריך להקדים ולברך על הטוב אם שניהם בבית".).
הן אמת שב'דרשו' שם הביאו אח"כ מהפמ"ג שאם יודע ששניהם שווים, לא מברך על השני, והעירו שזה לא כדברי הגרח"פ שאר שיש ברכת הטו"ה על השבחת יין, ויש הטו"ה על ריבוי יין גם כששווים.
לסיכום: כתבת: "(ומכאן שורש הטעות הנפוצה שלא מברכים ברכת 'הטוב' כאשר היין השני היה על השולחן בשעת ברכה ראשונה.)". אני דוקא אכן חשבתי כך, ונראה שגם הגרח"פ שיינברג הבין כך (יש לראות את דבריו בפנים, לא עשיתי זאת..), אולם לכאורה אתה צודק בהבנתך שאין פטור מברכת הטו"ה מצד עצם זה שהיו יחד, אלא שמצד דיני קדימה בברכות ממילא יברך על המשובח וממילא לא יברך הטו"ה על השני כי הוא גרוע יותר.
האם אין מקום להביא את 2 ה'הבנות'?
לדעתי הבאת דעה זו בפני עצמה מוגדרת כמחקר מקורי
זה מובא בפנים הערך כ-2 הבנות. לדעתי זה על גבול מחקר מקורי, מצד שני כיון שיש מקור לזה (הגרח"פ) אז כן כתבתי/השארתי.
בתקופה האחרונה אני ממעט לערוך בשל סיבות אישיות, ואין לי גם מספיק פניות הדעת להבין את הנושא לאשורו. אך בניסוח הנוכחי ההבנה הראשונה מנוסחת כמחקר מקורי למהדרין.
בנוסף, שכחו לגמרי מהברכה על מאורע משמח, שגם בו יש מה להרחיב רבות.
יישר כח לכולכם!
חיים יוסף ברנויין פלא שלא נתעוררת בגוף דברי המשנ"ב שמכריע כל"ח משום סב"ל. מה שייך כאן סב"ל. הרי גם אם עבר ובירך בפה"ג על הגרוע, עדיין יכול לברך הטוב והמטיב על המוטב יותר, כמבו' במ"ב סק"ה. א"כ אין בזה ספק ברכות כלל, שהרי לית מאן דפליג שאם לא נהג כדעת הל"ח ובירך על היין הגרוע כשנמצא בביתו יין טוב יותר, הרי לא עבר על ספק איסור ברכה לבטלה, אלא על ספק ברכה שאינה צריכה. ובמקום ספק ברכה שאינה צריכה לא אמרינן סב"ל.
אנו מקובעים שהפירוש של שס"ל = "אל-לברך", אלא שהפירוש הפשוט הוא שכאשר יש מחלוקת ואין הכרע כמי פוסקים אז יש כלל בברכות שזה מדרבנן שצרכים לפסוק כשיטה המחמירה, ולכן כאן המשנ"ב מכריע כל"ח שמחמיר שכל שהיין בביתו צרכים להקדימו. (ולא כלבוש שסובר שרק אם היין על השולחן צרכים להקדימו).
עשיתי שינוים וצריך לעבור על זה עוד!
חיים יוסף ברנויין תודה רבה על תרומתך החשובה לערך, נראה שלמדת את הסוגיא היטב!
חיים יוסף ברנויין תודה רבה על הוספותיך החשובות, אני באמצע לעבור עליהן ולערוך אותן כמקובל במכלול. שים לב להערות בתקצירי העריכה אחריך, וכשאתה מסיר תוכן משמעותי, הסבר בבקשה מדוע אתה עושה כך.
אם תצליח להבין את צורת הכתיבה המקובלת במכלול, זה יכול מאוד לעזור בשיפוץ הערך!
הסרתי את "דעת הראב"ד" א' משום שהוא לא לנוגע להלכה למעשה ב' משום שהראשונים והב"י לא מביאים את דעתו ג' שכבר מזכר למעלה בדעת התוס' שאין סיבה לברך על הלחם.
אז שים לב: א. המכלול אינו ספר הלכה אלא אנציקלופדיה ולכן עליו להביא גם שיטות שלא נפסקו להלכה. ב. בעריכות משמעותיות כגון זו, מומלץ לציין את סיבת המחיקה בתקציר העריכה, זה מונע הרבה בעיות מיותרות.
יש עוד הרבה מאוד שיטות ואם נכתוב את כולם זה לא היגמרו אף פעם, ונראה לי ששיטה זאת אולי קצת מיותר לכתוב, ובפרט שכבר הזכר בשיטת הוספות בפשטות שלא כמו שיטה זו.
אתה מוזמן לציין את כל השיטות ונראה מה צריך להשאיר, מה למחוק ואיך.
אבל בכל מקרה צרכים לעלות את שיטה זו למעלה יותר.
ייתכן. הערך הזה רחוק מאוד משלימות מבחינת עיצוב וניסוח.
אני ממליץ לך לעבור על כמה ערכי הלכה, ולשים לב לעריכות אחריך כדי להבין את צורת הניסוח המקובלת במכלול. זה שונה משמעותית מהסגנון המסורתי של הלומדים ולוקח זמן להתרגל, אבל זה יכול להשיע לטובה גם על הניסוח האישי שלך.
אני מבין שמאמר זה מנוסח יותר כמאמר הלכתי, וזה באמת לא תואם לערכים של מכלול, אבל כל השינויים שעשיתי, הם משום ראיתי שהיה כתוב דברים שהם הפך ההלכה ולכן תיקנתי כפי מה שידוע לי, ואם זה לא מתאים לערך אנציקלופדי, אפשר למחוק את מה שלא מתאים, ולנסח שונה.
אני מעריך מאוד את ההוספות והתיקונים החשובים שלך לערך, רק ביקשתי שתשתדל לכתוב אותם בצורה שמתאימה יותר למכלול כדי להקל עלי את עבודת העריכה, יען זמני אינו פנוי כ”כ עתה. אני ממליץ לך לקרוא את המכלול:מדריך לכתיבה תורנית, זה יכול לעזור לך ביותר בהמשך דרכך כאן.
כמו”כ, בציון מקורות מספרים, תשתדל לעשות זאת באופן הבא:
שם המחבר, שם הספר, מקום ההוצאה: שם המו"ל, מספר מהדורה (אופציונאלי), שנת ההוצאה לאור
- דוגמה:
יעקב מרידור, ארוכה הדרך לחרות, ירושלים: אחיאסף, 1956
בסר גמור אני מקווה שהסתדר. ולגבי הקישורים האם זה טוב או שזה יותר מדי
ערכתי עפ"י דף השיחה
האם יש עניין להוסיף בערך את הסתירה ואת המיישבים עליו.
אם מדובר במשא ומתן בלבד - לא.
רק אם מדובר בתוכן שיש לו נפקא מינה למעשה יש להוסיף את הנצרך.
הכל לטובה הערך חייב ניסוח מחדש, ותוספות.
תסתכל עם תוכן העניינים, זה לא נראה טוב מספיק.
כדאי שיהיה פרק "מקור", שמצטט את מקור הברכה, ומביא את הדוגמאות הבסיסיות של הברכה. כדאי גם להזכיר בפרק זה את הפסיקה בשו"ע במקרה שאין בשו"ע חידוש נוסף מלבד הפסיקה.
גם הפרק הראשון, למשל, צריך ניסוח. דעת הירושלמי למשל, מוצגת בקטע המתחיל בגר"א, ולסיום כתוב שנפסק כבבלי, כשלא מוזכר שזו מחלוקת ביניהם.
אשמח לעזור אם תרצה
תתחיל לערוך אשתדל להמשיך אותך, הבעיה היא שלא למדתי את הסוגיא הזו, אז אני קצת מוגבל בעניין
לגבי הקטע של הגרא והירושלמי, לפי הבנתי, זה לא כתוב במפורש בירושלמי אלא הבנת הגרא, ולכן זה צריך לבוא בשמו.
מתייג את שמש מרפא שהוסיף את הקטע הנ”ל.
זה לגמרי מובא בשמו.
התכוונתי להיפך, שזה טוב שלא מוזכר ללא הגרא כיון שלא ברור מהירושלמי.
אם הבנתי את כוונתך, בוצע. ערוך כפי יכולתך
הערך אמור להתייחס גם לברכה הרביעית של ברכת המזון כ"ברכת הטוב והמטיב". הטוב שניתנו לקבורה, והמטיב שלא הסריחו.
למה? זה צריך להיות כתוב בברכת המזון. כאן יש מפנה בראש הערך כי זאת ברכה אחרת לחלוטין עם שם זהה
לדעתי צריך להעביר לטיוטה, לשכתב ויש לנו ערך חדש מבית המכלול.
אפשר לשכתב גם בלי להעביר, בטיוטה:ברכת הטוב והמטיב
צריך שמישהו יעשה זאת.
מי? ;)
גם כיום חלק גדול מהתוכן הוא חדש.
טוב, כדאי שתחליף שם...
התוכן חדש, אבל התוכן הזה מצפה לשכתוב.
התחלתי, מישהו מוזמן לעזור...🙂
טוב, הייתה לנו התנגשות, אבל בשל העובדה שהגרסה שלך משובחת יותר משלי, אי אפשר לברך על שלי הטוב והמטיב...
אופס. סליחה...
אני סיימתי להערב, טיפלתי רק בברכת היין, עיקר השכתוב צריך לעשות בשאר הערך...
שכוייח ובהצלחה
אוקי, אני די סיימתי עם זה, וטופח לשנינו על השכם...
תקן שם כמה נקודות, וזה עובר למרחב.
ראו גם כאן, בפרק הרלוונטי.
אני דיברתי רק על שכתוב, לא על הרחבה...
לאחר שנראה כי הדבר ממש מוסכם. לפי דעתי מדובר בשגיאת כתיב.
אין נושאים ישנים יותר