שחר (קואופרטיב)
קואופרטיב התחבורה שחר (ראשי תיבות של "שירותי חיפה רבתי") הוקם בדצמבר 1947 מאיחוד של קואופרטיב "חבר" שמנה 164 נהגים ו-88 אוטובוסים והיה הגדול ביותר באזור חיפה, עם קואופרטיב "משמר המפרץ" שמנה 123 נהגים ו-43 אוטובוסים.
תחילתו של קואופרטיב "חבר" בהתארגנות של קבוצת אנשים מכפר חסידים ומשכונת נשר. הם קנו מספר אוטובוסים והקימו קו שנסע מכפר חסידים, דרך יגור, יאג'ור, נשר, בלד א-שייח' וחיפה. המוסך העיקרי שלהם היה בנשר. הם עבדו סביב השעון בהפעלת האוטובוסים. במשך הזמן התרחב קו האוטובוס והגיע עד קריית עמל. קו זה נקרא קו מס' 8. בסוף שנת 1947 שונה מסלול האוטובוס. האוטובוס יצא מנשר ליגור, כפר חסידים, כפר אתא ומשם לצומת הצ'ק פוסט. בצומת נעשה חיפוש נשק על ידי חיילים בריטים. האוטובוס דופן בלוחות ברזל עבים מכל צדדיו. גם החזית של האוטובוס דופנה תוך השארת אשנב ראייה לנהג.[1][2]
ב-14 במאי 1948, עם הקמת המדינה, נחתם הסכם לאיחוד של קואופרטיב "שירות הר הכרמל" שמנה 77 נהגים עם קואופרטיב שחר, בפועל בוצע האיחוד ב-13 ביולי 1948 לאחר אישורו במועצת "שחר". ב-16 בספטמבר 1949 מוזגה לתוך שחר החברה השיתופית "שירות שפרעם קו מספר 11" שהפעילה קו תחבורה משפרעם להדר הכרמל שבחיפה, רמת יוחנן וח'ירבת הושה (כפר ערבי שננטש ב-1948).
נהגי הקואופרטיב בנו שיכון ("נאות שחר") על יד מרכז זיו בחיפה. כיום "שיכון שחר". במרכז השכונה גן ציבורי הקרוי רחבת בן ארצי - על שמו של אברהם בן ארצי (אביו של יוסי בן ארצי) מבוני השכונה.
מיד לאחר קום המדינה הציע שר התחבורה הראשון דוד רמז לאחד את כל מפעילי התחבורה הציבורית בארץ לקואופרטיב אחד. לאחר דיונים רבים וישיבות סוערות של הממשלה הוחלט ב-1 בנובמבר 1951 לאחד את הקואופרטיבים לתחבורה "שחר" (צפון הארץ), "אגד" (מרכז הארץ) ו-"דרום יהודה" (דרום הארץ) לקואופרטיב בשם "א.ש.ד." ("א"- אגד, "ש"- שחר "ד"- דרום יהודה). מספר חודשים לאחר האיחוד החליטה ההנהלה של אש"ד לשנות את השם ל"אגד".
הערות שוליים
