שחפת נגד סרטן שלפוחית השתן
שחפת נגד סרטן שלפוחית השתן - שיטה רפואית מקובלת למניעת הישנות סרטן שטחי של שלפוחית השתן, על ידי שימוש בחיידקי שחפת מוחלשים. השיטה מצמצמת בכמחצית את מספר המקרים בהם חוזר סרטן מסוג זה לאחר שסולק בניתוח.
תיאור כללי של השיטה
סרטן שלפוחית השתן הוא הסרטן הרביעי בשכיחותו בגבר והשמיני בשכיחותו באישה. בישראל מתגלים כ-1,000 עד 1,500 מקרים חדשים של סרטן זה מדי שנה. בדרך כלל (80% - 90%) מדובר בסוג הלא חודרני של המחלה, דהיינו, הגידול איננו חודר לשריר השלפוחית, המכווץ אותה בזמן ההשתנה, אלא נשאר בשכבת הרירית או אפיתל המעבר (transitional cell), שמעליו. סרטן אפיתל המעבר נקרא Transitional Cell Carcinoma. הטיפול המקובל במקרים אלה הוא כריתה פשוטה של הגידול. הבעיה היא שאצל אחוז גבוה מאד של החולים, עד 70% מהם, מופיע הגידול שוב.
השיטה המקובלת ביותר כיום למלחמה בתופעה זו היא שטיפת השלפוחית אחרי הניתוח, בחיידקים מוחלשים של שחפת הבקר, תרכיב המכונה BCG (Bacillus Calmette Guerin) על שם שני ממציאיו. השטיפה גורמת לדלקת, המסמנת שאכן מערכת החיסון של הגוף נכנסה לפעולה. מערכת החיסון, שהתעוררה לפעולה נגד חיידקי השחפת, משמידה את תאי הסרטן שנותרו ובכך מונעת אצל מרבית החולים את חזרת המחלה. עם זאת, אצל שליש מהחולים בערך הגידול שב למרות הטיפול[1].
היסטוריה
החיידק הגורם לשחפת אצל האדם קרוי Mycobacterium tuberculosis ותואר לראשונה ב-1882 על ידי רוברט קוך, שזכה בשל כך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. חיידק קרוב מאד אליו, בשם Mycobacterium bovis, שזוהה עוד כשלושים שנה קודם לכן (1854), גורם לשחפת הבקר, אך מסוגל גם הוא לגרום לשחפת אצל האדם. שני בקטריולוגים צרפתים ממכון פסטר, אלבר קלמט (Albert Calmette) (1863–1933) וקאמי גרן (Camille Guérin) (1872–1961) גילו ב-1908 דרך להחליש את חיידק שחפת הבקר, כך שאפשר יהיה להשתמש בו לחיסון נגד שחפת, אצל האדם, בלי שיגרום למחלה זו בעצמו. פיתוחו של החיסון בפועל ארך עוד אחת עשרה שנה, ורק כעבור שנתיים נוספות, ב-1921 השתמשו בתרכיב BCG לראשונה לחיסון בני אדם כנגד שחפת. ב-1929 פורסם לראשונה כי חולי שחפת, חולים בסרטן, משום מה, פחות מחבריהם הבריאים וכבר בשנות השלושים הועלה הרעיון לבדוק שמא החיסון לשחפת יכול להיות יעיל גם כנגד סרטן. עם זאת, רק ב-1976 הוכח לראשונה כי ניתן אכן להשתמש בחיסון נגד שחפת, לטיפול בסרטן שלפוחית השתן ועבר עוד כעשור שנים ויותר עד שהחל טיפול בשיטה זו בחולי סרטן מסוג זה באופן ממשי[2].
טכניקת הטיפול
מאז הניסוי הראשון בבני אדם ב-1976[3] לא השתנתה בעצם טכניקת הטיפול. בכפוף לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה כמובן, מקובל להמתין כשבועיים מיום הניתוח, כדי לאפשר לרקמת השלפוחית להתאושש מעט. כעבור שבועיים ובהנחה שאין צורך למשל בניתוח נוסף, מוזמן החולה לסדרה בת ששה טיפולים שבועיים. באמצעות קטטר מוחדר תרכיב ה-BCG לתוך שלפוחית השתן והחולה חייב להשאר שוכב עם התמיסה בתוכו במשך שעתיים, כאשר הוא מסתובב מידי רבע שעה, רבע סיבוב, כך שהתרכיב יבוא במגע מלא עם כל קירות השלפוחית. הטיפול אינו כואב, אין צורך באשפוז או בהרדמה ולו מקומית, הוא נעשה במשך שעתיים מדי שבוע, במשך שישה שבועות ובדרך כלל כרוך בתופעות לוואי קלות בלבד. בסיומו נדרש מעקב מידי מספר שבועות ולאחר מכן מידי מספר חודשים ובמקרים רבים למדי גם טיפול או טיפולים חוזרים, אף כי בדרך כלל קצרים יותר[4].
שחפת כטיפול במחלות נוספות
ההערכה כיום היא שהשיטה פועלת ככל הנראה גם במקרים של סוגי סרטן אחרים, לרבות מלנומה, סרטן הריאה ועוד, וישנם סימנים שהיא יכולה למנוע או לרפא במקרים מסוימים מחלות אחרות, לרבות צרעת, סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים), טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון, ועוד. עם זאת, בכל התחומים האחרים המחקר הינו עדיין בראשיתו ורק בכל הנוגע למניעת חזרת סרטן שלפוחית השתן השימוש בשיטה הוא מעשי, מקובל ומצליח, כבר כיום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "כל מה שחשוב לדעת על סרטן שלפוחית השתן", באתר "כללית"
- סרטן שלפוחית השתן, באתר האגודה למלחמה בסרטן
- חיידקי סלמונלה נגד סרטן, גליליאו, 9 בנובמבר 2010
הערות שוליים
- ^ מאמר מסכם מצב, נכון למרץ 2001 - "BCG Immunotherapy for superficial bladder cancer"
- ^ "A Randomized Trial of Intravesical Doxorubicin and Immunotherapy with Bacille Calmette–Guérin for Transitional-Cell Carcinoma of the Bladder", ב-New England Journal of Medicine, אוקטובר 1991
- ^ מאמרם של מורלס, איידינגר וברוס, Journal of Urology, 1976, מובא במאמרם המסכם של ריצ'רד לוקייר ודויד גילת, מ-2001
- ^ "דף מידע בנושא: טיפול ב - BCG לסרטן שלפוחית השתן", המחלקה לאורולוגיה, בית חולים הדסה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.