שגרירות אינדונזיה בבייג'ינג
 | |
| דיפלומטיה | |
|---|---|
| חלק מ | יחסי אינדונזיה–סין |
| שטח האמנה |
 סין מונגוליה |
| מדינה מיוצגת |
 אינדונזיה |
שגרירות הרפובליקה של אינדונזיה בבייג'ינג (באינדונזית: Kedutaan Besar Republik Indonesia di Beijing Chinese, בסינית: 印度尼西亚共和国驻华大使馆) היא הנציגות הדיפלומטית של הרפובליקה של אינדונזיה ברפובליקה העממית של סין. השגרירות מאומנת גם למונגוליה.[1] אינדונזיה מחזיקה בשלושה קונסוליות בסין, הכפופות לשגרירות: גואנגג'ואו,[2] הונג קונג,[3] ושאנגחאי.[4] השגריר האינדונזי הראשון בסין היה ארנולד מונונטו (אנ') (1953–1955).[5] השגריר הנוכחי, ג'אוהארי אורטמנגון, מונה על ידי הנשיא ג'וקו וידודו ב-20 בפברואר 2018.[6]
היסטוריה
היחסים הדיפלומטיים בין אינדונזיה לסין נוסדו ב-13 באפריל 1950.[7][8] ממשלת אינדונזיה מינתה את איסק מהדי משגרירות אינדונזיה בבנגקוק לבייג'ינג כדי להקים נציגות דיפלומטית.[9] מהדי מונה אז לממונה על היחסים עד הגעתו של השגריר האינדונזי הראשון בסין, ארנולד מונונטו.[10]
במהלך טיהור הקומוניסטים באינדונזיה שאחר ניסיון ההפיכה של תנועת 30 בספטמבר (אנ') ב-1965 הידרדרו היחסים בין אינדונזיה לסין, וממשלת אינדונזיה האשימה את סין במעורבת בתנועה. ב-30 באוקטובר 1967 הקפיאה אינדונזיה את יחסיה עם סין.[11] המתיחות הייתה גבוהה קודם ניתוק הקשרים בין שתי המדינות. מספר הפגנות גדולות מול שגרירות אינדונזיה כולל באפריל כאשר "המונים מהפכניים" פרצו אל בניין השגרירות ובאוגוסט כאשר המשמרות האדומים הסתערו על השגרירות. תקריות אלימות פקדו גם את שגרירות סין בג'קרטה.[12][13][14] ממשלת אינדונזיה סברה ששגריר אינדונזיה בסין, ג'אווטו, נוטה לשמאל ואוהד את המפלגה הקומוניסטית של אינדונזיה. אזרחותו נשללה על ידי הממשלה על מנת למנוע ממנו לשוב לאינדונזיה.[15][16]
לאחר יותר מ-20 שנה של ניתוק, הודיעו אינדונזיה וסין ב-23 בפברואר 1989, כי שתי המדינות יחדשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהם. הצהרה זו הוכרזה לאחר פגישה בין הנשיא סוהארטו ושר החוץ הסיני צ'יאן צ'ין בטוקיו, יפן, במהלך הלווייתו של הקיסר הירוהיטו.[17][18] ב-3 ביולי 1990, הודעה משותפת שנחתמה בבייג'ינג קבעה כי ההתחלה מחדש הרשמית של היחסים הדיפלומטיים תחל ב-8 באוגוסט 1990.[19] השגריר האינדונזי הראשון בסין לאחר תחילת היחסים היה אבדוררחמן גונאדירדג'ה (1990–1994).[20]
הנציגות הראשונה בשנות ה-50 שכנה ברובע דונגצ'נג בבייג'ינג. לאחר חידוש היחסים ב-1990, מוקמה השגרירות ברובע צ'אויאנג. ביולי 2004 עברה השגרירות למיקומה הנוכחי בדונגז'ימנוואי דאג'י.[21]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות אינדונזיה בבייג'ינג
הערות שוליים
- ^ "Embassy of the Republic of Indonesia in Beijing, China". Embassy of the Republic of Indonesia in Beijing, China. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Consulate General of the Republic of Indonesia in Guangzhou". Consulate General of the Republic of Indonesia in Guangzhou. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Consulate General of the Republic of Indonesia in Hong Kong". Consulate General of the Republic of Indonesia in Hong Kong. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Consulate General of the Republic of Indonesia in Shanghai". Consulate General of the Republic of Indonesia in Shanghai. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Nalenan, R. (1981). Arnold Mononutu: Potret Seorang Patriot [Arnold Mononutu: A Portrait of a Patriot] (באינדונזית). Jakarta: Gunung Agung. p. 264.
- ^ Ihsanuddin (2018-02-20). "Presiden Lantik 17 Duta Besar, dari Muliaman Hadad hingga Todung Mulya Lubis" [President Appoints 17 Ambassadors, from Muliaman Hadad to Todung Mulya Lubis]. Kompas (באינדונזית). נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Hubungan Indonesia-Tiongkok: dari Soekarno hingga Jokowi" [Indonesia-China Relations: from Soekarno to Jokowi]. ANTARA (באינדונזית). 2015-04-13. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Dewi Fortuna Anwar (2019-03-28). "Indonesia-China Relations: To Be Handled With Care" (PDF). Perspective. 19 (2019): 2. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Indonesia". Embassy of the Republic of Indonesia in Bangkok, Thailand. 2013-03-07. אורכב מ-המקור ב-2016-05-17. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Embassy History". Embassy of the Republic of Indonesia in Beijing, China. אורכב מ-המקור ב-2007-10-29. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Lucky Setyo Hendrawan (2019-03-02). "Kilas Balik Hubungan Indonesia dan China" [Flashback on the Relationship between Indonesia and China]. Times Indonesia (באינדונזית). נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Mark, Chi-kwan (2012). China and the World since 1945: An International History. New York: Routledge. p. 66.
- ^ Van Der Kroef, Justus M. (בינואר–במרץ 1968). "The Sino-Indonesian Rupture". The China Quarterly (33): 17–46.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Whitaker, Raymond; Usborne, David (1997-08-17). "Peking embassy siege veterans recall the Red Guards' summer of hate". The Independent. נבדק ב-2019-12-02.
- ^ "Djawoto bukan warga-negara lagi, kata Adam Malik" [Djawoto is not a citizen of Indonesia anymore, says Adam Malik]. Berita Harian (במלאית). 1966-04-20. p. 3. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "Kisah mantan pekerja Djawoto di Beijing usai prahara '65" [The story of former Djawoto worker in Beijing in '65]. ANTARA (באינדונזית). 2017-09-30. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ "China and Indonesia Agree to Renew Ties Suspended in 1967". New York Times. 1989-02-24. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Leo Suryadinata (ביולי 1990). "Indonesia-China Relations: A Recent Breakthrough". Asian Survey. 30 (7): 682–696. doi:10.2307/2644558. JSTOR 2644558.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Southerl, Daniel (1990-07-04). "China, Indonesia Resume Diplomatic Relations". Washington Post. נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Gitosardjono, Sukamdani (2006). Dinamika hubungan Indonesia-Tiongkok di Era Kebangkitan Asia [Indonesia-China Relationship Dynamics in the Era of Asian Resurgence] (באינדונזית). Jakarta: Lembaga Kerjasama Ekonomi, Sosial, dan Budaya Indonesia-China. p. 69.
- ^ "Embassy History". Embassy of the Republic of Indonesia in Beijing, China. אורכב מ-המקור ב-2007-10-29. נבדק ב-2019-11-21."Embassy History". Embassy of the Republic of Indonesia in Beijing, China. Archived from the original on 2007-10-29. Retrieved 2019-11-21.
36067636שגרירות אינדונזיה בבייג'ינג