שאנטי דווי

שאנטי דווי (11 בדצמבר 1926 - 27 בדצמבר 1987) נולדה בדלהי, הודו. כבר בתור ילדה קטנה בתחילת שנות השלושים היא החלה לטעון כי יש לה זכרונות מחיה הקודמים. המקרה הובא לידיעתו של מהאטמה גנדי ששלח ועדה כדי לחקור את הדברים ודו"ח בעניין פורסם בשנת 1936. דו"ח נוסף שעסק בפרשה התבסס על ראינות שנערכו עימה ועם קרובי משפחה בשנת 1936 ופורסם בשנת 1952. לאחר מכן שאנטי התראיינה בפני סופר שוודי שהוציא לאור ספר על סיפור חיה בשנת 1994, הספר תורגם בשנת 1998.

שאנטי סיפרה להוריה כשהייתה בערך בת ארבע שביתה ה"אמיתי" נמצא בעיר מטורה ובו חי בעלה, במרחק של כ-145 קילומטרים מדירתם בניו דלהי. הוריה לא ייחסו חשיבות לעניין והיא ברחה מהבית בגיל שש בניסיון להגיע לבדה למטורה. לאחר שנכשלה בבריחתה, סיפרה בבית הספר כי הייתה אישה נשואה ונפטרה עשרה ימים לאחר שילדה ילד. מורתה ומנהל בית הספר שוחחו עימה ובשיחתם היא אמרה מילים ושמות הנהוגים בדיאלקט של מטורה אותו מעולם לא שמעה באוזניה. יתרה מכך, היא חשפה בפניהם את שמו של בעלה הסוחר מחייה הישנים, "קדר נת'". מנהל בית הספר איתר סוחר מהעיר מטורה העונה לשם זה ושאשתו נפטרה עשרה ימים לאחר לידת בן, שמה היה לודגי דווי. קדר נת' נסע לדלהי והתחזה לאחיו, אך שאנטי דווי זיהתה אותו מיד ואת "בנה" הראשון. היא ידעה פרטים אישיים על חייו עם אשתו, וכך קדר השתכנע ששאנטי דווי היא למעשה גלגול נשמתה של אשתו המנוחה. לאחר שמהאטמה גנדי שמע על המקרה, הוא נפגש עם הילדה והקים ועדה שתחקור את נכונות טענותיה. הוועדה הסיעה את שאנטי לעיר מטורה ב-15 בנובמבר 1935. היא זיהתה שם מספר חברי משפחה מחייה הקודמים, כולל את סבה. היא גילתה שבעלה לא עמד בהבטחות שהבטיח לה ערב "מותה", ולאחר מכן חזרה לבית הוריה בדלהי. הוועדה הסיקה פה אחד ששאנטי דווי היא אכן מקרה של גלגול נשמות של לוגדי דווי המנוחה.

שאנטי לא נישאה מעולם. היא סיפרה את סיפורה בסוף שנות החמישים ושוב בשנת 1986 בריאיון עם עיתונאים. בראיון האחרון היא תיארה את חוויית סף המוות שחוותה כאשר הייתה לודגי דווי. עיתונאי אחר המשיך לראיין ולהיפגש עימה גם בשנת 1987, השיחה האחרונה ביניהם נערכה ארבעה ימים לפני יום פטירתה, ב-27 בדצמבר 1987.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29199414שאנטי דווי