ר. מ. הייר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. ריצ'רד מרווין הייר (באנגלית:Richard Mervyn Hare ; ‏21 במרץ 1919 - 29 בינואר 2002), הידוע בקיצור ר.מ. הייר (R. M. Hare), היה פילוסוף בריטי שהתמחה בפילוסופיה של מוסר. הוא היה פרופסור באוניברסיטת אוקספורד בין השנים 1966–1983. לאחר מכן לימד במשך מספר שנים באוניברסיטת פלורידה. התיאוריות המטא-אתיות שלו היו משפיעות במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים.

הייר ידוע בעיקר בפיתוח הפרסקריפטיביזם שלו כתיאוריה מטא-אתית, שלטענתו נתמכת על ידי ניתוח של מאפיינים פורמליים של השיח המוסרי, ובזכות הגנתו על תועלתנות העדפה (preference utilitarianism) המבוססת על הפרסקריפטיביזם שלו.

כמה מתלמידיו של האר, כמו בריאן מקגינס,[1] ג'ון לוקאס,[2] וברנארד וויליאמס.[3] המשיכו להיות פילוסופים ידועים ומשפיעים.[4]

חיים וקריירה

ריצ'רד הייר נולד ב-21 במרץ 1919 בבקוול, סומרסט. הוא למד בבית ספר רוגבי בוורוויקשייר, ואחריו ב-1937 בייליול קולג', אוקספורד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא התנדב לשרת ברגימנט הארטיליה המלכותי.

ב-1942 הייר נלקח כשבוי מלחמה על ידי היפנים בקרב סינגפור עד לסוף המלחמה.[5] לניסיון המלחמה שלו הייתה השפעה מתמשכת על השקפותיו הפילוסופיות, במיוחד השקפתו שלפיה לפילוסופיה המוסרית יש חובה לעזור לאנשים לחיות את חייהם כיצורים מוסריים. יצירתו המוקדמת ביותר בפילוסופיה מתקופה זו מעולם לא פורסמה.[6][7][8]

הוא חזר לאוקספורד לאחר המלחמה, ובשנת 1947 התחתן עם קתרין ורני, נישואים שהולידו בן ושלוש בנות. ליימים בנו ג'ון אי. הייר (John E. Hare) הפך לפילוסוף בפני עצמו.

הייר נבחר לעמית ולמורה לפילוסופיה בבליול בין השנים 1947–1966; עמית כבוד בשנים 1974–2002; הוא מונה למרצה לדת טבעית, 1963–1966; ופרופסור לפילוסופיה מוסרית, 1966–1983, שליווה את המעבר לקורפוס קריסטי. הוא היה נשיא האגודה האריסטוטלית 1972–1973. הוא עזב את אוקספורד ב-1983 כדי להיות פרופסור מחקר לפילוסופיה לתואר שני באוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל, תפקיד שמילא עד 1994.[4][5]

הייר מת באוקספורדשייר לאחר שלקה בשבץ מוחי, ב-29 בינואר 2002.[9]

בטקס האזכרה שלו שהתקיים בכנסיית סנט מרי, אוקספורד, במאי אותה שנה, נשא תלמידו לשעבר פיטר סינגר הרצאה על "הישגים בפילוסופיה המוסרית" של הייר, שהסתיימה בציון שלושה הישגים גדולים: החזרת ההיגיון לטיעון מוסרי, הבחנה בין רמות אינטואיטיביות וביקורתיות של חשיבה מוסרית, ופיתוח חלוצי של אתיקה יישומית.[10]

מקורות השפעה

הייר הושפע מאוד מהאמוטיביזם (emotivism) של איי.ג'יי אייר וצ'ארלס ל. סטיבנסון,[11] הפילוסופיה של שפת היומיום של ג'ון אוסטין, קריאה מסוימת של הפילוסופיה המאוחרת של לודוויג ויטגנשטיין,[4] תועלתנות ומעמנואל קאנט.

להייר הייתה גישה ההיברידית למטא-אתיקה, שמבדילה אותו מתועלתנים קלאסיים כמו ג'רמי בנת'ם. הוא קבע שאין לבסס כללים אתיים על עיקרון של תועלת, אם כי הוא לקח בחשבון שיקולים תועלתניים.

למרות שהייר השתמש במושגים רבים של קאנט, לרבות רעיון האוניברסלביליות (Universalizability), בהשקפותיו האתיות הנורמטיביות הוא נותר היה תוצאתן, ולא דאונטולוג. הייר התייחס לאפשרות שקאנט היה תועלתן כמוהו, במאמרו "האם קאנט יכול היה להיות תועלתן?" (Could Kant Have Been a Utilitarian‏?).[12]

פרסקריפטיביזם אוניברסלי

בסדרה של ספרים, במיוחד "שפת המוסר" (The Language of Morals) מ-1952, חופש ותבונה (Freedom and Reason) מ-1963 וחשיבה מוסרית (Moral Thinking) מ-1981, הייר נתן צורה לתיאוריה שהוא כינה פרסקריפטיביזם אוניברסלי (Universal prescriptivism). לפי זה, למונחים מוסריים כמו 'טוב', 'צריך' ו'נכון' יש שתי תכונות לוגיות או סמנטיות: ניתנות לאוניברסליזציה ו-ציווי. בראשון, הוא התכוון ששיפוטים מוסריים חייבים לזהות את המצב שהם מתארים על פי קבוצה סופית של מונחים אוניברסליים, למעט שמות פרטיים, אך לא תיאורים מוגדרים. באחרון, הוא התכוון שסוכנים מוסריים חייבים לבצע את אותם מעשים שהם רואים בעצמם מחויבים לבצע בכל פעם שהם מסוגלים פיזית ופסיכולוגית לעשות זאת. במילים אחרות, הוא טען שאין זה הגיוני שמישהו יגיד בכנות: "אני צריך לעשות X", ואז לא יעשה X. הגדרה זו זוהתה כפגם מרכזי במערכת של הייר, כשנראה שהוא לא לוקח בחשבון מקרים של חולשת הרצון.[13][14][15]

חשיבות הספציפיות

הייר יוצא מהשקפתו של קאנט לפיה נעשה שימוש רק בקביעות ההתנהגות הכלליות ביותר (לדוגמה, "לא תגנוב"), אך התעלמו מההשלכות בעת יישום הצו הקטגורי. התעלמות מההשלכות מובילה לאבסורד: למשל, שזה יהיה לא נכון לגנוב תוכניות של מחבל לפוצץ מתקן גרעיני כי תמיד אסור לגנוב.

לפיכך הייר גרס כי יש לשקול את כל העובדות הספציפיות של נסיבות מסוימות, והן כוללות השלכות סבירות. אלו כוללים גם את המאפיינים הרלוונטיים והאוניברסליים של העובדות: למשל, המצבים הפסיכולוגיים של המעורבים.

אתיקה יישומית ופילוסופיה פוליטית

בעוד שהאר התעניין בעיקר במטא-אתיקה, הוא גם תרם כמה תרומות חשובות לתחומי הפילוסופיה הפוליטית והאתיקה השימושית. בין מאמריו בתחומים אלה בולטים מאמריו על מוסר העבדות, חצי-צמחונות, הפלות וכלל הזהב.[16]

עבודתיו החשובה ביותר של הייר בפילוסופיה פוליטית ובאתיקה יישומית מכונסת בשני הכרכים: 'מסות על מוסר פוליטי' (Essays on Political Morality) מ-1989 ו'מאמרים על ביואתיקה' (Essays on Bioethics) מ-1993, שניהם יצאו לאור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.

ביבליוגרפיה חלקית

  • Hare, R. M. (1952). The Language of Morals. Oxford: Clarendon Press. OCLC 1034413.
  • Hare, R. M. (1972). Essays on Philosophical Method. Berkeley and Los Angeles: University of California Press. ISBN 9780520323346.
  • Hare, R. M. (1977). Freedom and Reason. Oxford: Clarendon Press. ISBN 9780198810926.
  • Hare, R. M. (1981). Moral Thinking: its levels, method, and point. Oxford New York: Clarendon Press Oxford University Press. ISBN 9780198246602.
  • Hare, R. M. (1982). "Ethical theory and Utilitarianism". In Sen, Amartya; Williams, Bernard (eds.). Utilitarianism and beyond. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 22–38. ISBN 9780511611964.
  • Hare, R. M. (1983). Plato. Oxford New York: Clarendon Press Oxford University Press. ISBN 9780192875853.
  • Hare, R. M. (1989). Essays in Ethical Theory. Oxford England New York: Clarendon Press Oxford University Press. ISBN 9780198240716.
  • Hare, R. M. (1989). Essays on Political Morality. Oxford New York: Clarendon Press Oxford University Press. ISBN 9780198249955.
  • Hare, R. M. (1992). Essays on Religion and Education. Oxford, New York: Clarendon Press Oxford University Press. ISBN 9780198249962.
  • Hare, R. M. (1993). Essays on Bioethics. Clarendon Press. ISBN 9780198236788.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Obituaries, Telegraph (2020-01-09). "Brian McGuinness, world-renowned expert on Ludwig Wittgenstein – obituary". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2021-03-13.
  2. ^ Lucas, John Randloph (2002-12-23). "Balliol College – History – Past Members – Richard Hare – A Memoir". אורכב מ-המקור ב-23 בדצמבר 2002. נבדק ב-2019-05-08. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ McMahan, Jeff (2013). "Bernard Williams: A Reminiscence". The Moral Philosophy of Bernard Williams. Perry, Alexandra; Herrera, C. D. (Christopher D.). Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. p. 21. ISBN 9781443866002. OCLC 887508392.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Taylor, C. C. W. (5 בפברואר 2002). "Professor R. M. Hare". The Independent. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2021. נבדק ב-6 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 O'Grady, Jane (1 בפברואר 2002). "Richard Hare". The Guardian. נבדק ב-6 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "OUP: R. M. Hare in Conversation ..." 2004-12-11. אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2004. נבדק ב-2019-05-08. Once, on leave from the Army, I sat down at home and wrote an essay of some twenty pages on 'My Philosophy' – a very pretentious thing to do, but pardonable, since we all thought we would be killed in the War, and I wanted to put it on record. ... When I was taken prisoner at the fall of Singapore, I looted a beautiful ledger from the office in Changi jail, and used it to expand the essay into a book of some 150 pages, written a few pages at a time in manuscript when I had the leisure during my three and a half years in prison. ... This book travelled with me on my back almost all the way to the Thai–Burma frontier. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Price, Anthony. "Richard Mervyn Hare > Hare's "An Essay in Monism" (Stanford Encyclopedia of Philosophy)". plato.stanford.edu. נבדק ב-2019-05-08. When Singapore fell, he looted a ledger from Changi jail, and started writing a monograph called "An Essay in Monism". He carried this on his back during the march, and completed it just before being released. He typed it out, making multiple copies, once he was free ... It remains very little known ... and is of interest both in itself, and for points of connection with his mature thinking. As it is only accessible within the archives of Balliol College, Oxford: it may be apt to supply a density of quotation. ...
  8. ^ Singer, Peter (2002). "R. M. Hare's Achievements in Moral Philosophy" (PDF). Utilitas (באנגלית). 14 (3): 309–317. doi:10.1017/S0953820800003629. ISSN 1741-6183. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בספטמבר 2006. he [Hare] was never afraid to ask the most controversial questions, such as What is Wrong with Slavery? and his answers were always enlightening. (Indeed, that particular paper is one that he was able to write with an authority that few others could possess, since, as he notes, he had in a manner of speaking been a slave, when as a prisoner of the Japanese he worked on the Burma railway.) {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Fox, Margalit (17 בפברואר 2002). "R. M. Hare, British Philosopher, Dies at 82; Looked for Logic in Morals". The New York Times. נבדק ב-6 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Singer, Peter (2002). "R. M. Hare's Achievements in Moral Philosophy" (PDF). Utilitas (באנגלית). 14 (3): 309–317. doi:10.1017/S0953820800003629. ISSN 1741-6183. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בספטמבר 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Benn, Piers. "R. M. Hare (1919–2002) | Issue 35 | Philosophy Now". philosophynow.org. נבדק ב-2019-05-09. The theory of emotivism, defended in different ways by C. L. Stevenson and the young A. J. Ayer, formed the background to Hare's early work, and he was concerned both to acknowledge its insights and correct its inadequacies. ... Hare didn't entirely reject emotivism, but ... He was consistently opposed to the 'descriptivism' that held that the meaning of moral predicates – good, bad, right, wrong, ought etc. – was exhaustively descriptive of moral features of reality.
  12. ^ Hare, R. M. (1993). "Could Kant Have Been a Utilitarian?". In Dancy, R. M. (ed.). Kant and Critique: New Essays in Honor of W.H. Werkmeister. Synthese Library (באנגלית). Dordrecht: Springer Netherlands. pp. 91–113. doi:10.1007/978-94-015-8179-0_4. ISBN 978-94-015-8179-0. נבדק ב-2021-05-06.
  13. ^ Nobis, Nathan. "CHAPTER 4: Hare's Universal Rational Prescriptivism". Morehouse College. אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2014. נבדק ב-18 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Frankena, William (ביולי 1988). "Hare on moral weakness and the definition of morality" (PDF). Ethics. 98 (4): 779–792. doi:10.1086/293005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-11-09. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Hare, R. M. (1991). "Universal Prescriptivism". A Companion to ethics. Peter Singer (ed.). Oxford, UK: Blackwell Reference. ISBN 0-631-16211-9. OCLC 22762715.
  16. ^ Hare, R. M. (Spring 1975). "Abortion and the Golden Rule" (PDF). Philosophy and Public Affairs. 4: 201–222.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37483979ר. מ. הייר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ר._מ._הייר&oldid=2411876"