ריקרדו מוטי
 | |
| ריקרדו מוטי (2008) |
ריקרדו מוּטי (באיטלקית: Riccardo Muti; נולד ב-28 ביולי 1941 בנאפולי), הוא מנצח איטלקי, שהתפרסם בעיקר בהיותו המנהל המוזיקלי של בית האופרה לה סקאלה במילאנו, משרה בה שימש משנת 1968 עד 2005, ושל תזמורת פילדלפיה משנת 1980 עד 1992. כיום מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו.
בשנת 1967 זכה בפרס קאנטלי למנצחים צעירים. משנת 1968 עד 1980 היה מנהל ראשי ומנהל מוזיקלי של מאג'ו מוזיקלה פיורנטינו.
מאז 1972 ניצח מוטי בקביעות על תזמורת פילהרמוניה של לונדון ומונה למנצחה הראשי של התזמורת אחרי שאוטו קלמפרר פרש מן המשרה.
משנת 1980 עד 1992 שימש מוטי מנהל מוזיקלי של תזמורת פילדלפיה, שאותה הנהיג בסיורים בינלאומיים רבים. בשנת 1979 התמנה למנהלה המוזיקלי, ובשנת 1992 למנצח כבוד. מוטי נקט בגישה של נאמנות לכוונת המלחין. גישה זו דרשה הינתקות מן ה"צליל הפילדלפי" הדשן, שקודמו בתפקיד יוג'ין אורמנדי יצר ויישם בכל הרפרטואר. התוצאה הייתה ביצועים אותנטיים יותר בקשת רחבה של רפרטואר, החל בבארוק וכלה ביצירות חדשות מוזמנות.
בשנת 1987 התמנה מוטי למנצח ראשי של התזמורת הפילהרמונית של לה סקאלה, שאיתה קיבל, בשנת 1988, את "ויוטי ד'אורו" (ויוטי של זהב) ושעמה יצא לסיור באיטליה ובאירופה.
מוטי היה אורח קבוע אצל התזמורת הפילהרמונית של ברלין ואצל התזמורת הפילהרמונית של וינה. ב-1996 ניצח מוטי על זו האחרונה בחתימת שבוע הפסטיבל הווינאי במסע במזרח הרחוק (יפן, קוריאה, הונג קונג) ובגרמניה כמו גם בקונצרט ראש השנה בווינה בשנים 1993, 1997, 2000 ו-2004.
מאז 1971 הוא משתתף קבוע בפסטיבל זלצבורג, בניצוח על אופרות וקונצרטים. הוא נודע שם בעיקר בביצועיו את האופרות של מוצרט.
מלבד לה סקאלה, מוטי מנצח על הפקות אופרה בפילדלפיה, מינכן, וינה ולונדון, ובפסטיבל ראוונה.
הקלטותיו הרבות עם תזמורת פילדלפיה כוללות את ההקלטה הראשונה של מחזור הסימפוניות השלם של בטהובן על תקליטורים, לצד הקלטות, שזכו לשבחי הביקורת, של הסימפוניות של ברהמס, צ'ייקובסקי, פרוקופייב וסקריאבין. מוטי הקליט גם מוזיקה משל מלחינים כמו רספיגי, ברליוז, פרנק ורחמנינוב.
מוטי נחשב לאחד מגדולי המנצחים בעולם לאופרות של ג'וזפה ורדי. בפילדלפיה גם ניצח על סדרת מופעי אופרה בביצוע קונצרטנטי, ביניהם ההולנדי המעופף של וגנר, מקבת ונבוקו של ורדי וטוסקה של פוצ'יני, שגם הוקלטה. בשנת 1992 ניצח מוטי על הליצנים של רוג'רו ליאונקוואלו עם לוצ'אנו פאווארוטי, שגם היא הוקלטה.
בלה סקאלה יצא שמו של מוטי כמי שחוקר יצירות ידועות פחות מן הרפרטואר הפוסט-קלאסי, כמו "לודויסקה" של לואיג'י כרוביני ו"לה וסטאלה" מאת גספרה ספונטיני. ב-16 במרץ 2005, הצביעו התזמורת וסגל העובדים של לה סקאלה הצבעת אי-אמון גורפת נגד מוטי. הסיבה לכך היו חילוקי דעות עם המנהל הכללי של לה סקאלה, קרלו פונטאנה, שהביאו לפיטורי פונטאנה חודש קודם לכן. מוטי נאלץ לבטל קונצרט לפני ההצבעה, ועוד כמה הפקות נפגעו בתיאטרון בגלל סכסוכים מתמשכים עם תומכי פונטאנה. ב-2 באפריל התפטר מוטי מלה סקאלה, בטענת "יחס עוין" מצד חברי סגל.
באוגוסט 2009 התמנה לתפקיד מנהל לשם כבוד לכל החיים של האופרה של רומא, אך הסכים לקבלו בסתיו 2011.[1][2] ב-12 במרץ 2011 ניצח באופרה של רומא על האופרה "נבוקו" מאת ורדי לרגל חגיגות מלאת 150 שנה לאיחוד איטליה.
- בשנת 2000 זכה בפרס וולף באמנות.
- בשנת 2011 זכה בפרס על שם בירגיט נילסון
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- חגי חיטרון, את לבי נתתי לוורדי, באתר הארץ, 19 ביולי 2012
- מרב יודילוביץ', ריקרדו מוטי ינהל את הסימפונית של שיקגו, באתר ynet, 6 במאי 2008
- מרב יודילוביץ', ריקרדו מוטי עושה כבוד לטוסקניני, באתר ynet, 14 בפברואר 2007
הערות שוליים
24693066ריקרדו מוטי