סזר פרנק

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה . סֶזָר פְרַנק (בצרפתית: César Auguste Jean Guillaume Hubert Franck) ‏(10 בדצמבר 1822 - 8 בנובמבר 1890) היה מלחין ונגן עוגב, אחת הדמויות המרכזיות בעולם המוזיקה הצרפתי במחצית השנייה של המאה ה-19. פרנק נחשב לנציג המוזיקה הרומנטית הצרפתית ולבעל השפעה על התפתחות המוזיקה הצרפתית.

תולדות חייו

פרנק נולד בלייז' שבבלגיה לאב ממוצא גרמני ולאם גרמנייה. אביו טיפח תקוות להביאו לדרגת פסנתרן קונצרטים ושלח אותו ללמוד בקונסרבטואר בעיר. בגיל שלוש עשרה זכה פרנק בפרס על נגינתו בפסנתר. לאחר זכייתו בפרס עברה המשפחה להתגורר בפריז וב-1837 המשיך בלימודיו בקונסרבטואר של פריז. אחרי סיום לימודיו ב-1842 חזר פרנק לזמן קצר לבלגיה, אך ב-1844 חזר לפריז, שם נשאר עד סוף חייו. החלטתו לוותר על קריירה של וירטואוז חוללה מתח ביחסיו עם אביו בתקופה זו.

בשנותיו הראשונות בפריז עבד פרנק למחייתו בהוראת מוזיקה, הן באופן פרטי והן במוסדות חינוך. במשך שלושים שנה עבד כנגן עוגב בכנסיות וזכה למוניטין כמאלתר מעולה. בין השנים 1847 ל-1851 היה נגן העוגב בנוטרדאם דה לורט ומשנת 1851 עד 1858 — בכנסיית סן ז'אן-סן פרנסואה. בתקופה זו התוודע אל עבודתו של אריסטיד קאואייה-קול, בונה עוגבים צרפתי מפורסם, ואף עבד על פיתוח הטכניקה שלו כנגן עוגב ומאלתר.

ב-1858 החל לעבוד כנגן העוגב הראשי של כנסיית סן קלותילד בפריז, שם נשאר עד מותו. בתקופה זו החל לעשות לו שם כמאלתר. עם זאת, הקובץ הראשון של יצירותיו לעוגב יצא לאור רק בשנת 1868, כשפרנק היה בן 46, אף כי הכיל אחת מיצירות העוגב המשובחות ביותר שלו, ה-Grande Pièce Symphonique. משנת 1872 עד מותו כיהן כפרופסור לעוגב בקונסרבטואר של פריז, אך כיתתו הפכה במהירות לכיתת קומפוזיציה. בין תלמידיו היו ונסן ד'אנדי, ארנסט שוסון, לואי ויירן ואנרי דיפארק. כנגן עוגב נודע בעיקר בכישוריו כמאלתר ורבים רואים בו, על יסוד שתים עשרה יצירות חשובות בלבד לעוגב, את גדול המלחינים לעוגב אחרי יוהאן סבסטיאן באך. יצירותיו היו מן המעולות שנכתבו לעוגב בצרפת במשך למעלה ממאה שנים, והניחו את היסוד לסגנון הסימפוני במוזיקה הצרפתית לעוגב. ה-Grande Pièce Symphonique שלו, יצירה בת 25 דקות, סללה יותר מכל אחת אחרת את הדרך לסימפוניות לעוגב של שארל-מארי וידור, לואי וירן ומרסל דיפרה.

ב-1885 השלים פרנק את יצירתו "וריאציות סימפוניות לפסנתר ולתזמורת", יצירה המאופינת במלודיות שבה ובמהלכים הרמוניים לא שגרתיים. היא מסתיימת בפרק המזכיר במבנהו פרק מתוך סימפוניה.

ב-1890, בגיל שישים ותשע, כתב פרנק יצירה לכלי מיתר שהייתה יצירתו הראשונה שזכתה להצלחה מסחרית. גם לאחר שפרסם את יצירתו החשובה "סימפוניה ברה מינור" זכה לביקורות שליליות על יצירותיו. למשל, הקומפוזיטור שארל גונו שאמר "יצירה זו היא אישור לאי יכולת".

בשנת 1890 מת פרנק בפריז, לאחר שנפגע בתאונת דרכים ונפל למשכב. כמעט כל היצירות המפורסמות ביותר נוצרו בשנותיו האחרונות של חיוו, והוא זכה לראות את הצלחתו רק בחודשיו האחרונים בלבד.^[1]

גוסטב דרפה אמר על פרנק:

"המוזיקה הזו... היא באמת אחותה של התפילה לא פחות משהיא אחותה של השירה."

יצירות חשובות

סימפוניה ברה מינור
סונטה בלה מז'ור לכינור וְלִפסנתר
וריאציות סימפוניות לִפסנתר וּלְתזמורת
חמישיית פסנתר.
פרלוד, כורל ופוגה (לפסנתר).

לקריאה נוספת

Boyden, Matthew; Buckley, Jonathan (1994). Classical Music on CD-The Rough Guide. London: Rough Guides. ISBN 185828113X.
Davis, Elizabeth, (ed.) (1997). A Basic Music Library- Essential Scores and Sound Recordings. Chicago: American Library Association. ISBN 0838934617. {{cite book}}: |first= has generic name (עזרה)