ריבונות במרחב המקוון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ריבונות במרחב המקוון מתייחסת לישות השולטת על הנעשה ברשת האינטרנט.

ריבונות היא זכות בלעדית להפעלת סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים דוגמת מדינה או שבט[1]. בעידן הנוכחי, למדינה המודרנית ניתנת הסמכות להכיל כוחה על הנתינים בשטחה, לאכוף את החוק ולשלוט על הנעשה במרחב הטריטוריאלי[2]. המרחב המקוון מתקיים ברשת האינטרנט ובו פועלים ומתקיימים אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש ומגוון משתתפים לוקחים חלק במרחב ווירטואלי משותף וחוצה גבולות.

מבוא

מנואל קסטלס טבע את המונח "וירטואליות אמיתית" על תרבות המבוססת אינטראקטיביות ומולטימדיה. הוא הגדיר זאת כתהליך מהפכני אשר במסגרתו מספר ערוצי תקשורת (דפוס, תמונה, וידאו וקול) מתכנסים לכדי מערכת אינטראקטיבית אחת – האינטרנט. ניתן לראות מרחב זה כגלובלי, אשר אין לו בעלות זו או אחרת וכי מוגש למשתתפים כזירה אינטראקטיבית להחלפת דעות ורעיונות במקום משותף, אך ללא גבולות ממשיים[3]. לצד תרומת האינטרנט בחיזוק הקשר בין הפרט והממשל תוך עקיפת תיווך התקשורת המסורתית, ואפשרות גיבוש המונים למען מטרה משותפת[4], אנתוני גידנס[1] טען כי ריבונותן של מדינות וממשלות ברחבי העולם מתחזקת לאור התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות. המרחב המקוון מאפשר למדינות לדלות יותר פרטים על אזרחיהן מבעבר ולהגביר את שליטת הריבונות, כאשר לרשותן עומד כלי טכנולוגי, כמכונת בילוש ענקית, למעקב ופיקוח אחר אזרחים.

קסטלס טען עוד כי העידן הגלובלי מסועף ורווי רשתות, באופן המקשה על ניהול ושליטה מרוכזת על המרחב. בהתאם לזיגמונט באומן[5] והגדרתו את ה"מודרניות הנזילה" המאפיינת את הפוסט-מודרניות, כזו המתאפשרת עם קריסת משמעות מושג המרחב. כלומר, בעידן זה הזמן ממשיך להיות מרכזי אך גבולות המרחב מטושטשים וקשרים חברתיים נזילים ומקוטעים נוצרים, בניגוד לקשרי העבר המוצקים, המתפוגגים עם התמוטטות הסדר הפוליטי בתהליך הגלובליזציה. ובעזרת מיתוג האינדיבידואל בחוד החנית, מונעת החברה מדגש ייצרני לצרכני, אך זאת על-חשבון האינטרס החברתי הנדחק בסדר העדיפויות, עם קץ עידן המעורבות ההדדית. לכן המודרניות הנזילה מסמנת עוד את ההפרטה האזרחית המצמיחה אליטות גלובליות, השולטות בלא מאמץ או נוכחות על הרוב המיושב, או להגדרתו של באומן, נשלטים האזרחים בידי "אליטה נוודית ואקסטריטוריאלית", בעידן בו מאבדת האנושות את היכולת לשלוט על הנעשה סביבה.

השנים הראשונות

השיח סביב הריבונות במרחב המקוון התאפיין בשנים הראשונות בקו התפר שבין רצון המדינה להרחיב סמכותה על המרחב ומנגד רצון האזרחים לצמצום התערבות רגולטורית שתפגע באופיו החופשי והליברלי של המרחב. החוקר הנרי ה. פאריט טען כי היכולת הטכנולוגית שמביאה עמה רשת האינטרנט, מערערת את תפקיד המדינה כאשר נרתם המרחב לאיום על ביטחונה הלאומי וערכיה. מכאן כי ככל שחוששת מדינה מפגיעה בערכי המוסר, התרבות ואובדן הזהות הלאומית, כך תפעל המדינה כנגד חופשיות המרחב ותחזק שליטתה על הנעשה בזירה המקוונת[6].

החוקר Wu בחן את יסודות התרחבות האינטרנט האזרחי ותיאר מגוון גופים המפעילים ריבונותם במרחב[7]. בין ברגולציה, חקיקה וצנזורה מדינית, כתאגיד החולש על פלח שוק ושולט על לקוחותיו, או בין כמשתמש הקצה, הצרכן, אשר בעצמו מצנזר את תכניו תוך סינון ובקרה עצמית על המידע שבוחר לשתף ברשת. מדינות הרותמות את היכולת הטכנולוגית לצנזורה הן מדינות בעלות משטר סמכותני, ואילו מדינות ליברליות מכבדות את זכות הציבור לדעת ומטפחות את חופש הביטוי[8].

הדיון סביב סמכויות המרחב התגבר לקראת סוף המילניום, בתגובה לחוק הטלקומוניקציה של 1996 בארצות הברית, חוק שעסק בין היתר באסדרה ובקרה על תוכן ראוי לשידור והפצה, בתקשורת בכלל ובאינטרנט בפרט[9]. המשורר והפעיל הפוליטי, האמריקני ג'ון פרי ברלו, פרסם ב־8 בפברואר 1996 את אחד המסמכים הראשונים העוסקים ביחסי הכוחות בין מדינות וממשלות לרשת האינטרנט, במה שמכונה הצהרת העצמאות של הסייברספייס. הצהרה זו הפכה ברבות השנים למסמך מכונן במאבק על חופש המידע ושמירת המרחב המקוון כעצמאי מהתערבות מדינית. ובכך להדגיש את זכותו של הפרט לריבונות באינטרנט הגלובלי, החוצה גבולות ויבשות ואשר אין בו מקום לכפיית ממשלות ריבונותן.

מהפכת האינטרנט

לאורך השנים, חוקרי תקשורת, חברה, מדע המדינה ועוד, חצויים בעמדתם כלפי היכולת הטכנולוגית של רשת האינטרנט בין כאמצעי תקשורת הממשיך באופן ישיר את יכולות תשדורת המונים, או כאמצעי מהפכני אשר אין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית[10]. כך או כך ההאצה בפיתוח רשתות תקשורת, בעיקר בסוף המאה ה-20, מעניקה תרומה מכרעת להתפשטות והתחזקות הגלובליזציה. טכנולוגיות מתקדמות מבטלות את מכשול המרחק הפיזי, ומאפשרות תקשורת מהירה ויעילה בין יבשות, מדינות, אנשים, יחידים וקבוצות. כאשר חופש המידע, שעד אז היה כלוא ומוגבל בידי המדינה, זמין ונגיש לרבים במסך המותאם לכף ידם. לכן נתפשת רשת האינטרנט כזו שהביאה עמה בשורה לחופש האינפורמציה, עם יכולת שימור ושליפת מידע בלחיצת כפתור[11].

התבגרות רשת האינטרנט וצמיחת הרשתות החברתיות בפרט, חוללו מהפכה ביחסי הכוחות שבין הממשל והאזרחים. התעצמות רשתות דוגמת פייסבוק וטוויטר, מאפשרת תקשורת רחבה ורב-כיוונית, כאלטרנטיבה למדיה המסורתית והחד-כיוונית שהייתה נהוגה עד להופעת האינטרנט[1]. חוקי המשחק החדשים מאפשרים לפרט חופש ביטוי ובחירת תכנים גדול מבעבר, כאשר המדיה החדשים מהווים מסלול עוקף לתקשורת הממוסדת. סביב תפיסה זו ישנה מחלוקת בין החוקרים, כאשר מחד יש הטוענים כי הפרט נהנה מעוצמה חדשה ומכרעת, אך מנגד, יש האומרים כי זו "אותה גברת בשינוי אדרת", כאשר מוצף המרחב המקוון במעצמות תקשורת וותיקות, המרחיבות את תחום שליטתן בכלים החדשים[12].

כאמצעי מהפכני, רבים העירו כי האינטרנט לבדו אינו אחראי להתפרצות גלי מחאה. אין בכוחו של כל סטטוס או ציוץ להבעיר את הרשת, אך האינטרנט והמדיה החדשים הכרחיים בעידן המידע לגיוס משתתפים, להנעת אזרחים וכתשתית לשיתוף פעולה[13]. ניתן למנות מחאות אשר ניצתו והתארגנו ברשתות החברתיות ותורגמו לרחוב, כמו במולדובה בשנת 2009, מחאת הבחירות באיראן בשנים 2009–2010, תוניסיה 2010–2011, מצרים 2011 ושאר מחאות ה"אביב הערבי"[14]. גם במערב נשבו רוחות של שינוי בזכות הרשת, בין במחאת האוהלים בישראל שהחלה עם פרסום בפייסבוק[15], ועד למצעדי הנשים בינואר 2017, למחרת השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות-הברית, שסחפו מיליונים מרחבי הגלובוס לצאת לרחובות, וקראו להשתתפות פוליטית, שימור ושיפור זכויות יסוד[16].

צמיחת המעצמות הטכנולוגיות

התגברות השימוש בטכנולוגיות חומרה ומדיה חדשים הביא לצמיחת חברות-ענק, המגלגלות מיליארדי דולרים בכל שנה כתוצאה מפועלן בזירה המקוונת[17]. בממדים שהאנושות טרם הכירה, מעצמות הטכנולוגיה מספקות שירותים למאות מיליוני משתמשים ביום, ומחזיקות בכוח לא מבוטל אל מול הסדר הפוליטי הישן של ממשלות ומדינות. בידי חברות-ענק אלו מידע רב, מספרית ואיכותית על משתמשיהן. יש בכוחן לשלוט על זרימת המידע בשטחן וזאת ללא רגולציה חיצונית לפיקוח ובקרה. יתר על כן, מעצמות אלו לעיתים מתנהלות הרחק מעיני הציבור והממשל, ובשקיפות מינימלית, על אף ששירותיהן הפכו חיוניים לחיים בחברת המידע.

התעצמותן של פייסבוק, גוגל, אפל ועוד, מחזק אותן כישות עצמאית הנלחמת גם היא על הריבונות במרחב המקוון. סגירת המידע ברשתות חברתיות לדוגמה, פוגם ביכולתה של מדינה לסנן את התכנים הנצפים בגבולותיה[18]. שכן ישנו ריבון חדש, לו תנאי שימוש משלו אשר משתמשיו כפופים לחוקיו בין אם אדם או מדינה. ערעור נוסף לריבונות המדינה בהגנה על אזרחיה, כאשר המעצמות הטכנולוגיות פולשות לפרטיות המשתמשים במרחב. כך נאגר מידע בשרתי החברות אודות אזרחים משלל מדינות, ללא יכולת ערעור על המצב או בקרה על הנאסף. דוגמה בולטת לכך בישראל, כאשר הרשת החברתית פייסבוק והן הפלטפורמה לשיתוף סרטים יוטיוב, נרתמות להפצת הסתה, אשר לטענת השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, למדינה יכולת מצומצמת לפעול להסרת התוכן[19].

חוק ומשפט

הכוח הנגיש למעצמות הטכנולוגיות במרחב המקוון מלווה בניסיונות האטה, בהיבט הפרטי מצד אזרחים הגוררים את החברות לבית המשפט, ובהיבט המדיני, בו מתכנס בית המחוקקים להתאמת חוקים ורגולציה לבקרה על המרחב. נקודת ציון משמעותית במשפט, הממחישה עד כמה מערער ומאתגר העידן המקוון לריבונות הישות המדינית. בשנת 2000 נערך משפט במסגרתו יאהו!, פלטפורמה פופולרית לשיתוף מידע, נתבעה בצרפת על ידי צמד סטודנטים מקומי. התביעה ביקשה להסיר קישור לעמוד מכירות של מוצרים נאו-נאצים, המנוגד לחוק צרפתי האוסר להלל את מי שהואשם בפשעים נגד האנושות[20]. בית-הדין בצרפת קיבל את עתירת התובעים וחייב את יאהו! בחסימת המידע מגולשי הרשת הצרפתית. אך בתגובה, פנו יאהו! לבית הדין בארצות-הברית, ארץ מושבם, אשר פסק לטובתם בתואנה כי הקבצים עצמם, קרי שרתי החברה, יושבים על אדמת ארצות הברית ולכן כלל אין סמכות לבית משפט צרפתי לדון בכך.

תביעות נוספות עומדות כיום בפני בית המשפט, בעיקר כדי לדון בתרומתן של הפלטפורמות בהפרת הזכות הדמוקרטית לפרטיות, בניצול תאגידי הענק את המשתמשים למען כריית נתונים, וכנגד אוזלת ידן של המעצמות המקוונות לסינון ומחיקה של תוכני הסתה וטרור. בשנת 2015 הוגשה תביעה בארצות הברית כנגד פייסבוק, על ידי ארגון 'שורת הדין' בשם 20 אלף ישראלים אשר הצטרפו לקול קורא, בגין אי-מניעת הסתה לטרור ואלימות ברשת החברתית. המשפט טרם הוכרע, אך השופט מתח ביקורת קשה נגד פייסבוק אשר לטענתו לא מתייחסת ברצינות לאיום הטרור העולמי, ולא עושה די כדי למנוע הסתה בשטחה[21]. תביעה אחרת הוגשה בדצמבר 2016 על ידי שלוש ממשפחות קורבנות הפיגוע באורלנדו (יוני 2016) בו נהרגו 49 אמריקאים במועדון לילה. המשפחות תובעות את טוויטר, פייסבוק וגוגל בתואנה שללא הפלטפורמות שלהן, דאעש לא היה צומח וכי הן מאפשרות במודע הפצה של תוכני טרור והסתה[22].

במאי 2016 נחתם הסכם בין מעצמות המרחב והאיחוד האירופי. מיקרוסופט, אפל, טוויטר, פייסבוק ויוטיוב הסכימו יחד על שיתוף פעולה לטיפול בהסתה ולחימה באלה הרותמים את המרחב לטרור[23]. בכך ניתן לראות את כוחו של איגוד מדינות, המשלבות יחד עוצמה החולשת על כוח שוק של חצי מיליארד תושבים. כאשר גם כאן במשחק הכוחות נותרות בעמדת נחיתות מול הרשתות מדינות קטנות, פריפריאליות, אשר אינן יכולות אל מול העוצמה[24]. שבועות ספורים לאחר מכן, נעמדה למבחן התחייבות המעצמות לתגובה מהירה וטיפול בהסתה, בליל חגיגות הבסטיליה לאחר פיגוע הדריסה בעיר ניס, בריביירה הצרפתית. לצד ציוציי האבל והעצבות בטוויטר, צמחה גם תגית, האשטאג לשמחה, שקראה לחגיגות והלל נוכח התוצאות הטרגיות באירוע. אך לא חולפות הדקות והוסרה התגית כלא הייתה מהמרחב המקוון[25], במהירות וביעילות, כאמור, בשירות הזמין לרשת האירופית.

ביקורת ודילמות

ההתנגשות בין מתחרי הריבונות - הישות המדינית, המעצמות המקוונות ומשתמשי הקצה, מעלות סוגיות לאורך הדרך. המדינה אמונה אומנם גם על שימור ריבונות המשתמשים, אך יכולה להסתבך בזירת אינטרסים, כמו בחודשים שקדמו לאולימפיאדה בברזיל 2016 במאבק של ממשל וגוף מקוון. במטרה להילחם בסוחרי סמים הוצאו צווי בית משפט בדרישה לקבלת התכתבויות מפלילות מאפליקציית המסרים המידיים וואטסאפ, אשר בבעלות פייסבוק. משלא נענתה, חסמה המדינה מספר פעמים את האפליקציה לשימוש בשטחה[26] ואף עצרה את סגן-נשיא הנהלת פייסבוק דרום-אמריקה, על כך שלא סיפקה את המידע[27]. בהמשך לאירועים אלו נשלחה הודעה על ידי וואטסאפ לכלל משתמשיה, המבהירה כי השיחות מוצפנות במכשירי הקצה, וכי מנותקים הם מצפייה במידע העובר באפליקציה. אך יש לתהות על מצב זה בו מחד המדינה אמונה על ביטחון אזרחיה ומשימתה באותה העת הייתה באבטחת ריו דה ז'ניירו לקראת אירוע הספורט הגדול בעולם, ומנגד ישות טכנולוגית מנגישה אפשרות העוקפת את סמכות הריבון ומאפשרת מרחב סודי לתכנון פשע. במקרה אחר בארצות הברית, במסגרת חקירת הפיגוע בסן ברנרדינו, דרש ה-FBI מאפל לפרוץ למכשיר הטלפון של המחבל, אך אפל סירבה לעשות כן. בסופו של דבר הפריצה התאפשרה בזכות פתרון של חברה ישראלית[28]. כאשר החשש של אפל והמעצמות הטכנולוגיות שעמדו לצידה, היה כי עזרה לרשויות תספק פתח למקרים רבים נוספים ותהווה מעילה באמון הצרכנים לשימור הפרטיות[29].

מכאן ימשיכו לצמוח מקרים חדשים שיאתגרו את חלוקת הריבונות בין הזירה הטכנולוגית והמחוקקת, כיוון שכיום אין בכוחה של ישות מדינית לכפות את מלוא סמכותה על המעצמות הטכנולוגיות. במשטרים שאינם ליברליים אשר ידם קלה על הסוויטש, נחסמת הגישה לרשתות חברתיות תוך רמיסת זכותם של אזרחים להתאגד ולגשת למידע. כמו בנובמבר 2016 בטורקיה, לאחר מעצר בכירים מהאופוזיציה[30], או באלג'יריה במהלך בחינות הבגרות בתיכונים[31]. במקביל, הגישה הליברלית מגייסת את הרשות המחוקקת והשופטת להאטת התפשטות המעצמות במרחב המקוון, אך כל העת יש לבחון כיצד ריבונות הפרט ננגסת ומצטמצמת.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 גידנס, א., סוציולוגיה, 6, האוניברסיטה הפתוחה, 2013
  2. ^ Young, C. (1991). Self-determination, territorial integrity, and the African state system. Conflict Resolution in Africa, 320-346.
  3. ^ Castells, M. (2011). The rise of the network society: The information age: Economy, society, and culture (Vol. 1). John Wiley & Sons
  4. ^ Cleaver Jr, H. M. (1998). The Zapatista effect: The Internet and the rise of an alternative political fabric. Journal of International Affairs, pp. 621-640
  5. ^ זיגמונט באומן, מודרניות נזילה, הוצאת מאגנס, 2007
  6. ^ Perritt, H. H. (1998). The Internet as a Threat to Sovereignty? Thoughts on the Internet's Role in Strengthening National and Global Governance. Indiana Journal of Global Legal Studies, 423-442.
  7. ^ Wu, T. S. (1996). Cyberspace Sovereignty--The Internet and the International System. Harv. JL & Tech., 10, 647.
  8. ^ נויברגר, ב' (2004). תאוריות דמוקרטיות במאה העשרים (פרקים 3+4). בתוך: דמוקרטיות, כרך א', דמוקרטיות ודיקטטורות, ע' 88–128. האוניברסיטה הפתוחה: תל אביב.
  9. ^ Telecommunications Act of 1996, fcc.gov
  10. ^ Schiller, H.I., (1996) “The Information Superhighway: Latest Blind Alley?” in: Information Inequality. London: Routledge, 1996, pp. 75-90
  11. ^ כספי ד,(2001) Caspi D. תמונות בראש. דעת קהל ודמוקרטיה. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
  12. ^ Tufekci, Z., Engineering the public: Big data, surveillance and computational politics, First Monday 19(7), 2014
  13. ^ Micó, J. L., & Casero-Ripollés, A., Political activism online: organization and media relations in the case of 15M in Spain, . Information, Communication & Society 17(7), 2014, עמ' pp. 858-871
  14. ^ Joseph, S., Social media, political change, and human rights, BC Int'l & Comp. L. Rev. 35, 2012, עמ' 145
  15. ^ בילי פרנקל ומירב קריסטל, מחאת הנדל"ן יוצאת לרחוב: "זו רק ההתחלה", באתר ynet, 14 ביולי 2011
  16. ^ עמרי נחמיאס, מחאת ענק נגד הנשיא טראמפ: מיליונים הפגינו ברחבי העולם, באתר walla.co.il, ‏22.1.2017
  17. ^ גיא רולניק, פייסבוק: סכנה לתחרות, לשוק, לפרטיות ולדמוקרטיה, באתר themarker.com, ‏22.4.2017
  18. ^ Warner, W., & Hirschberg, J. (2012, June). Detecting hate speech on the world wide web. In Proceedings of the Second Workshop on Language in Social Media (pp. 19-26). Association for Computational Linguistics.
  19. ^ ערוץ 2 2.7.2016 / השר גלעד ארדן ב"פגוש את העיתונות" http://www.mako.co.il/news-military/politics-q3_2016/Article-ca39463bb7ca551004.htm
  20. ^ Okoniewski, E. A. (2002). Yahoo, Inc. v. LICRA: The French Challenge to Free Expression on the Internet. Am. U. Int'l L. Rev., 18, 295.
  21. ^ שורת הדין / תביעה נגד פייסבוק http://israellawcenter.org/in-the-media-items/תביעה-ישראלית-נגד-פייסבוק-בגין-מניעת-ה/
  22. ^ USAToday 2.7.2016 / קורבנות הפיגוע באורלנדו תובעים את פייסבוק, טוויטר וגוגל http://www.usatoday.com/story/tech/news/2016/12/19/facebook-twitter-google-sued-orlando-shooting-victims-families/95634736/
  23. ^ europa.eu / הסכם מעצמות-העל המקוונות והאיחוד האירופי http://europa.eu/rapid/press-release_IP-16-1937_en.htm
  24. ^ Hernández, T. K. (2011). Hate speech and the language of racism in Latin America: a lens for reconsidering global hate speech restrictions and legislation models. University of Pennsylvania Journal of International Law,32(3), 805-841.
  25. ^ Yasmeen Abutaleb and Dustin Volz, Twitter, Facebook move quickly to stem celebrations of Nice attack, reuters.com, ‏17.7.2016
  26. ^ Mark Zuckerberg, Tonight, a Brazilian judge blocked WhatsApp, facebook.com, ‏17.12.2015
  27. ^ bbc.com / מעצר סגן נשיא פייסבוק דרום אמריקה בברזיל http://www.bbc.com/news/world-latin-america-35700733
  28. ^ ערוץ 10 23.3.2016 / חברה ישראלית עוזרת לפרוץ לאייפון המחבל בסן ברנרדינו http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1181503
  29. ^ Tim Cook, A Message to Our Customers - The San Bernardino Case, apple.com, ‏16.2.2016
  30. ^ Editorial, Facebook, Twitter, YouTube and WhatsApp shutdown in Turkey, turkeyblocks.org, ‏4.11.2016
  31. ^ David Meyer, Country Shuts Down Facebook and Twitter Because Of High School Exams, fortune.com, ‏20.6.2016
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37698244ריבונות במרחב המקוון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ריבונות_במרחב_המקוון&oldid=2437951"