רחל הירש
ערך זה עוסק ברופאה גרמנייה. אם התכוונתם לצלמת ישראלית, ראו שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
_Rahel_Hirsch.jpg)
רחל הירש (5 בספטמבר 1870 – 6 באוקטובר 1953) הייתה רופאה גרמנייה ופרופסורית בבית הספר לרפואה בשאריטה בברלין. ב-1913, הפכה לאישה הראשונה בממלכת פרוסיה שמונתה לפרופסור ברפואה.[1]
קורות חייה
הירש נולדה בפרנקפורט, כאחת מאחד עשר הילדים של מנדל הירש, שהיה מנהל בית הספר לבנות בקהילה היהודית הדתית בפרנקפורט. אביו של מנדל היה הרב רש"ר הירש.
מ-1885 עד 1889, רחל הירש למדה לתואר בחינוך בויסבאדן ועבדה עד 1898 כמורה. הרייך הגרמני לא אישר לנשים ללמוד רפואה והיא נאלצה ללמוד בציריך בשווייץ. ב-1899 המשיכה את לימודיה בלייפציג בגרמניה ובשטרסבורג בצרפת עד שסיימה את לימודיה ב-1903.
הירש הייתה המדענית הראשונה שגילתה נוכחות חלקיקי עמילן בדם ובשתן כשב-1906 מצאה שתאים קטנים אלו, פחות מ-0.2 מילימטרים, יכלו לחדור את הכליות ונפלטים מהגוף בשתן. היא הושפלה בפגישה עם ראשי שאריטה ומחקרה נדחה כי הרופאים חשבו שהם מכירים את התחום טוב ממנה והיא לא הצליחה לשכנעם. למרות זאת, ב-1957, ג' פולקהיימר (G. Volkheimer), עוזר בשאריטה, מצא את המחקר שלה ופרסם אותו בשם "אפקט הירש" (Hirsch Effekt).[2] היא נקראה לעבודה כמתמחה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ברלין בשאריטה. שאריטה היה צבאי באופיו, והיא הייתה האישה השנייה בלבד שהתקבלה לעבודה בו. הירש עבדה כעוזרת לפרופ' פרידריך קראוס.[3] היא עבדה עם המנתח ארנסט פון ברגמן והאנטומאי וילהלם פון ולדהייר-הרץ.[2]
ב-1908 מונתה למנהלת המרפאה המשולבת בשאריטה, אך לא קיבלה שכר תמורת עבודתה. לאחר שהוחלפה, עזבה את שאריטה והחלה ברפואה פנימית פרטית בברלין.[3] במרפאתה היו ציוד מתקדם לצילום רנטגן ומטופלים עשירים, שאפשרו לה לחיות חיי נוחות.[2]
ב-1913, רחל הירש הייתה האישה הראשונה שקיבלה תואר פרופסור לרפואה בפרוסיה.[3]
ב-1914 פרסמה מאמר שכותרתו "תאונות ורפואה פנימית".[3]
בהיותה אישה יהודייה, נמנעה מרחל הירש האפשרות לעסוק בהוראה כמרצה. היא חיברה מסה בשם "התרבות הפיזית של נשים".[3] בחיבור מנתה את השיפוט המוקדם נגד פעילות פיזית של נשים והעדיפה לבוש נוח. היא ניסתה לגייס תשומת לב לבריאות הציבור בקרב נשים על ידי העלאת המודעות להיגיינה, לתזונה ולכושר גופני. בחיבור שהתפרסם בכתב העת "Munich Medical Weekly" קראה לחבריה הגינקולוגים לא להסתכל על נשים רק מנקודת מבטם כגינקולוגים. היא טענה שהנחיתות של נשים לעומת גברים בעקבות מוחם הקל יותר אינה נכונה. על פי השקפת עולמה, חולשתן הפיזית והפסיכולוגית של הנשים לעומת הגברים נבעה מחינוך הורי שגוי.[2]
כשהחלה רדיפת היהודים בידי הנאצים (בין השאר בעקבות חוקי נירנברג והחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי), איבדה הירש את מעמדה עד שהרישיון שלה לעסוק ברפואה בוטל ב-1938. כשהבינה שהיא שעומדת להיעצר, ברחה בגיל 68 לאנגליה, שם לא יכלה לעסוק ברפואה ועבדה כספרנית ולבורנטית. במהלך מלחמה התגוררה ביורקשייר, וחזרה ללונדון אחרי המלחמה. המלחמה השפיעה עליה נפשית והיא סבלה מדיכאון, הזיות ותסביך רדיפה. כתוצאה מכך נשלחה לבית חולים פסיכיאטרי, שבו נפטרה ב-6 באוקטובר 1953. היא נקברה בבית קברות יהודי בלונדון.[2]
מורשת
עזבונה מוחזק בידי ג' פולקהיימר. ספרי רפואה פנימית רבים שכתבה המתייחסים ל"אפקט הירש" ולמדינת ישראל העניקו לה מקום של כבוד בגלריה למדענים יהודים מפורסמים בירושלים. ב-1995 הוצב פסל ברונזה בדמותה באולם ההרצאות הישן בשאריטה.[3]
ב-2013, גרמניה הנפיקה בול דואר בדמותה לציון יובל המאה למינויה של רחל הירש לפרופסורית לרפואה הראשונה בממלכת פרוסיה.[4]
קטע רחוב בברלין האופטבנהוף, תחנת הרכבת המרכזית של ברלין, נושא את שמה כהכרה בהשפעתה על החברה.[5][6]
פרסומיה
בגרמנית:
- S. Muntner: The Rahel Hirsch Effect. In: Koroth, 3, 1964, S. 337–338.[7]
- Gerhard Volkheimer: Hirsch, Rahel, NDB. Band 9, Duncker & Humblot, Berlin 1972, מסת"ב 3-428-00190-7, S. 209 f.[8]
- Sonja Chevallier: Fräulein Professor: Lebensspuren der Ärztin Rahel Hirsch 1870–1953. Droste, Düsseldorf 1998, מסת"ב 3-7700-1091-4.
- Hedvah Ben Zev: Rahel Hirsch – Preußens erste Medizinprofessorin. Hentrich & Hentrich, Berlin 2005, מסת"ב 978-3-933471-82-6.
לקריאה נוספת
בגרמנית:
- Rahel Hirsch: Über das Vorkommen von Stärkekörnern im Blut und Urin. In: Zeitschrift für experimentelle Pathologie und Therapie, 3. Jg., 1906, S. 390 ff.
- Rahel Hirsch: Ueber das Uebergehen corpusculärer Elemente in den Harn. In: Berliner Klinische Wochenschrift, 45. Jg. 1908, S. 331.
- Rahel Hirsch: Körperkultur der Frau. Urban & Schwarzenberg, Wien 1913.
- Rahel Hirsch, Friedrich Kraus: Unfall und innere Medizin. Springer 1914.
קישורים חיצוניים
- שרון כהן, הרופאה היהודיה שאמרה לא למחוך, בלוג הספרייה הלאומית, 7 ביולי 2020
- Jewish Women's Archive article (באנגלית)
- Hirsch memorial at the Charité(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Fraulein Now Professor. Rachel Hirsch The First Woman Physician To Gain That Title". New York Times. 16 בנובמבר 1913. נבדק ב-2010-07-19.
Unusual honors have been won by Hirsch, who is the first woman physician in Germany to acquire the coveted title of Professor. ...
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Petra, Lindner (27 בפברואר 2009). "Rahel Hirsch, 1870-1953". Jewish Women's Archive. נבדק ב-17 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 "Rahel Hirsch". Charité.(הקישור אינו פעיל)
- ^ "100 Jahre Professorentitel Rahel Hirsch". jgiesen briefmarken. 11 במרץ 2013. נבדק ב-17 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2013-04-12. נבדק ב-2012-12-07.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stadtplan Berlin
- ^ Wolfgang U. Eckart: Hirsch, Rahel, in: Wolfgang U. Eckart und Christoph Gradmann (Hrsg.): Ärztelexikon. Von der Antike bis zum 20. Jahrhundert. 1. Auflage. 1995 C. H. Beck München S. 189+190, Ärztelexikon. Von der Antike bis zur Gegenwart, 2. Auflage. 2001, S. 163, 3. Auflage. 2006 jeweils Springer Verlag, Heidelberg / Berlin / New York S. 170+171. doi:10.1007/978-3-540-29585-3.
- ^ גירסה דיגיטלית
